מי שהיה אתמול בטדי יודע, שאולי מזל שהמשחק הסתיים כמו שהוא הסתיים.
כי אני יודע לפחות על עצמי, שאם הכדור היה נכנס בדקה 120 הייתי צורח מרוב אושר, והייתי עדיין במצב של הכחשה לגבי העונה הזאת.
כלומר, לדעת, אבל לא להיות מוכן להאמין לכך. ועד כמה שהמכה שחטפנו אתמול לא הפתיע אפחד, היא הייתה חזקה.
ואני אישית הפנמתי סופית, בלי הכחשות, שאני לא יכול יותר. שאני יותר חשוב מהשרמוטות האלה, שאני שמשקיע מהכסף שכמעט אינלי כדי ללכת לראות אותם, ולהוציא תגרון 120 דקות פשוט יותר חשוב.
ולכן, פשוט אי אפשר להמשיך ככה.