מכביפדיה

אנחנו לא מתעסקים עם סטטיסטיקות של קבוצות אחרות, אבל נשמח לעזור בשאלה הזו סה"כ משחקים רשמיים בסמי עופר מול מכבי חיפה או הפועל חיפה (הוצאנו את הגמר 2:6 המיתולוגי, ליגת האלופות וכאלו): נצחונות: 22, תיקו: 11, הפסדים: 7 מול מכבי חיפה בסמי עופר: ניצחונות: 12, תיקו: 6, הפסדים: 6

בהמשך לנושא שפתח Semper על עשרת חללי מכבי במלחמת יום העצמאות, וכן גביע "יד לעשרה". בתקופה האחרונה נרקם קשר אישי בין המכביפדיה ובין אורלי, בתו של יוסף גולדשטיין, שחקן העבר האגדי ואחיו של חיים גולדשטיין ז"ל, אחד מעשרת החללים. אורלי שיתפה אותנו במורשת דודה המנוח, בפועלו ובהנצחתו. חיים גולדשטיין 13.03.1923 - 31.08.1948: חיים, בנם של שושנה ואליהו גולדשטיין, נולד בתל אביב, והיה הבכור מבין שישה אחים. חיים היה בעל ידי זהב בכל אשר עסק בו - בתיקון מוצרי חשמל, בגינון, בכל היה מוכשר, ולראיה - המתחה בצילום והסרטה בכוחות עצמו. בבגרותו עסק חיים בתעשיית היהלומים, זאת תוך שהוא משמר אורח חיים ספורטיבי ודתי יד ביד. כבר בצעירותו היה חיים חבר במכבי צעיר, גדל והתחנך בבית מכבי (רח' המכבי 4), שיחק תחילה במכבי "התחייה", היא קבוצת בת של מכבי, ובהמשך עבר לשחק בקבוצת הנוער של המועדון. בעקבות עיסוקו המקצועי ביהלומים, עבר לעיר נתניה, ומתוך כך עבר לשחק בשורותיה של מכבי נתניה. תקופה זו נמשכה כשנתיים וחצי, בסיומם חזר לתל אביב, בה פתח מלטשת יהלומים משלו, וכן חזר למועדון נעוריו, אז הפך לשחקן בקבוצת המילואים של מכבי תל אביב, בה מילא את תפקיד הקיצוני שמאלי. אביו של חיים, אליהו, התנה את אורח החיים הספורטיבי בכך שישמר את אורח החיים הדתי, וכך - היה נוסע חיים למשחקי החוץ כבר ביום שישי, לן בקרבת המגרש ובשבת היה הולך אל המגרש בו התארחה הקבוצה כדי לשחק. סידור זה הקנה לו את ברכת הדרך של אביו. עם פרוץ מלחמת השחרור התגייס חיים לחי"ש והוצב בגדוד 53, שם היה אחראי על ההנצחה התרבותית (לעיל צילום והסרטה) וזאת לצד השתתפותו בקרבות. ב-31 באוגוסט 1948, יצא להסריט כיבוש כפר ערבי (שכבר היה כיבוש), אך בשובו מן הצילומים עלה רכבו על מוקש. חיים נפצע קשות ברגלו, הובהל לבית החולים, אך בדרכו אל בית החולים נפטר. באופן מיוחד, חיים מונצח בשלושה מקומות שונים: במוזיאון ההגנה, ביד לשריון, וכן במצודת יואב. מותו של חיים השפיע רבות על המשפחה, שכן היה האח הדומיננטי ומתווה הדרך לאחיו. לזכרו של חיים הוקמה קבוצת הילדים מכבי "חיים" תל אביב, בה שיחקו בין היתר שאול מתניה, יהושע ריגל, אליעזר פרופר ויצחק נחמיאס. משפחתו תרמה לקבוצה את המדים עמם התאמנו ושחקו. מזה כשלושים שנה הקבוצה איננה פעילה. יהי זכרו ברוך. גביע יד לעשרה והקשר המשפחתי: על גביע יד לעשרה כבר נכתב באשכול המצורף בראש הנושא, ולכן לא ארחיב, אולם ראוי לציין מאורע חשוב שאירע בטורניר זה. יוסף גולדשטיין, אחיו של חיים, שהלך בדרכו והפך לשחקן (אגדי, אם יורשה לי) במכבי, השתתף במספר משחקים בטורניר זה, כשבמשחק השיא שלו הוא כובש שני שערים לרשתה של מכבי יפו. מכבי העפילה בעונה זו למשחק הגמר של הטורניר, אך הטורניר לא הגיע אל סיומו מעולם. ניתן רק לשער איזו גאווה חש ליטול חלק בטורניר לזכר אחיו, ולככב בו.

