Jump to content

אופסימיסט

משתמשים רשומים
  • Posts

    321
  • Joined

  • Last visited

Everything posted by אופסימיסט

  1. א-הקמפיינים המזוייפים האלה הם קו פעולה ותיק ומתמיד של "אם-תרצו", וזה מה שהופל אותם לאחד הארגונים הדוחים והמסוכנים בזירה הפוליטית. לגבי תקרית הירי - היא בולטת בתקשורת כי היא דימוי חזותי טוב. כדי להבין מה היה שם באמת, צריך תחקיר רציני (כולל ובעיקר למשל להבין מה נהלי שיתוף הפעולה בין כיתות הכוננות של הישובים לבין כוחות האבטחה של צה"ל). מהמידע שיצא עד עכשיו, נראה שהשאלה העיקרית היא האם היו לכוחות בשטח אמצעי אלפ"ה, כי זה בהחלט נראה כמו סיטואציה לאלפ"ה, ולא נראתה כמו סיטואציה לירי חי. אם לא היה להם אלפ"ה, זה מחדל בפני עצמו. חוץ מזה, היה כדאי לשים את הדברים בהקשר הכללי של ההתיישבות ביצהר, אבל זה כבר עניין אחר. מה שמעניין, למשל, זה הדיבור הגלוי באתר "הקול היהודי" על חלקו של הצד היהודי (גם אם לא התחיל את האירועים בשבת) בחימום האירועים לאחר שהתחילו: בשורה התחתונה, נראה שאנשי יצהר היו מעוניינים בהחרפת העימות הזה, אולי אפילו יותר מהפלסטינים (ובניגוד למדיניות של צה"ל)
  2. אני מכיר מקרוב מאוד קיבוץ אחד שכבר עשה מהלך כזה, והנה עוד אחד. לא מתאים לסטריאוטיפ, אבל ככה זה המציאות... כמובן שכשעושים דברים עם שכל, יש הרבה פחות בעיות. כשכל אחד זורק את הבעיה לחצר האחורית של מישהו אחר, הבעיות הרבה יותר חמורות. אבל הן של מישהו אחר... וזה בדיוק מה שעושים הגופים האחראים לגבי הפליטים ושוכונות דרום ת"א. ומכיוון שהאוכלוסיה הזו כבר כאן במספרים משמעותיים, יש שני כיוונים שאפשר לפעול בהם: א) להקצין את הסיטואציה מולם. אם מישהו חושב שאפשר לגרום להם להרגיש יותר גרוע מאשר במקומות שמהם הם באו, אני חושב שזה חסר שחר. הקצנת הסיטואציה פשוט תוביל לסיטואציה יותר ויותר קיצונית. ב) לסייע כדי להקטין ככל האפשר את הבעיה: לפזר, לדאוג לעבודה בתנאים הוגנים שתאפשר להם למצוא מגורים בתנאים ראויים, לדאוג לטיפול רפואי ופתרונות חינוך למי שבגילאי מערכת החינוך, ואולי קודם כל - לקבוע מדיניות הגירה ומדיניות טיפול בפליטים, כדי שיהיה אפשר בכלל להבחין בין מהגרים ופליטים. נ.ב - אנקדוטה היסטורית: בתקופת ההגירה ההמונית לארגנטינה בתחילת המאה ה-20 (שכללה יותר ממאה אלף יהודים), היהודים היו בערך 50% מתעשיית המין בארגנטינה. גם בצד הצריכה, אבל גם בצד האספקה (נשים שנאלצו לעסוק בזנות, גברים ש"גייסו" נשים כאלה וסחרו בהן, והפעלת בתי הבושת עצמם). הבעיה היא בעיה סוציולוגית ולא אתנית, והדרך לפיתרון צריכה להיות בהתאם.
