אופסימיסט

בחיפה הטוטו (ושאר הגורמים הציבוריים) שמו בערך 80% מהעלות. עופר שם את השאר ואת השם.

לא יודע מה הוא טען. גם בגין דיבר על חמישה מ"מים (ודרש מהפועל העברי להוריד את שכרו כך שיתחרה בפועל הערבי, ויאפשר לבעל ההון להעסיק יהודים בלי לפגוע ברווח ה"טבעי" שלו). אבל הימין הקיצוני בכל מקרה מבלה חלק ניכר מזמנו ב"ציד בוגדים" מקרב הציבור היהודי. ואחת הבעיות עם ה"חברתיות" של הימין הקיצוני (חוץ מזה שהפתרון שהם מציעים לבעיות חברתיות הוא בד"כ להגדיל את ההתיישבות בשטחים, או צדקה), זה שלהפתעתו הוא מגלה שוב ושוב שכשהוא ניגש להתייחס לנקודות חברתיות, בכל פעם הוא מוצא שהאנשים שכבר עוסקים בתחום הם ברובם המוחלט "סמלאנים עוכרי ישראל" "יפי נפש" חובבי "זכויות אדם".

למי ששאל, זה היה בהפגנת אחד במאי ביום שלישי בכיכר רבין. בתור אחד שהיה שם כמה דקות קודם, אני רק מתקשה להחליט מי יותר ליצן: א) חבורת אוהדי הפועל הזו (מלווים בכמה חברים מ"אנטיפה") שנכנסה לכיכר בקריאות "מוות לצהובים" (ממש קשור לאחד במאי). ב) אנשי כהנא חי שטרחו בכלל להגיע לכיכר כדי להפריע בעין למי שבא לחגוג את האחד במאי, ומהעימות איתם לקוח הסרטון שפתח את הנושא. כמו שאפשר לראות, את מטרת הפרובוקציה שהם באו לעשות הם השיגו. מן הסתם, כשהם עומדים מול החבר'ה של כהנא-חי, הם יצעקו את הדברים שהכי יעצבנו אותם. ג) חבורת האנרכו-קפיטליסטים-מעריצי-איין-ראנד בחולצות כחולות של "התנועה הליברלית החדשה" שעמדו בשכנות לחבר'ה של כהנא, ובאו להפגין "מול אלה המפגינים למען רוצחי העמים השפלים ביותר בהיסטוריה". הידעתם שנתניהו קומוניסט? (נשבע שמישהו מהם אמר לי את זה. מישהו אחר הציע לחזור למטבעות זהב). ד) החזית האנרכו-קומוניסטית "אחדות". בקיצור - קחו את הדברים במידת הרצינות הראויה להם. יש דברים חשובים הרבה יותר לעסוק בהם בהקשר של אחד במאי.

אין מה לעשות. שבועטים כדורים, ננקעות אצבעות... סתם אנשים רכים. שוערים רציניים יודעים לשים יד/גוף גם למיקסה בלי לבכות (ושוערים עם שכל יודעים גם מתי לזוז הצידה... ) בשורה התחתונה - מיקסה. עוד לא מצאתי משהו אחר, וכשעושים את החשבון של כמה כדורים רכים שנהרסו בזמן שהיה מחזיק לך המיקסה - גם המחיר יוצא עדיף לדעתי. לגבי הכדור של הילדות - רק זה עם הדגלים.

נראה כמו תלת מימד...

אני טוען שהמצב הוא הפוך. פאנטיות דתית פורחת ומקיפה חלקים הולכים וגדלים בתנאים של דיכוי (חיצוני ופנימי) ושלטון ימני-קיצוני, שהרבה פעמים נשען על ממסד דתי. בדוגמא הפלסטינית - חאג' אמין אל חוסייני - האיש שכנראה נושא באחריות הבולטת ביותר למצב האומלל של הפלסטינים, התמנה (ע"י השלטון הבריטי, ובניגוד לדעת אנשי הדת המוסלמים) למופתי של ירושלים למרות שהחזיק בהשכלה דתית עלובה למדי, ובנה את כוחו באמצעות המנגנון והממסד הדתי המוסלמי (שמומן מכספי שלטון המנדט הבריטי, כמובן). הוא זה שדאג לנתב את הסכסוך לאפיקים דתיים, והוביל את ניהול המאבק הפוליטי הפנימי בתוך הפלסטינים לדרך אלימה שבה "חיסל" פחות או יותר את יריביו.