חותמים את סיפור הישרדותם של שלושה מאנשי מכבי: רלף קליין ז"ל, יעקב גרונדמן ז"ל ואריה זלינגר, עם הסיפור של אריה זלינגר, האיש ששרד 22 חודשים במחנה ברגן בלזן בהיותו בן 6 בלבד, והפך לאחר מעמודי התווך של הכדורעף העולמי. ב-5 באפריל 1937 נולד בקרקוב אגדת הכדורעף אריה ("לונק") זלינגר. זלינגר קשר את שמו בעולם הכדורעף, אימן במשך עשרות שנים קבוצות ונבחרות שונות, החל מנבחרת הנשים של ישראל, דרך הנבחרת האולימפית של ארה"ב, ועד - כמובן, לפרק זמן קצר כמאמן מכבי. כבר ב-1995 צורף להיכל התהילה של הכדורעף העולמי. זלינגר נולד בקרקוב, פולין. אביו היה מהנדס בניין במקצועו, ואילו אמו הייתה אחות. אך שנישאו בארץ ישראל, בשנת 1937 חזרו הזוג לפולין, שם נולד אריה לאון "לונק". מעט אחרי שימלאו לו שנתיים, עתידה לפרוץ מלחמת העולם השנייה, ובכך יחל הפרק הקשה בחייו. הכיבוש הנאצי הוביל במהרה לפגיעה אנושה בחיי המשפחה. הבית הגדול של משפחת זלינגר נלקח והוסב למרכזייה של חיל האוויר של הצבא הנאצי. למשפחה הותר להתגורר במרתף הבית, עד אשר נשלחו לגטאות. הקשר עם האב נותק, בעוד "לונק" הצעיר נשאר עם אמו. על החיים בגטו סיפר: "תפקידי בגטו היה להתריע על אקציה, מתי שהחיילים הגרמנים התקרבו. בלילות הייתי זוחל מתחת לגדר לעבר הצד הפולני, ובכסף שאמא שלי החביאה ניסיתי לקנות מעט אוכל. פחדתי שיחסלו אותי, אבל אמי לימדה אותי את הברכה של הקתולים, למקרה שישאלו אם אני יהודי". ביולי 1943, כשהוא רק בן 6, הועבר יחד עם אמו למחנה ברגן-בלזן, שם חווה תופת בלתי אפשרית. במשך 22 חודשים שרד הילד את המחנה הנורא, כשהוא אוכל פרוסת לחם וקערת "מרק" פעם ביום. לעיתים, החליף את פרוסת הלחם בסיגריות עבור אמו. התנאים במחנה היו בלתי אפשריים לעיכול, גופות היהודים נערמו בבורות שכוסו בסיד וכלור, הנאצים התעמרו והיכו יהודים ללא הפסק. בכל יום, בחמש בבוקר, נעמד זלינגר במסדר הבוקר, מבלי לדעת מה יעלה בגורלו ובגורל סובביו. סיפורו של זלינגר מתנגש עם סיפורה של אנה פרנק, שהגיעה אל המחנה באוקטובר 1944. זלינגר התייד עם "אנוצ'קה", ואף סיפר ברבות הימים כיצד הסתתר איתה במחבוא בזמן שהצבא האמריקאי הפציץ את הצבא הנאצי. שבוע לאחר יום הולדתו השמיני (1945) נקראו 2,500 מן היהודים שבמחנה והועלו על רכבת אל הלא נודע. תקלת קטר הובילה לעצירת הרכבת, ובחסות חוסר עירנות של השומרים הנאציים, זינקו אריה ואמו אל עיסת בוץ בה הסתתרו עד עלות השחר. עם עלות השחר, ולאחר שהרכבת המשיכה לדרכה, פגשו אריה ואמו בכוחות הצבא האמריקאי ששיחררו אותם מהסיוט הבלתי נגמר. קפיצה זו מן הרכבת אל הלא נודע, כך הסתבר, הצילה את חייהם, שכן יתר נוסעי הרכבת נרצחו. שלושה חודשים לאחר מכן עגנה בנמל חיפה אוניית מעפילים ועליה אריה זלינגר יחידו. אמו, נותרה באירופה לחפש אחר אביו הנעלם. עד מהרה מצא זלינגר מפלט בכדורעף. בשנת 1954 כבר היה חבר נבחרת ישראל, עמה השתתף באליפות העולם ב-1956. זלינגר אימן שנים רבות ואף נודע כמי שהחדיר מהלכים חדשניים בכדורעף העולמי. את תפקיד המאמן תפס גם בנבחרת הנשים של ארה"ב, נבחרת הולנד, וכמובן נבחרת הנשים של ישראל. עם נבחרות ארה"ב והולנד זכה במדליות אולימפיות. בעונת 2018/19 אימן זלינגר את מכבי תל אביב ותרם רבות לשמירת הקבוצה בצמרת הכדורעף הישראלי בעונה כלכלית מאתגרת, אולם הקשר שלו עם הקבוצה לא מסתכם בכך. נכדו, שון פייגה, זכור לכולנו כמי שלקח 3 דאבלים עם קבוצת הכדורעף (בעונות 2007/2008, 2008/2009 ו-2009/2010).