  3. קודם כל, אתה עושה הכללות שפשוט לא נכונות היסטורית. דבר שני, לא דיברתי על זכות אבות. אני לא מאמין בזכות אבות. דיברתי על חורבן של מאות ישובים, כעובדה היסטורית (שאחר כך אפשר לשים אותה בהקשר ולזכור גם מי האחראי). גם במצב האופטימלי, אני לא חושב שהפלסטינים ישכחו את החורבן של 48. אני חושב שהם יזכרו אותו כאסון שקורה כשאתה נותן ללאומנים קיצונים להוליך את החברה שלך לאבדון בשם הקנאות. במובן מסויים - מה אנחנו מציינים בתשעה באב אם לא את אובדן הריבונות בעקבות הרפתקה קנאית? בתסריט האופטמלי, יום הנכבה יהפוך להיות תשעה באב של הפלסטינים. לא. אני לא מבין מה נותן לך הניסיון להפוך את הדיון ללא רלוונטי (השוואה לנאצים ושימוש בהכללות שאינן נכונות היסטורית). אבל לא ענית לי על איקרית ובירעם. של חלק מהערבים. חלק מהערבים (למרות שכדאי לבדוק, כמה מתוך האחריות היא על ערביי פלסטינא וכמה מהאחריות היא על מנהיגי המדינות השכנות). היה רע מאוד (אבל בהתחשב ביחסי הכוחות הריאליים, לא היה להם הרבה סיכוי. בטח לא לערביי ישראל). התקדמנו לאיפשהו?
  4. באמת שלא התכוונתי להתחיל פה דיון רציני... אבל עד כמה שאני מבין, הרעיון לחדש את אישורי הלימודים לפי שנת 2012 לא הגיע ממש"קית הקישור. מבחינתי זו היתה סתם דוגמא חסרת חשיבות לשיאים של איוולת שניתן להגיע אליהם כשלא חושבים בצורה רצינית, ולא ניסיון להכליל או להגיד שהצבא דפוק. בסה"כ אני די מרוצה מיחידת המילואים שלי.
  5. אני לא משחק אותה ראש קטן. אני מגיע מהתחום של ההיסטוריה. ולפי ההיסטוריה המצב הוא הרבה יותר מורכב מהטענות הכוללניות שלך (וגם מאלה של הצד השני). מי שמשחק אותה ראש קטן הוא מי שפותר את עצמו מהמורכבות בטענה ש"כולם אותו הדבר, וזה הגיע להם." אבל העובדה היא ש 370 יישובים נחרבו. אם נכד של פליט חושב שהסבא שלו היה אידיוט ורשע ועזב את הבית בגלל שהוא רצה לרצוח יהודים ואז הקשיב להוראות הערבים לברוח, אז הוא צריך לדעתך לחגוג את היום הזה? איך הוא צריך להתייחס אליו? שאלה יותר פשוטה - היית מחזיר את אנשי איקרית ובירעם? נעשה את זה יותר פשוט - היית מחזיר את תושבי עיקרית ובירעם שנשארו בארץ והם היום אזרחי ישראל (כלומר - בלי צורך להכניס לארץ אפילו ערבי אחד? מה היתה התגובה שלך לאירוע של עקורי איקרית ובירעם לציון יום הנכבה שלהם?
  6. ניסיתי להגדיר בקצרה את עמדת השמאל הקיצוני הלא-ציוני: לגבי מה קרה פה? - הם מתייחסים רק לעובדות הנטישה/בריחה/גירוש (היו גם מזה וגם מזה, תלוי בנסיבות), ולפעמים גם נוח להם להאמין לעדויות שלא בהכרח מתאימות לעובדות היסטוריות, ומתעלמים מההקשר של המלחמה ומהאחריות של גורמים פלסטינים לסיטואציה ולבחירות בתוכה. וגם מתעלמים מהסיטואציה של כמה אלפי יהודים שהפכו להיות פליטי מלחמה לאחר שישוביהם נכבשו במהלך הקרבות (ופה דרך אגב טמון ההבדל הגדול - החברה היהודית שיקמה את הפליטים שלה. החברה הערבית, במקומות שבהם הדבר היה בשליטתה, דאגה לשמר את מצוקת הפליטים). כמו שאמרתי, זה כתוב בהרבה מקומות. בעברית יש את "זוכרות", יש קבוצה שלמה של היסטוריונים שעוסקת בזה (לא תמיד במקצועיות יתרה). המחקר הכי מקיף של העניין הוא "לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינית". של בני מוריס. הוא נחשב (לא תמיד בצדק) לאחד מראשוני "ההיסטוריונים החדשים", אבל אם מנקים את הפרשנות שלו (שמנסיון עם ספר אחר שלו שממנו למדתי ברצינות, לא תמיד תואמת את העובדות שהוא עצמו מציג), זה עדיין המחקר ההיסטורי הכי רציני בעניין. המסקנה שלו היא ששני ההסברים (שהערבים ברחו, לפי טענת היהודים, או שהם גורשו, לפי טענת הערבים) נכונים חלקית, ובמציאות היה גם מזה וגם מזה.