דגל הפריסה הוא מחזור של תפאורה מהשנה שעברה.

הפלסטינים הם הדוגמא הכי ברורה לדמותה של חברה שימין הקיצוני שלה אונס אותה כבר יותר מ 75 שנים: קרבנוֹּת אובססיבית, שנאת זרים, שמרנות, דיכוי חברתי וכלכלי, אפס סובלנות לביקורת פנימית, אלימות כדרך המקובלת להכריע בסכסוכים פנימיים, ומלחמה חסרת אבחנה וחסרת סיכוי בשם אידיאלים מקודשים במקום עיסוק בשיפור החיים הממשיים במסגרת האפשרי. אנחנו (עדיין) לא היינו במצב הזה, וזה ההבדל הגדול בינינו (והמזל הגדול שלנו).

אני מוסיף את התגובות שלה בהדגשה אחרי הנקודות שלך:

לא, אלה השיטות הדוחות של "אם תרצו" לעשות דמוניזציה למי שלא מסכים איתם, במקום לטעון טענות ענייניות. כמו שאתה רואה - זה אפילו עובד על מי שלא בודק בזהירות. וכמו שכתב הבחור לפני ובלי להסכים איתם - כמה פה שילמו פעם את המחיר שהשניים האלה הולכים לשלם על הבחירה שלהם? כי השניים האלה הולכים כנראה לחודש מעצר או יותר, והכרתי פעם כמה שהלכו לכמעט שנתיים (מתוכן קצת פחות מחצי שנה בכלא אזרחי). כמה היו מוכנים לשלם מחיר כזה בשביל להגיד את מה שיש להם להגיד במקום לעגל פינות ולהוציא פטור על "אי-התאמה"?

מה לעשות שהעם היהודי היה עם מיוחד (למרות שהיו עוד כמה דומים לו). הוא היה מה שמכונה "עם מעמד", ולכן הוא היה מפוזר (ומכיוון שבד"כ לא היה גזעני, התערבב קצת באתניות המקומית) וכמו עמי מעמד אחרים (ארמנים, צוענים), זה נגמר לא טוב בעולם המודרני. סליחה, זה נגמר לא טוב עבור היהודים שלא אימצו את התנועה הלאומית ו/או לא עזבו את מזרח אירופה בזמן. אם מדברים על זהות ששואבת מהעבר, צריך לדבר ברצינות על היסטוריה, ואם רוצים לדבר על לאומיות, צריך לדבר ברצינות על ההיסטוריה של הלאומיות. כנראה חבל שאתה לא מעוניין לדבר בנושא האורוות, כי אני חושד שאתה עלול להביך את עצמך. אבל אני אסכם את הנושא בנקודה האחת שאותה אתה לא מבין. לסבא שלי לא "עשו". הוא היה עסוק בלעשות לעצמו. איך כתב אסף ענברי (וההדגשה שלי): אז אתה מוזמן להמשיך לנהל פנקס חשבונות של עוולות אם אתה רוצה. אבל לדעתי יותר בריא להחליט שאתה בבית ולהתחיל לעשות.

ואם רוצים משהו טיפה יותר רציני על הלאומיות היהודית, הנה דברים שכתב חבר והיסטוריון (של העם היהודי בעידן המודרני), ד"ר אודי מנור: או בקשת הדמוקרטית בואכה מאה שערים...ו