ממשיכים את סיפורי הישרדותם של שלושה אנשי מכבי: רלף קליין ז"ל, יעקב גרונדמן ז"ל ואריה זלינגר. שלושה אנשים, שלושה ענפים, שלושה סיפורים שחשוב לזכור. ב-20 ביולי 1939 נולד בפולין יעקב גרונדמן ז"ל. גרונדמן המוכר לרובנו כמי שאימן את מכבי בשתי קדנציות שונות, קשר את שמו בכדורגל הישראלי, ובמיוחד בבני יהודה, בה שיחק משך 14 שנים ואימן כ-4 עונות נוספות. כחודש וחצי לאחר שנולד פרצה מלחמת העולם השנייה. גרונדמן נולד אל תוך התופת. אל הכיבוש הנאצי האכזרי, הגטאות והרדיפה צמאת הדם של הצוררים הנוראים. סיפור הישרדותו המטלטל נחשף, בין היתר, בספר "כדורגל - סיפור אהבה" שכתב שלמה אברמוביץ', ורק בזכות ספר זה נחשפה משפחתו לסיפורו המלא. במאי 1942, מעט לפני שמלאו ליעקב שלוש שנות חיים, החל הפרק הדרמטי בחייו. משפחתו, כיתר יהודי מחוז קילץ נשלחה אל תאי הגזים. בדרך נס נמצא למשפחתו מקום מסתור. בור ששטחו ארבע מטרים רבועיים, מכוסה לוח עץ, קרשים וקש, שימש להסתרת לא פחות מ-11 נפשות! בבור הצפוף הוסתרו הוריו של גרונדמן, לצד ארבעת אחיו, שלוש מדודיו וכן בן דודו. כאילו שלא די בדוחק הנוראי. נגזר על המשפחה לעשות צרכיהם בבור, דבר שהפך אותו למצחין במיוחד, וכן שורץ כינים ורמשים. מפעם לפעם, תוך סיכון חייהם, יצא אחד המבוגרים מהבור כדי לרוקן את השפכים ולדאוג למזון למחייה. למשפחת גרונדמן עזר איכר נוצרי אמיץ לב. בניגוד להוראות הנאצים (כמובן), ותוך סיכון חייו וחיי משפחתו, סיפק האיכר למשפחה לא רק את המכסה, כי גם מעט מזון. אספקת המזון כללה לרוב תפוחי אדמה ולחם יבש. אספקה שהלכה והתמעטה ככל שנמשכה המלחמה. בלתי אפשרי להעלות על הדעת את סיפורה של המשפחה, שנאלצה במשך 3 שנים להסתתר בבור זה, כמעט מבלי לראות אור יום, מבלי להשמיע קול בכי או הגה קל, מבלי להחליף בגדיהם אפילו פעם אחת. כך, כשתמה הסכנה, יצא יעקב מהבור כשהוא בן 6, לבוש בכותונת שכיסתה אותו מחצית מחייו. קרובת המשפחה, פלה שטיגובסקי סיפרה לימים: "זה היה מחזה זוועה, ילד חיוור, עם ראש גדול וגוף קטנטן, שלא צמח ולא התפתח, הידיים היו מצומקות, עור ועצמות ממש, הרגליים היו דקיקות, ללא טיפת שרירים, מי היה מאמין שהרגליים האלה יהיו פעם רגליים של כדורגלן, עם בעיטה אדירה כמו של יענקל'ה?". עם חזרתם ל-"שגרת החיים", חזר אביו של יעקב לעסוק במסחר בקמח ואף הפעיל מאפיה קטנה. חלק מרווחיו הופרשו לאיכר שהציל את חייהם. בטרם עלו ארצה, החליט האב להעניק לאותו איכר גם שני בתים ואת אותה חנות שהייתה בבעלותו. הקשר נמשך גם כשעלו ארצה. יעקב, יענקל'ה, גדל והפך לסמל מרכזי בבני יהודה. בהמשך הקריירה שלו, כמאמן, אימן את מכבי בשתי קדנציות שונות, בעונת 1976/77 הוביל את הקבוצה לזכייה בדאבל, בעונת 1977/78 הוביל את הקבוצה לזכייה באלוף האלופים. יעקב גרונדמן 1939 - 2004. יהי זכרו ברוך.