  7. כמו שאמרתי - כשרוצים להתעסק בזכויות עובדים, אין כמו שמאלנים. ואם לוקחים בחשבון שדב חנין יושב בכנסת על קולות של בוחרים ערבים...
  8. אם תבדוק על מה הם מתאבלים, אולי תגלה שהם מתאבלים על משהו אחר. אני חושב שחורבן של כמה מאות יישובים (אפילו אם הם ברחו כולם מיוזמתם) הוא אירוע כואב לכל חברה. יש מי שמתאבל על כך שלא הצליח לזרוק אותנו לים. יש גם מי שבאמת אכפת לו מחורבן של מאות ישובים. מי אמר את זה? בכל מקרה, הבאתי שתי עמדות (לא שלי, ומבין שתיהן אני קרוב בהרבה לזו של אבינרי מאשר לזו של גורביץ') בעקבות בקשה של "הילד משער 8". עזבו אותי בשקט... לא אמרת שאתה מתנתק? שוב. "הילד משער 8" ביקש לשמוע דעות נגד או עובדות סותרות לטענות של "אם תרצו". זה מה שמופיע בשני הקישורים שהבאתי. אם אתה רוצה לשמוע מה השמאל הלא-ציוני חושב על 1948, יש המון מקומות לקרוא (להבנתי, בגדול הם פשוט מתעלמים מההקשר הכללי של מה שקרה ומשאלת האחריות, ומאמינים קצת יותר מדי לעדויות של בעלי עניין), אבל זו לא היתה הבקשה.
  9. מבחינת הנוע"ל (נתונים מהאתר שלהם), ר"ג היא במחוז תיכון. רכזי מחוז תיכון: גילי בוכניק-0546738628 חן שמיר-0546738816 רכז קן רמת גן מרכז קינן בירנבאום- 0546738154 לגבי הצופים: ירון וילקומירסקי מרכז הנהגה רמת גן טלפון בעבודה: 03-6303673 דואר אלקטרוני: yaron@zofim.org.il גם אם הפרטים לא מעודכנים ובעלי תפקיד יתחלפו, הם ידעו להפנות למי שרלוונטי. תתחיל עם זה. אם אתה לא מתקדם לגבי הנוע"ל, תחזור אלי ואני אנסה להבין דרך הקשרים שלי עם מי אפשר לדבר. קח בחשבון שכמו שאמרתי - הנוע"ל הם ארגון של ההסתדרות (וכיום ב"מחנה" של שלי יחימוביץ ועיני), ואם אתם "יוצאים נגד ההסתדרות" או הולכים במופגן עם האופוזיציה של כבל, יכול להיות שהם יחליטו לא להופיע. זו אולי "פוליטיקה" לא יפה, אבל מדובר בשדה פוליטי. בכל מקרה אם יש לכם קייס משפטי טוב (ולמי מה שאתה אומר, נשמע שבהחלט יש), אני מציע שתגשו לקבל יעוץ משפטי ותתחילו להכין את התביעה לבית הדין לעבודה. זה יקדם אתכם בשתי רמות: קודם כל, למרות הנסיגה מבחינת ההכרה בזכות השביתה, בין הדין לעבודה "אוהב" את העובדים, ובמקרה של הפרת חוקי עבודה הוא גוף יעיל ובעל שיניים. מעבר לזה, אם "עמישב" יבינו שאתם בדרך לקחת אותם לבית המשפט, זה מגדיל את הסיכוי שהם יסכימו לשלם את מה שמגיע לכם הרבה יותר מהר. הרשעה בבית דין על הפרת חוקי עבודה עלולה להקשות עליהם בצורה רצינית לזכות במכרזים ממשלתיים בעתיד.