אתה ממשיך לצעוק את האקסיומות שלך, שהן טיעונים מעגליים בצורה מביכה. דרך אגב, איך זה מסתדר עם כך שרוב הדתיים מסמנים משולש (שבו כל אחד נותן דגשים אחרים) שכולל את ארץ ישראל, תורת ישראל וגם את עם ישראל? הרוב המוחלט מקבל כמה עשרות (והמגדילים יספרו מאות) אלפי עולים מרוסיה שאמם אינה יהודיה והם בוגרי מערכת החינוך הישראלית הממלכתית וצה"ל כיהודים-ישראלים לכל דבר ועניין בעל משמעות (ולא - החותמת ברבנות והרישום במשרד הפנים הם לא בעלי משמעות, חוץ מהצורך המעצבן לחמוק מהמונופול המיותר שהמדינה נתנה לאורתודוכסיה על הרבנות, ולרבנות על רישום הנישואין), ויהיה להם הרבה יותר במשותף איתם מאשר עם בוגר מערכת החינוך החרדית. אם אתה לא מעוניין לדבר על אורוות, על תעלה אותן כטיעון להוכחת הגזענות שבציונות. יותר נכון - אם אתה לא מוכן להעמיד את הטענות שלך לבחינה ביקורתית - אל תתיימר להיות שותף לדיון. אם אתה מעוניין רק לצעוק ש "ציונות=גזענות" ו"יהדות=הלכה", אז קיבלתי את הרושם שכולנו שמענו, ושאף אחד לא מסכים איתך. נראה לי שזה די ממצה את העניין.

ואתה הבהרת שאתה מנהל את הדיון כמו חמור. אתה מניח שהיהדות היא דת בלבד. בבחינה לפי קרטריון דתי בלבד - היהדות היא דת ולא לאום. וואלה. זאת דוגמא נהדרת להנחת המבוקש. וזה בהתעלמות מההנחה שלך שאם הוא מאמץ את התרבות ומשתייך לציבור יהודי הוא נשאר סתם תאילדי, אבל אם הוא פותח בית חב"ד בבנקוק ומתחיל לאכול מצות שבוע בשנה הוא הופך ליהודי לתפארת. אבל לפי קריטריון לאומי, היהדות היא לאום נהדר, ולפי קריטריון סטטיסטי רוב היהודים (גם לפי ההגדרה הדתי של "לאם יהודיה או שהתגייר"), חושבים שהיהדות היא לאום הרבה יותר מאשר היא דת (ואלה שחושבים שהיא דת מכלים את זמנם בויכוחי סרק כי כל אחד טוען שהיא דת, אבל בהתאם לפסיקה שלו). מכיוון שהם אלה שישארו יהודים בטווח הרחוק - ההיסטוריה תפתור את הבעיה הקטנה הזו. רק לא אמרת לי איפה היתה הארווה המדוברת...