את סיפור השואה ככלל ואת הקשרה ההיסטורי למכבי בפרט לא ניתן לתמצת במילים. בחרנו להביא לכם את סיפור הישרדותם של שלושה אנשי מכבי: קליין ז"ל, יעקב גרונדמן ז"ל ואריה זלינגר. כדי לזכור ולא לשכוח. בנושא זה נעלה את סיפורו של רלף קליין. ב-29 ביוני 1931 נולדה בברלין אגדת הכדורסל רלף קליין ז"ל. האיש שהקדיש את חייו לכדור הכתום הפך לאחד מבכירי המאמנים באירופה בכל הזמנים, זכה בשלל תארים, וקשר את שמו עם הכדורסל בישראל, עד כדי כך שלא ניתן לדבר על הכדורסל בארץ מבלי להזכיר את שמו. סיפור חייו של רלף היה מסע בלהות רצוף בחוסר וודאות וחשוף לאיום מוות באופן תמידי. משפחתו של קליין, מהונגריה במקור, היגרה לברלין בחיפוש אחר מקום טוב יותר לגדל בו את ילדיהם. עם עליית הנאצים לשלטון וביסוס תורת הגזע האנטישמית, שבה המשפחה לבודפשט בשנת 1937. לאחר פרוץ מלחמה"ע השנייה וכיבוש שטחים נרחבים באירופה בידי הנאצים, שוב עמדה המשפחה תחת השלטון הנאצי. כחלק מקהילת יהודי הונגריה, קהילה שכמעט נמחקה לגמרי, חרב המוות הונפה מעליהם ואיימה לכלות את המשפחה. רלף, לצד אמו ואחיו, הסתתרו בקרבת גטו בודפשט והודות להנפקת אשרות שוויצריות מזויפות ניצלו חייהם. אביו של רלף (רודולף) ואחותו (רות) נתפסו ונשלחו לאושוויץ. בדרך נס שרדה רות את הזוועות, אך רודולף נרצח בתאי הגזים. עם תום המלחמה התאחדה המשפחה עם רות, ובשנת 1951 עלתה המשפחה ארצה, בדרך להתמודדות עם מכשול ההתאקלמות. די במהרה התברג רלף כשחקן מכבי, בה שיחק במשך 12 עונות עד פרישתו ב-1964. ב-1970, שב אל המדים הצהובים כמאמן הקבוצה. כמאמן, עבר רלף לא פחות מחמש קדנציות שונות במכבי, במהלכן זכה בעשרות תארים, כשהזכור שבהם, הוא כמובן גביע אירופה לאלופות ב-1977, הגביע היבשתי הראשון של קבוצת הסל, ואולם לא רק תחת מכבי רשם הישגים, כשהמשמעותי ביותר הוא הובלת נבחרת ישראל למקום השני באליפות אירופה. ב-1983 קיבל רלף את ההחלטה האמיצה ביותר בקריירה שלו, החלטה אותה הגדיר כניצחון הגדול בקריירה שלו. רלף, הוכיח הלכה למעשה את המשפט "משואה לתקומה", כשהסכים להצעה לאמן את נבחרת גרמניה המערבית. החלטה זו הובילה לאינספור תגובות, ואותה הסביר קליין במילים: "זו עבודתי, תודה לאל שאני מצליח ומבוקש. כאשר מתקבלת הצעה, אסור לי לסרב". בשל הישיגו בשנת 2004 נבחר קליין להשיא משואה לציון יום העצמאות לצד טל ברודי. שנתיים מאוחר יותר זכה בפרס ישראל לספורט. בפברואר 2008 קיבל אות הוקרה מהיורוליג בטקס לציון 50 שנה להיווסדות המפעלים האירופאים בכדורסל. ב-25 במאי 2008 הוביל ארגון האוהדים אולטראס מכבי 96 את ערב ההוקרה וההערכה לפועלו, בערב נכחו עשרות אנשי כדורסל ובשיאו של הערב הוענק לרלף העתק של הגביע המפורסם עם האוזניים הגדולות מ-77. כחודשיים וחצי מאוחר יותר, ב-7 באוגוסט, נפטר. רלף קליין 1931 - 2008. יהי זכרו ברוך.