  10. ביקורת מהצד השמאלי מאוד (הלא ציוני), אצל יוסי גורביץ' ביקורת מהמיינסטרים הציוני, ואולי לא פחות חשוב, מאדם שנחשב למומחה בהיסטוריה ציונית, פרופ' שלמה אבינרי: ובמאמר אחר:
  11. * צריך לקחת בחשבון שלא נכנסתי לפורום צבא כבר איזה שנה, וסתם אני עושה שטויות במקום לישון, אבל... התקשרה אלי לפני איחזה שבוע מישהי מהמשרד קישור לבקש שאני אשלח לה אישור שאני סטודנט. אמרתי לה שיש להם אישור לימודים שלי. היא אמרה: נכון, אבל אנחנו צריכים אישור לימודים מהשנה. אמרתי לה שהאישור הוא מהשנה (כלומר, ספטמבר 2011). אז היא אמרה שלא, הם צריכים אישור מהשנה, כלומר מ 2012. בקיצור, אמרתי לה שאני אשתדל וביקשתי ממישהו לנסות לארגן את זה. ביום חמישי היא התקשרה אלי בהיסטריה שהם צריכים את האישור באותו היום. במקרה זה היום שאני במכללה ובדיוק היה לי זמן פנוי, אז הלכתי להשיג אישור מעודכן, ואז לקח 3 ימים עד שהפקס שלהם הצליח לקבל אותו. אבל... ממתי שנה לועזית שווה משהו בשנת לימוד? אם רשום להם שהתחלתי את שנת הלימוד הזה כסטודנט, למה הם צריכים אישור נוסף? מה הקטע לבקש אותו במאי, רגע לפני שהסמסטר נגמר? אם הייתי מסיים לימודים בעוד חודש, הם היו מכירים בי כסטודנט עד סוף 2012? בקיצור הפרחים לצה"ל, ומזל שלפחות השירות מילואים עצמו הוא די נחמד ועם אנשים בסה"כ הגיוניים. רס"ל מיל. אופסימיסט
  12. א) כל הכבוד. :clap: אתה גם עובד שם? ב) ממה שראיתי בפייסבוק, אם יש שם עניין של עבירות על חוקי עבודה, אפשר לפנות לבית דין לעבודה, ובדברים כאלה בית המשפט הרבה פעמים עוזר. יש גם מכללות למשפטים שמפעילות את הסטודנטים שלהן לעזרה בייצוג של עניינים חברתיים, ואפשר לחפש מהן עזרה. אם תחליטו לקדם את העניין, אני יכול לנסות להשתדל להשיג פרטים ספציפיים. ג) מידע פרקטי אני שולח בפרטי.
  13. לא. אבל זה קרה כתוצאה של הסכמה בין ההסתדרות (ש"דואגת רק לועדים החזקים") לבין התאחדות התעשיינים
  14. כולנו נהיה הרבה יותר חכמים בעוד שנה בדיוק (במקרה הטוב. במקרה הרע זה יהיה כבר באוקטובר). אבל הגול הכי מרגש שלו היה ללא ספק כאן: http://www.youtube.com/watch?v=jSWrN65VvBY
  15. זה היה הרבה יותר מסובך אם הוא היה גדל על העצים. היום אפילו לא צריך להדפיס אותו. רק מקלידים במחשב. פעם גם היו מנגנונים אוטומטיים של "תוספות יוקר" שהיו דואגים שהמשכורות יעלו בעקבות עליית המחירים. אבל זה היה בעולם אחר, שבו בערך 80% מהעובדים היו מאוגדים בועדים, וועדים, כמו שלימדו אותנו, זה פויה. אבל מכיוון שכסף הוא בסך הכל סמל להסכמה חברתית על ערך, אין שום בעיה עקרונית לשלם יותר כסף למשכורת אם המחירים עולים (בהנחה שהם עולים בצורה רוחבית), למעשה בטווח הארוך אין מנוס מלהעלות את המשכורות, בהנחה שהמחיר של מוצרי היסוד עולה. המחיר הוא עלות מצד אחד (של הקונה), אבל מהצד השני הוא רווח (של הייצרן). המשמעות של עליית מחירים של מוצרי יסוד בלי עליית המשכורות על עבודה היא פשוטה - בעלי העסקים לוקחים חלק גדול יותר מהערך המיוצר, על חשבון העובדים שלהם שלוקחים חלק קטן יותר.