הטענה שעולם הסמלים היהודי מתבסס על עולם הסמלים הדתי ומכאן שאין יהדות מעבר לדת היא מגוכחת. ולו רק בגלל שיש מעט מאוד קשר בין שבועות "היהודי" של הגולה לבין שבועות היהודי המקורי של ארץ ישראל - פרט לכך ששניהם מתבססים על אותו הסמל. העובדה שדבר הוא נבע מדבר אחד מעידה מעט מאוד על המצב שלו היום. מבחינה גנטית, אתה ואני קרובים לשימפנזה יותר ממה שהשימפנזה קרובה לגורילה. זה לא אומר שבני האדם דומים יותר לשימפנזים מאשר השימפנזים דומים לגורילות בשום קטגוריה שיש לה חשיבות למציאות. אז כן, בתרבות היהודית (והעולמית) היתה תקופה שבה הזהות של בני האדם נקבעה ע"י השתייכותם לדת ולמקצוע מסויים. מאז קרו המהפכה התעשייתית, העיור, המודרניזציה והופעת הזהות הלאומית. בגרסא היהודית קוראים לזה ציונות בארץ ישראל, וזהות יהודית לאומית חיה ובועטת. האמירה שלך לגבי רוסים בארה"ב היא התעלמות בוטה מהמציאות. האמריקאים הותיקים הם במקורם גרמנים ואנגלים שלא שמרו על שום תחושת השתייכות ללאום הגרמני או האנגלי. יש שם מיליוני אמריקאים ממוצא אירי/רוסי/פולני/איטלקי שרואים בעצמם אמריקאים שאבות-אבותיהם הגיעו מאותן ארצות, ולא בני הלאומים האלה. יהודי שחי בארץ אחרת יכול לבחור לעלות לישראל, להתחיל לדבר עברית, ובכך לשמור על הזהות היהודית שלו. הוא לא נדרש להתכחש למוצא שלו בשביל זה. להפך. לגבי מגורים באורוות - לא אמרתי שהם בחרו לחיות בארוות מתוך התחשבות במצב קשה. אמרתי שהם בחרו לחיות באורוות כי הם העדיפו את האופציה הזו על פני החיים בגולה. בהתחשב באזור שהם באו - זו היתה בחירה לא רעה (למרות שיש מי שיטען שבני הדודים שהלכו לארה"ב/מקסיקו/צרפת עשו בחירה טובה יותר), ואלה התנאים שהיו אפשריים. דרך אגב, בתחילת שנות החמישים סבא שלי וסבא רבא השאירו משק במושב מבוסס כדי לצאת לשנה-שנתיים להדרכה במושבי עולים, שכפי שהזכרתי, התיישבו בתנאים שסבא רבא שלי היה יכול רק לחלום עליהם כשהוא בא 30 שנים לפני. אבל נדמה לי שאתה רומז למקרה ספציפי עד כדי כך, שאתה גורם לי לתהות אם אתה צאצא למשפחות צעירי ממרמורק. האופציה היותר גרועה היא ששמעת את הסיפור מכלי שלישי. אם אתה אכן מתייחס לסיפור הזה - תאשר בבקשה (למרות שאתה דורך כאן על מוקש רציני). אם לא - אשמח לשמוע על איזה מקרה אתה מדבר ועד כמה הוא היה מייצג. א. בהנחה ש"הקשר ליהדות" שעל היעדרו אתה מדבר הוא שמירת מצוות או לידה לאם שנחשבת ליהודיה (אפילו אם לא שמרה מצוות) - ברור שאדם כזה צריך להחשב יהודי, לא? כל תשובה אחרת היא עיסוק בטוהר הדם, או קביעה שרק שומר מצוות הוא יהודי. ב. ברור, לא? גיור כזה אפילו האורתודוכסים לא יוכלו לפסול. מה התשובות שלך לשאלות האלה?

בעומק הדברים, מכיוון שהם שוללים את התפיסה של היהדות כלאום (מכיוון שבבסיסה טמון היעדר המונופול הרבני-הלכתי-אורתודקסי של היהדות), גם מבחינתם אין "עם ישראל". יש יהודים דתיים-אורדוכסיים, יש יהודים שלא נוהגים לפי ההלכה, אבל כשישאלו אותם מה זה "הכי יהודי" הם יודו שזה רב אורתודוכסי, ויש את הכי גרועים - כל מיני חילונים מסלפי היהדות שחושבים שמותר להם להגדיר בעצמם מה זה יהדות שלא בכפוף להלכה, ושאר רפורמים. מי שמגדיר יהדות ביחס להלכה, מתנגד לתפיסה הלאומית של היהדות. מי שמגדיר אותה אחרת, ספק אם ימצא את מקומו בעולם החרדי. הראיה הכי טובה אולי הוא הרב חיים אמסלם.