בראשית דרכה, שיחקה מכבי דווקא בחולצות בצבעים הפחות מזוהים איתה - חולצות עם שילוב הצבעים לבן-אדום-ירוק (הצבע האדום הופיע במדים כתוצאה מחיוב של השלטון העות'מאני שקבע כי כל אגודות הספורט ישלבו את צבע זה במדיהן). מאוחר יותר, ככל הנראה בשל כיבוש הארץ ע"י הבריטים והתפרקות האמפריה העות'מאנית, נזנחו הצבעים אדום וירוק ממדי הקבוצה ואומצו הצבעים כחול-לבן (שלפני כן שימשו כצבעי החוץ של המועדון) - הצבעים הלאומיים של העם היהודי והתנועה הציונית. כינוייה של הקבוצה באותן ימים היה "הכחולים". מכבי שיחקה עם הצבעים כחול-לבן במשך כמה עשורים, עד שלאחר קום המדינה, במהלך מסע משחקים של הקבוצה לשוויץ ויוגוסלביה, שיחקה מכבי נגד קבוצת לוזאן ספורט, אשר באותם ימים מדיה היו בצבע צהוב. בסוף המשחק העלה יוסף מרימוביץ', כוכב הקבוצה, רעיון לפיו מכבי תאמץ את הצבע הצהוב למדיה, כאות הזדהות עם יהודי אירופה וחלק מיהודי צפון אפריקה, אשר בתקופת השואה אולצו ע"י הנאצים לענוד על בגדיהם טלאי צהוב בצורת מגן דוד ובתוכו את המילה יהודי בשפות שונות. הגדיל לעשות מרימוביץ' וביקש מהנהלת לוזאן ספורט לתרום את מדיהם למכבי והאחרונים נענו בחיוב. גם שחקני מכבי וההנהלה כמובן שיתפו פעולה עם הרעיון והסכימו לו, ומאז ועד היום צבעה הראשי של הקבוצה, יחד עם הצבע הכחול, הוא הצבע הצהוב. לפי טענה אחרת, מהלך זה בוצע כבר בשנת 1942. במעשה זה, קשרה מכבי את מורשת המועדון עם זכר השואה לנצח, ובנוסף לשמה של האגודה וצבעה הכחול (שכאמור אומץ בשל צבעיו הלאומיים של העם היהודי וצבעיי התנועה הציונית)- לעם היהודי וההיסטוריה שלו.