  16. לאף אחד לא היה אכפת אם השכר היה עולה בהתאמה למחירים. מכיוון שהוא לא, יש מעט מאוד חשיבות לטענה שאין לאף אחד בארץ השפעה על עליית מחירי המזון. במונחים ריאליים, יש כאן שחיקה בכוח הקניה, ומכאן ה"דלק" למחאה. דרך אגב - העליה במחירי הקוטג' התחילה כשהוציאו אותו מפיקוח והפריטו את תנובה. דרך אגב, משרד החקלאות (שאחראי על ייצור החלב), התנגד להוצאת הקוטג' מפיקוח, אבל האוצר הכריח אותו בתמורה לכך שלא יתקע את חוק החלב. בנתיים, בעקבות המחאה בקיץ, הקימו ועדה במשרד התמ"ת שמנסה לפרק את הארגון של ייצור החלב בישראל ולפתוח אותו לתחרות עם יבוא (מצד מדינות בהם הוא מסובסד), שהיה צריך בית משפט כדי להכריח אותה לשמוע בכלל את עמדת הרפתנים.
  17. למי שלא פוחד מאנגלית - מאמר של הכלכלן dean baker על האופציות העומדות בפני יוון, לאחר שהבוחרים בה הבהירו מה הם חושבים על המפלגות שהביאו את תוכנית הצנע של האיחוד האירופי. בקווים כלליים, הוא מסמן 3 אופציות: א) יציאה של יוון מגוש היורו וחזרה לדרכמה. הוא נותן כדוגמא את ארגנטינה, שניתקה את הצמדת המטבע שלה לדולר האמריקאי, ואחרי משבר של מספר חודשים חזרה לצמיחה יציבה עד שהגיע מבחוץ המשבר של 2008. ב) להשאר עם תוכנית הצנע הקיימת, שגם לפי התחזיות האופטימיות תביא להמשך המיתון והאבטלה הגבוהה, ואפילו לא תשפר את היכולת של יוון להחזיר את החוב (למעשה היא תרע אותה). ג) שהבנק האירופי המרכזי יסוג מתוכנית הצנע, יתן ערבות לחובות של יוון ומדינות חייבות אחרות, ויאפשר תהליך אינפלציוני בגרמניה, מה שיאפשר לכלכלות של המדינות החייבות לצמוח. אופציה זו מאפשרת לשמור על אחידות גוש היורו, אבל דורשת שינוי מדיניות מובהק.
  18. לכל מעקמי האף, ההיגיון הוא פשוט: אם אתה שם*, אתה משפיע על איך המחאה נראית, מי מייצג אותה ומה המטרות שלה. אם אתה לא, נשאר לך רק להתלונן שאלה לא האנשים המתאימים ולא המטרות המתאימות. מי שרואה בעיה, צריך להיות שם ולתרום את חלקו בכיוון המחאה לאפיק הנכון. מי שלא רואה בעיה, ימשיך לעקם את האף. * שם - לא דווקא בתל אביב. המחאה מתרחשת במקום שבו עושים אותה. אם יהיו שוב מאהלים בפריפריה (כמו שהיו רוב המאהלים), זו לא תהיה מחאה תל אביבית. אם יבואו גם המבוגרים העובדים, זו לא תהיה רק מחאה של סטודנטים. אם יבואו גם הימינים מדינית ה"חברתיים" (עד כמה שאפשר לנתק בין הדברים), זו לא תהיה רק מחאה של שמאלנים.
  19. גוש היורו יוצר אחידות מוניטרית (בניהול המטבע) במקום שבו אין אחידות פיסקלית (בניהול התקציבים). המצב הזה משרת כלכלות חזקות, שבלי מטבע אחיד המבטבע שלהן היה חזק, (כמו גרמניה), ביחס לכלכלות חלשות, שבלי מטבע אחיד המטבע שלהם היה חלש (כמו יוון, פורטוגל ועוד). הוא מונע מהממשלות של המדינות החלשות עם הכלכלות הקטנות לנהל מדיניות שתאזן את המצב הזה. בטווח הארוך, ובלי פיחוק מתאים על המגזר הפיננסי, זה מביא למשברים כדוגמת זה שהופיע עכשיו. למדינות החברות בגוש היורו (ולמגזרים שונים בתוכם) יש אינטרסים סותרים, וכרגע אין מנגנון רציני לנהל את התנגשות האינטרסים הזו בצורה שתכיל את כולם. זה דורש מעין ממשלה פדרלית אמיתית באירופה, ובכלל לא בטוח שאירופה בשלה לזה.