טוב. לא הייתי פה כמה ימים, והנושא הזה צמח לכמה כיוונים שחלקם מעניינים. אז אני אגיב על כמה דברים שאספתי. הם מתייחסים לאותו עולם סמלים - שניהם שומרים או לא שומרים את פסח/פורים וכו'. שלא לדבר על זה שכיום הילדים של כולם מדברים עברית, ושפה היא הבסיס של תרבות וזהות. תשאל אותו. סביר להניח שהוא יגיד שכן. בכל מקרה, זו שאלה של איך הוא מגדיר את עצמו, לא פחות מאשר איך אני מתייחס אליו. אם הוא מתייחס לאותו עולם סמלים, רואה ערך בקיום יהודי ופועל למענו, ומרגיש חלק מכלל יהודי - הוא יהודי. דת בפירושה המילולי היא "חוק", וביהודית - הלכה. אם מסתכלים על המציאות - המשותף לרוב המוחלט של היהודים הוא לא ההלכה (רובם לא מנהלים את חייהם לפיה, ואלה שכן עסוקים במחלוקות אינסופיות בין הלכות שונות של זרמים שונים), אלא עולם הסמלים של התרבות היהודית, שאליו מתייחסים גם ההלכה וגם היהודים הלא-הלכתיים (הגדרה טובה קצת יותר מ"חופשיים" והרבה יותר מ"חילונים") דת בפירושה המילולי היא "חוק", וביהודית - הלכה. אם מסתכלים על המציאות - המשותף לרוב המוחלט של היהודים הוא לא ההלכה (רובם לא מנהלים את חייהם לפיה, ואלה שכן עסוקים במחלוקות אינסופיות בין הלכות שונות של זרמים שונים), אלא עולם הסמלים של התרבות היהודית, שאליו מתייחסים גם ההלכה וגם היהודים הלא-הלכתיים (הגדרה טובה קצת יותר מ"חופשיים" והרבה יותר מ"חילונים") זהות לאומית, כשמה כן היא, היא עניין של זהות ולא של היסטוריה. מבחינה היסטורית, כל העמים המודרניים הם שקר מודרני. מבחינת הזהות, כל הזהויות הלאומיות האלה הן זהויות ריאליות מאוד ויסודיות מאוד עבור אלה המחזיקים בהן. ובהקשר הזה, הלאומיות היהודית אינה טובה או רעה יותר מכל זהות לאומית אחרת. הקשר לא היה מקרי. זה היה אוסף של אנשים עם יסודות תרבות משותפים, ובעיקר עם מכנה משותף מאוד בסיסי: כולם ראו בעצמם יהודים. דבר ראשון - אתה מאשים את הציונות במעשים של מי שלא היו בהכרח ציונים. דבר שני, בתור צאצא לאנשים שבחרו לגור באורוות ואוהלים של עצמם, כי לא היה תקציב התיישבות ליותר מזה, אני לא מקבל את מדד המסכנות. בגדול, ככל שאנשים באו מוקדם יותר, ככה הם היו מסכנים יותר. אני חושב שרוב חברי הקיבוצים בשנות ה 20 וה 30 חיו יותר זמן באוהלים וצריפים מאשר תושבי המעברות. לגבי הרצל - הוא חשב בעיקר על יהדות "המזרח". הוא התכוון כמובן למזרח אירופה, שם חיו יותר מחצי מהעם היהודי, בזמן שהשאר כבר היגרו ממזרח אירופה לכיוון מערב. יהדות ארצות האיסלם, למשל, היתה פחות ממליון איש בעם של כ 12 מיליון. הפערים שנבעו מפערי הקליטה ומהרקע השונה של המהגרים היו הולכים ומצטמצים. הסיבה שהם גדלים היא לא הציונות, אלא המדיניות האנטי-ציונית של חלק ממשלות ישראל. משהו כללי (בתור אחד שמתפרנס כבר קצת יותר מחמש שנים בעיקר מללמד על הציונות וההיסטוריה שלה) - הלאומיות היהודית (הציונות), כמו שאר התנועות הלאומיות המודניות, ניסתה להציע פיתרון לקיום יהודי בתנאים של עולם מודרני, תוך התחשבות במצב החריג של היהודים כ"עם-מעמד" (קבוצת זהות שמוגדרת ע"י עיסוק דומה לא פחות מאשר ע"י דמיון תרבותי) נטול טריטוריה. המהלך