לצערנו נחסם חשבון האינסטגרם של מכביפדיה (בטענת account integrity). אם אתם יודעים לעזור לנו להחזיר אותו לפעילות - נשמח שתיצרו איתנו קשר. תודה רבה!

תודה רבה! נראה ערוץ מעולה (וחדש מאוד), נעבור על כולו. מזמינים אתכם להוסיף ישירות את התקצירים לעמודי המשחק, נשמח לעזור אם יש שאלה\בעיה

שבע! שבע! שבע! שבע שנים שאנחנו מתעדים ומנגישים את ההיסטוריה של המועדון הכי גדול, הכי יפה והכי מצליח. השנה המשכנו בצמיחה שלנו ובנוסף לפעילות הרגילה: הוספנו את הכדורעף לאתר (כל המשחקים והמידע מעשרים השנים האחרונות!), העלנו עמודי הנצחה לאוהדים ואוהדות שנפלו במסגרת פרויקט ההנצחה של אחים לסמל, וכמובן - הוצאנו שני גליונות נוספים של "לספר אני הגעתי", הפנזין בשיתוף מכבי פנאטיקס ואחים לסמל שכבר מזמן הפך למותג. אנחנו רוצים להגיד תודה רבה לכל חברי הצוות שעובדים לילות כימים - אתם שומרי האימפריה! אנחנו רוצים לעשות עוד, אז אם אתם מכירים מכביסטים ומכביסטיות שיכולים לעזור בפרויקט, כל אחד לפי יכולתו - בעלי חומרים היסטוריים, כותבים מחוננים, או סתם אנשים עם מעט זמן פנוי ואהבה למכבי (גם סל, עף ויד) - תייגו אותם! בנוסף, נשמח לשמוע מכם, ספרו לנו מה הם החלקים האהובים עליכם באתר, מה לדעתכם חסר ומה הייתם רוצים שנעשה בשנה הקרובה? יאללה מכבי(פדיה)!