  20. "פשיטת רגל" של מדינה היא שונה מאוד מפשיטת רגל של אדם פרטי/חברה, כי מעל האדם הפרטי/חברה יש מנגנון מדינה אם יכולת כפיה שדואג לביצוע שלה. מעל מדינה אין. פשיטת "פשיטת רגל" של מדינה, כמו שכתב אדם סמית' כבר ב 1776, מבוצעת כהודעה שמבחינתה היא לא מתכוונת לשלם את החוב (ע"ע איסלנד 2008) או באצמעות פיחות במטבע (פעם היו צריכים להקטין את משקל המתכת היקרה במטבע או לערבב אותה במתכת זולה. היום זו פשוט החלטת ממשלה. האזרחים לא בהכרח יאכלו אותה (כנראה הרבה פחות ממה שעובר עליהם היום), והמדינה כיום בודאי שלא שורדת כגוף שמבטא את ריבונות העם היווני על חייו. יוון בהחלט יכולה לגייס יותר כסף מהאזרחים שלה, אבל בניגוד לתזות הניאו-ליברליות, לא באמצעות אג"ח, אלא באמצעות גביית מיסים גבוהים יותר. יוון, שבניגוד לאגדות המגזר הציבורי שלה הוא מהנמוכים באירופה ומשקל הממשלה במשק גם הוא נמוך מהממוצע, הפחיתה את מס החברות שלה מ 40% בשנת 2000, ל 25% בשנת 2007. המשמעות היא שאם הכלכלה היוונית לא צומחת בצורה חדה בזמן הזה (אף כלכלה מפותחת לא צומחת ככה) והיא לא מפחיתה בצורה משמעותית את ההוצאה הציבורית שלה (והקטנת ההוצאה הציבורית נוטה להקטין את הצמיחה), היא נכנסת לגירעון. הפתעה!
  21. לא מסכים איתך לגבי ההערכה שלך את הדברים של פסובסקי, ולא לגבי התזה שהיוונים נהפכו פתאום לעצלנים ברגע שנכנסו לאיחוד האירופי. לגבי הטענה שלך על שימוש ב"עובדות" כבר כמעט התרגלתי, חוץ מכך שהדברים מגובים גם במספרים, שלא מגיעים משנתון המפלגה הקומוניסטית אלא מהמערכת הפיננסית. באופן כללי התייחסויות ענייניות: א) החלפות מטבע שכוללות פיחות דרמטי כבר בוצעו בעולם, כולל בישראל. ב) עצמאות מוניטרית היא דבר הכרחי למי שרוצה לנהל כלכלה ולהמנע ממשברים כדגומת מה שקרה ליוון. הדפסת כסף לא מביאה בהכרח לאינפלציה, לפחות כל עוד אין מצב של תעסוקה מלאה (וכל המודל הכלכלי של השוק החופשי מבוסס פחות או יותר על ההנחה שהוא פועל במצב של תעסוקה מלאה. באופן כללי, המצב הזה הוא נדיר ביותר, ובוודאי שביוון הוא רחוק מלהתקיים. ההתבצרות בעולם המושגים של חוב פרטי על גרעון בתקציב לאומי של מדינה עם עצמאות מוניטרית ("צריך מישהו שילווה לך") הוא שגיאה תיאורטית שמביאה להבנה שגויה של הצורה שבה הדברים עובדים. תיאוריה כלכלית טובה לזמן הווה צריכה להתבסס על הנחת מצב של תעסוקה לא מלאה (ואיך מקדמים אחת כזו), ולא על מצב תיאורטי עתידי. ג) אתה מניח שיוון תצטרך לגייס חוב. אני מניח שהדרכמה תיצור פיחות במטבע היווני ביחס ליורו, מה שיהפוך את הייבוא של יוון (שעליו היא צריכה לשלם) להרבה פחות ארטקטיבי בייחס ליצור ביוון (כולל של שירותי תיירות, דרך אגב), שעליו משלמים