הציוני היה ניסיון להציע תשובה לשאלת הקיום של העם היהודי בעולם משתנה. היא הציעה תשובה שלא רבים בחרו בה (גם אם אח"כ התהדרו בשמה), ורבים עדיין לא בוחרים בה. המהלך שלה לבניית בית לאומי יהודי בישראל, שמחייב באופן אימננטי מהפך במבנה הכוח בקהילות היהודית, כלומר החלפת מבנה הסמכות של בעלי-הון (גביר העיירה) מגובים ע"י סמכות דתית (רב העיירה שמקבל את משכורתו בעיקר מהגביר) , במבנה סמכות דמוקרטי ושיוויוני יותר. מכיוון שהיתה כל כך מהפכנית, היא נתקלה לאורך כל הדרך באוייבים חזקים מאוד שלא בחלו באמצעים על מנת להלחם נגדה: בעלי ההון והממסד הדתי. מכיוון שהיתה בתחילתה קטנה מאוד ומועדת לכישלון, היא זכתה ליחס ספקני מצד רוב העם היהודי. למרבה ההפתעה, וכנראה מכיוון שהציעה תשובה טובה, הצליחה הציונות במידה רבה, או לפחות רבה מספיק על מנת לאלץ את אויביה להילחם בה מבפנים ולהציג את עצמם כציונים, גם כאשר פעלו (ופועלים עדיין) בכיוונים אנטי-ציוניים בוטים. בכל מקרה, הטענה שהציונות היא גזענית במהותה המתבססת על סיפור הקליטה של עולי שנות ה 50 נעה בין אי-הבנה לסילוף גמור, עם כל הכבוד לרטוריקה הגנטית של רופין (שיש הרבה מקום להבחנה בינה לבין הפעולה המעשית שלו בשטח - והוא אחד הציונים היותר גדולים והפחות מוערכים ביחס לתרומתם, שהובילה למצב בו החברה בישראל מצליחה לקלוט הגירה בקנה מידה חסר תקדים, שתאשים אותו בדיעבד בגזענות). בסופו של דבר, אנחנו עוסקים פה בשאלות של זהות, ואם בלומבי מגדיר את עצמו כיהודי אנטי-ציוני-מתנכר-לחברה-בה-הוא-חי-כפעולת-תגמול-עבור-קיפוח-הסבא-והסבתא-שלו(שכמו שציינתי, קיבלו כנראה את התנאים שההורים של הסבים והסבתות שלי חלמו לקבל כשהגיעו לארץ 30 שנה לפניהם, וראו בהם עלבון גמור)-על-סמך-פנטזיה-פוסט-לאומית - אז זאת הזהות שלו. אם יותר ויותר מיהודי ארה"ב יבחרו לראות בעצמם אמריקאים שנוסעים בשבת לבית כנסת שדומה לכנסיה ואין להם קשר לעם היושב בציון - אז הם לא יהיו יהודים (סביר להניח שזה מה שהיה קורה לרובם (פרט ליהודים החרדים), לולא קיומו של מרכז יהודי-לאומי-תרבותי בארץ ישראל. זאת המשמעות של גלות, וזה בדיוק מה שבאה הציונות לפתור. זהות היא עניין דינמי, והיהודים כיום הם לא כל צאצאי היהודים של פעם, אלא מי שלא בחרו בנסיבות כאלה ואחרות זהות אחרת על פני זהותם היהודית (שכמו שכבר ציינתי, בעידן המודרני כל קשר בינה לבין הדת היהודית או ההלכה היהודית הוא חופשי בהחלט). המסורת יודעת לספר שממצריים יצאו אחד מחמישים, וההיסטוריה יודעת לספר שמבבל חזרו (אחרי 70 שנות גלות בסה"כ) לא יותר מרבע מהיהודים. יתכן מאוד שבקנה מידה היסטורי, בעוד כמה מאות שנים היהודים יהיו מי שהוריהם בחרו לעלות לארץ ישראל כחלק מהמפעל הציוני. המשימה של מי שמעוניין בקיומה של חברה יהודית בעולם המודרני שבו אנחנו חיים היא לבנות את החברה הזו, בצורה שתאפשר לכולנו לנהל את חיפושי הזהות שלנו בתוכה. מה שמרשים הוא לראות איך הויכוחים האלה על זהות-יהודית-לאומית חוזרים על עצמם כבר יותר ממאה שנים, כמעט ללא שינוי. ברנר, 1911: וב 1915: ובלי קשר: פלג, אתה מרקסיסט?!? אני מחבב אותך מרגע לרגע...