בוקר עשר לכל הצהובים יום חג הוא לנו. לא רק יום ההולדת של מספר 8, הלא הוא אבי נמני. לא רק יום הולדת 7 למכביפדיה. היום, ה-26.04.2024, אנחנו חוגגים ע-ש-ו-ר ללא הפסד בדרבי! עשר שנים! עשר שנים! נתון שאי אפשר לקלוט בכלל, ובכל זאת, נתונים זה אנחנו, אז ריכזנו עבורכם כמה מספרים שיספרו את סיפורו של העשור הצהוב. * 127 שחקנים שונים לבשו את החולצה הצהובה בעשור זה! לא פחות מ-77 גם כבשו (לאו דווקא במשחק דרבי). * 83 יריבות שונות שמכבי פגשה בעשור הזה, למרות שחגגנו כמעט על כולן, היום אנחנו חוגגים על קבוצה מיוחדת שלא מסוגלת לנצח. * 11:62 יחס השערים בדרבים שחלו מה-26.04.2014, בחישוב זריז - מכבי כבשה בממוצע קרוב לשבעה שערים כל עונה (בעונת 2017/18 לא התקיים דרבי, זכר לנדודי הפועל במאבקי הליגה הלאומית). * 20 ניצחונות מול שבעה תוצאות תיקו. למעלה מ-80 אחוזי הצלחה, אפס הפסדים! * 18 משחקי דרבי רשם אנריק סבוריט, והוא שיאן ההופעות של מכבי ברצף הזה. אבי ריקן (17) ושרן ייני, דור פרץ ואייל גולסה (16) נושפים בעורפו. * 17 מאמנים עברו בקריית שלום, חלקם, לצערנו, לא נשארו מספיק זמן כדי לחגוג על הפועל. * 13 משחקי דרבי שוחקו בתקופה שבין המחזור ה-18 (2018/19) ועד המחזור ה-7 (2022/23) בהם מכבי הבקיעה לפחות שער בודד. 3 וחצי שנים בהם הפועל לא הצליחה לשמור על שער נקי. * 9 שערים בהם היה מעורב אבי ריקן, לו נרשמת תפוקת השערים+בישולים הגדולה ביותר בתקופה זו, יונתן כהן (8) וערן זהבי (7) מעט מאחוריו. לכולם, אגב, חמישה כיבושים. * 8 ניצחונות רצופים רשם איתן טיבי המחזור החמישי בגביע הטוטו (2016/17) ועד המחזור ה-13 (2020/21), בתווך שוחקו עוד שני דרבים, בהם טיבי לא שותף. * 5 משחקים ברציפות שמרה מכבי על רשת נקייה בין המחזור ה-12 (2019/20) ועד המחזור ה-13 (2020/21). * 4 בישולים רשמו אבי ריקן ודן ביטון. כשהכדור ברגל שלהם, מרגישים את הרעידות של שחקני הפועל. * 4 משחקים ברצף בהם ג'ורג'ה יובאנוביץ', הרוצח בצהוב, היה מעורב (כיבוש או בישול) בשער.

צריך לראות בדיוק אילו נתונים, הכמות והרלוונטיות שלהם בכדי להחליט, דבר איתנו בפרטי עם קצת יותר מידע אפשר למצוא לזה מקום באתר, אולי בעמוד נוסף, אבל נחשוב ביחד היכן הכי מתאים.

10 שנים לדרבי זהבי. 10 שנים למהפך הגדול ביותר. 10 שנים לרגע הקסום הזה. “עבורי, הכל התפוצץ בגול הזה. המשחק, החשיבות למועדון, להפוך ככה את התוצאה עם שחקן אחד פחות, במגרש הביתי שלהם. הגאווה בשחקנים שלי, האמונה שלהם כשהיינו בפיגור ובנחיתות מספרית, האומץ שלנו. הכול ביחד יצר את זה. אתה רוצה להנות מהפיצוץ. מהרגע הבלתי אפשרי הזה. [...] אני חושב שהראיתי כמה אני אוהב כדורגל וכמה הייתי מאושר ממה שהשחקנים שלי עשו. לזה אני תמיד מנסה לחנך את השחקנים שלי, ובמיוחד את ערן - מה אתה יכול להראות לאחרים, כמה אושר אתה יכול להסב לאנשים. היה חשוב לי שהוא יבין את הפוטנציאל שטמון בו. גם כשחקן וגם כבן אדם." פאולו סוזה.

