הייתי במשחק בסרביה, הייתה חוויה קשה. הלכנו אחרי זה עשר דקות חזרה לדירה שלנו, הליכה הכי ארוכה בחיים. לא רוצה לחשוב איך עברה הנסיעה על אלו שחזרו באוטובוס אחרי המשחק לבלגרד.
אני חושב שיש כמה דברים ללמוד. קודם כל, אסור להיות שאננים כמו שהיינו לפני המשחק גם כשמנצחים בתוצאה כזאת גבוהה. צריך תמיד להיות צנועים ולזכור שמדובר בקבוצות עם תקציבים פי 5 ו10 מאיתנו, זאת לא אותה רמה והקבוצה צריכה לתת את כל כולה בכל משחק כזה, ואנחנו צריכים להזכיר להם את זה וגם להוריד לקרקע אם צריך.
עוד פעם קיבלנו הוכחה לכמה קהל זה דבר חשוב. כמו שהיו אלף אוהדים בפיראוס אני ציפיתי שיהיו אלף או אלפיים אוהדים בסרביה. היה מאכזב שהיו רק 300. אולי אנשים תכננו את הנסיעה כבר ליעד הבא. עם כמה שניסינו לשיר כל המשחק כשיש 300 אוהדים זה כמעט אווירה של משחק אימון. מכבי באו למשחק אימון ואולימפיאקוס באו לטרוף.
אין דבר יותר חשוב מניסיון. היה אפשר לראות כמה חוסר ניסיון יש לרובי קין במעמדים האלו. 0 התאמות, 0 תכנון, 0 ניהול משחק, 0 חילופים נכונים. המשחק הכי פאסיבי שראיתי אצל מאמן כלשהו במכבי תל אביב. אבל, זה מסוג השיעורים שנותנים ניסיון גם למאמן וגם לשחקנים במעמדים האלו.
עכשיו אין ברירה. חייבים להרים את הקבוצה ולתת תמיכה. בהארכה שמעתי אנשים ביציע כבר מדברים על להביא למשחק הבא חיתולים כמו אחרי הדרבי בזמנו. אוהד אחר התחכך שם עם רוי רביבו אמר לו משהו ורוי סימן לו משהו בחזרה. אלו לא דברים שיעזרו לנו. צריך לבוא מחר למשחק ולטרוף את הפועל חיפה, ולא לבוא עם הראש ברצפה. זה מכביזם.