הבעיה היא שיש אנשים (צעירים ומבוגרים) שעוד לא הבינו שאם זה באמת הבית הלאומי שלנו, אז בבית לא זורקים זבל (וגם לא דופקים ומנצלים את השותפים בבית). מי ששומר על הניקיון בבית וזרק זבל מחוץ לדלת/לשער של החצר, עדיין לא הגיע הביתה.

מצד שני, ברמה האישית יש מקום לצפות שכשחברה אחת מוחקת חובות בהיקף כזה, בעל השליטה בה ישעבד את הונו האישי לטובת העניין ויוריד את עצמו לרמת חיים סבירה. אני מכיר כמה אנשים ששועבדו לתשלום חוב אבוד במשך 25 שנים. לגבי הטענה שלך, בבסיסה היא צודקת. אין היגיון לאסור השקעה חוזרת בחברה שהפסידה כסף, למרות שיש היגיון להטיל אחריות אישית על מנהלים במקרים בוטים. בהתאם לאותו העיקרון, יש היגיון ברור בביצוע "מחיקת חובות" של החוב הציבורי במקום לשעבד את תקציב המדינה כדי להחזיר אותו, ואיסלנד היא הדוגמא האחרונה לכך שהמשקיעים אולי בוכים, אבל הם חוזרים להשקיע. כמו שכבר כתב מישהו: אבל נקודה אחת חשובה לגבי האמירה שלך לפיה: אז אני לא בטוח שהיתה קנוניה/חוסר מחשבה, אבל בהחלט צריך לזכור את ההקשר שבו נעשו הדברים, וההקשר הוא ההסדר שהלאים את קרנות הפנסיה והכריח אותן לשנות את כיוון ההשקעה שלהן (מאי 2003), ורפורמת בכר (קיץ 2005), שעשתה כל מיני דברים מעניינים לשוק ההון בישראל, ומטרתה: ומה קורה אז: (ההדגשה בקטע הבא שלי: ) אז ההשקעות המופרכות האלה לא הופיעו סתם, ובהקשר הזה, אולי כן ראוי להזכיר את החשוד המיידי, מכיוון שהפעם הוא אישית היה שר האוצר בשתי התקופות שבהן אושרו הרפורמות האלה.

הרפורמים, אם נחמיר איתם, הם לכל הפחות חילונים עם אלוהים. את כל מה שאתה מתאר, גם חילונים עושים (אם מתחשק להם). סימני ההיכר האלה הם לא של "כל יהודי באשר הוא", אלא רק של כל יהודי המכיר בתביעה של האורתודוכסיה למונופול על היהדות. מכיוון שרוב היהודים בעולם לא מכירים בתביעה הזו, יש שתי אפשרויות: א) או שהאמירה שלך היא חסרת שחר. ב) או שבדומה לרפורמים, אתה לא רואה בחילונים חלק מהיהדות. ואם זה כך, קודם כל כדי שתגיד את זה בגלוי, ושנית - אתה בבעיה גדולה.

אם זה לא היה כל כך מצחיק זה היה עצוב...

אני לא כתבתי ביבי, ומן הסתם זה לא רק הוא. אבל הבעיות האמיתיות של חברת החשמל לא קשורות במשכורות העובדים אלא במדיניות האוצר. למשל לשלוח אותה לקושש מימון יקר בשוק הפרטי במקום לסדר לה מימון נוח.

עד כמה שאני מבין, זה נועד להבטיח את ההטבות גם לגמלאי חברת החשמל, ולכן זה מתחלק על יותר מאשר מספר העובדים הנוכחי בחברה. אבל שלא יהיה ספק - התנאים של העובדים הם החלק הזניח בבעיות של חברת החשמל.

דרך אגב, סתם שתדעו: ב 19.2.12, כחלק מההתנהלות הבריונית של משרד התחבורה והנהלת הרכבת, נחתם הסכם תחזוקה עם חברת בומברדיה (חברה עם מוניטין די מפוקפק בתחום התחזוקה, דרך אגב), למרות קייומו של סכסוך עבודה בנושא, ותוך כדי שהן אמורות לנהל מו"מ עם ועד העובדים על הנקודה הזו בדיוק. אתמול המו"מ בין ההנהלה לעובדים הסתיים בהסכם שמשפר מאוד את המצב בתחום התחזוקה וההעסקה ברכבת בכלל (גם אם מכשיר את הפרטת תחום המטענים, ובמידה מסויימת גם את תחום הנדל"ן), ומבטל למעשה את החוזה שנחתם עם בומברדיה. אבל בחוזה עם בומברדיה היה כמובן סעיף של פיצוי במקרה של ביטול, ולכן התרגיל הביריוני הזה יעלה למדינה מיליון יורו.

גם זה מהכסף שלי (ודווקא יש לי יופי של עסקה אצלהם)