עשור ללא זכיה בגביע המדינה. זה הוא הרצף השלילי הארוך ביותר לאי זכיה של מכבי במפעל זה מיום שהחלה ליטול בו חלק. עשור שלם שחלף מאז הזכיה בגביע 1976/77 (והשלמת הדאבל) ועד למשחק ההוא, באצטדיון רמת גן, בגמר הגביע של 1986/87 מול מכבי חיפה. הדרך אל הגמר לא הייתה פשוטה. בסיבוב ח' התקשתה הקבוצה מול בית"ר רמלה ונזקקה למשחק גומלין כדי לעבור את המשוכה, בסיבוב הבא (שמינית הגמר) פגשו הצהובים את האלופה היוצאת, הפועל, וניצחו בזכות שערים של זאנה (ע') ואזולאי (פ'). ברבע הגמר שוב היה זה דרבי, הפעם מכבי יפו, שראתה את גריאני מבקיע שלושער ומעלה את הקבוצה לחצי הגמר מול האלופה שבדרך, בית"ר ירושלים. אלי דריקס ואלון נתן במבצע מסחרר קבעו 0:2 צהוב מול 40 אלף צופים, וכרטיס לגמר. הזדמנות להחזיר את הגביע. 15 אלף הצופים ראו את המחצית הראשונה של הגמר נגמרת ללא שערים, ומבלי לרמז על הסערה הצפויה. בדקה ה-54 קבע גריאני יתרון 0:1 צהוב, אך בדקה ה-63 קבע ארמלי שוויון. תשע דקות חלפו ודריקס ניצל בישול שני של ארז לולו, אבל היתרון החזיק רק עד הדקה ה-85, ושוב נקבע שוויון, המשחק נשלח להארכה. חיפה פתחו את ההארכה בצורה טובה יותר ובדקה ה-101 עלו ליתרון, למכבי נותרו 19 דקות כדי לאזן, ובדקה ה-113 הגיע הרגע הגדול של המשחק, כשחי קרייס מסר בנגיחה כדור מדוייק, דריקס התרומם סמוך לנק' הפנדל וקבע במספרת אדירה 3:3, ששולח את המשחק להכרעה בפנדלים. למרות הלחץ הגדול, בתום שתי בעיטות לכל קבוצה הצהובים הובילו 0:2, אולם מיקי כהן החטיא את בעיטתו, הירוקים כבשו, ולבעיטה המכרעת ניגש בני טבק הותיק שעלה כמחליף. מס' 15 שלח את אבי רן ז"ל לפינה האחת, את הכדור לפינה הנגדית, ואת הגביע למקומו הטבעי! 3:4 למכבי בפנדלים! הגביע שוב צהוב! הייתה זו זכייתה ה-16 של הקבוצה בגביע המדינה, ובכך נשברה בצורת חסרת תקדים. נציין כי היה זה משחקו האחרון של אבי כהן ז"ל בטרם עבר לגלאזגו ריינג'רס, ומשחקו האחרון של אבי רן ז"ל, שוערה של חיפה, שנהרג בתאונה טראגית כחודש וחצי לאחר מפגש זה. לקריאה נוספת, מולטימדיה ופרטי אספנות: עמוד הגמר: https://bit.ly/09_06_1987_vs_mh עמוד העונה: https://bit.ly/1986_87_season

אתמול השקנו את פורטל ההנצחה במכביפדיה כחלק מפרוייקט "אחים ואחיות לא שוכחים" של עמותת אחים לסמל. אנחנו מזמינים את כל מי שמכיר את אחד מהמונצחים או משפחותיהם לערוך, לספר על חייהם, על הקשר למכבי ולהוסיף תמונות בצהוב ובכללי, נשמח לעזור בכל שאלה בנושא.

שבת שלום מכביסטים! אחרי עונה מצוינת של ענפי מכבי שאינם רגל (עף - דאבל, סל - אליפות, יד - עלייה לליגה הראשונה), אנחנו רוצים לנצל את הפגרה בכדי להכניס גם אותם להיכל הכבוד של מכביפדיה. בתור התחלה, הוספת שחקנים למכביפדיה, רוצים לעזור? פנו אלינו