מאז שאני זוכר את עצמי הדבר שאבא שלי (אוהד מכבי ותיק שזכה להנות משנות ה-70 הגדולות) הכי מפחד ממנו הוא שהפועל יחזירו לנו תבוסה בדרבי כנקמה על ה-5:0 של שנת 70 או על ה-4:0 של נימני בתחילת שנות ה-90. לצערי גם אתמול שוב אותו סרט, 3:0 אבא שוב מתפלל שזה רק יגמר ומקפיד למלמל כל כמה דקות - "איזה סיוט"/ "לאט שטראובר"/"רק שייגמר כבר". 3:1 והצבע חזר לפנים- אבא נרגע, 5:0 כבר לא יהיה כאן. מחצית שניה 4:1 ושוב חוזר הניגון, מי צריך 5:1 זה כמו ה-4:0 שלפני כימעט עשרים שנה ואולי יותר גרוע... ורמוט בועט שטראובר מציל פעמיים, איזה מזל. אבא רק סופר את הדקות, הרמה, בוזגלו נוגח ו-4:2 "יופי איטן יצאנו מזה בזול". מה שרציתי להגיד כאן שגם בשנים כאלה גרועות שלנו עם שלושה דרבים בשנה, מאבקים בתחתית, פיטורי מאמנים, סגלים בינוניים שלהפועל מנגד יש כוכבים כמו אניימה, שכטר וורמוט, עדיין הפועל לא מצליחים להביס אותנו ולא להתקרב ל-4:0 או 5:0 הגדולים ההם. כי אם המצב היה הפוך זה היה נגמר 6 לנו ולא 4:2, 3:0 דקה 30 שהבלמים של מכבי רצים הפוך, אין משחק יותר מתאים מלתת לנו חמישיה. אז זה ההבדל בין הפועל למכבי ולא משנה מה יגידו. תמיד מכבי תיהיה התל אביבית הבכירה, עד שיוכח אחרת והם יחזירו לנו 5:0 בדרבי או יעברו אותנו בטבלת האליפויות, שני דברים שאני בספק גדול עד קלוש אם יקרו. להם לקח שבעים שנה לעבור אותנו בניצחונות, לנו תספיק שנה אחת טובה ומבורכת וגם היא תגיעה, תאמינו לי. למרות ההפסד והשנים הרעות שאנחנו עוברים, אני ממש גאה לאהוד את מכבי ת"א- המועדון הגדול ביותר בכדורגל הישראלי. הרע מכל כבר אחרינו, תרימו את הראש בגאווה.