לה. היעדר העצמאות המוניטרית והייסוף המלאכותי במטבע היווני עם הכניסה לגוש היורו היו חלק מהגורמים העיקריים למשבר (הגורם הנוסף היה מדיניות הלוואות חסרת אחריות של המגזר הפיננסי, מתוך הנחה שהתאמתה שבמקרה הכי גרוע הממשלות יצילו אותו) , ולכן השגת עצמאות מוניטרית וביצוע פיחות במטבע היווני ביחס לאירופאי הם צעדים נדרשים כדי לפתור אותו. ד) מצב הפתיחה האופטימי הוא שיוון עושה לחובות שלהם את מה שאיסלנד עשתה לחובות שלה לפני כמה שנים. היא אומרת לבעלי החוב שילכו לחפש מי שיציל אותם במקום אחר, או שיגייסו צבא לקחת אותו בכוח (לא יקרה). הדוגמא של איסלנד מראה שכשיש שם כלכלה בריאה, שוק ההון חוזר להשקיע, בלי יותר מדי סנטימנטים, כי ככה הוא צריך לעבוד. יכול להיות שיוון תצטרך להתמודד עם תקופה ראשונית של קשיים וצמצום בצריכה. אבל זה יאפשר לכלכלה שלה לצמוח ולסיים את התקופה הזו (וסביר להניח שבזמן קצר למדי). בכל מקרה, נראה שזה עדיף על תוכנית החילוץ האירופאית, בגלל מה שכתוב בסעיף הבא. ה) ליוון אין חלופה אמיתית לצעדים האלה - תוכנית הצנע שכופה עליה המערכת הבנקאית האירופית מחרבת את הכלכלה שלה (עוד מעט חמש שנים של מיתון, אבטלת צעירים בהיקף אדיר, עזיבה של צעירים), דורשת ממנה לוותר על הנכסים שלה (רשימה ארוכה של תשתיות שהיא נדרשת למכור במכירת חיסול), ומחרבת את הדמוקרטיה שלה (התוכנית בוצעה ע"י ממשלת בנקאים "טכנוקרטים" לפי תכתיבי הבנק האירופי, הימנעות ממשאל עם לאישור התוכנית, ואיום על כל ניסיון לשנות מדיניות אחרי הבחירות. את התוצאות ראינו בקלפי וברחובות). הדבר הכי גרוע הוא, שבגלל המיתון והצנע הזה, הצפי המקובל ע"י הכלכלנים חוזה שגם עם ביצוע התוכנית, יחס החוב-תוצר של יוון לא צפוי לקטון בשנים הקרובות, אלא אםילו לגדול. כלומר - כל הקטסטרופה הזו, אבל בלי לפתור את הבעיה. ו) ועכשיו הקשר רחב - בזמן שכותשים את יוון, וסוחטים אותה על גלגול תשלום של 14.5 מיליארד יורו (זה היה הסכום לתשלום במרץ האחרון) מתוך חוב לאומי של כ 350 מיליארד יורו. בשלושת החודשים הראשונים של 2012 בלבד, המערכת הבנקאית של אירופה היתה צריכה לפרוע חובות של 200 מיליארד יורו, שלא היה לה מאיפה להחזיר. הפיתרון היה לתת לבנקים באירופה קצת יותר מטריליארד יורו שהבנק האירופי המרכזי "הדפיס" בשתי פעימות של חודשיים, כהלוואה בריבית שנתית של 1%. (מהלך דומה נעשה גם בארה"ב בשנים האחרונות, בהיקף דמיוני ממש אף אחד לא דרש מהם תוכנית צנע, או מינה להם דירקטוריונים מטעם הבנק האירופי המרכזי. אם אפשר לעזור ככה לבנקים, אני מבין שמה שעושים ליוון הוא לא ניסיון לעזרה ליוון. הוא עזרה בטווח קצר לבעלי החוב שלה. ז) את המאמר תקבל. באותו מקום מתפרסם גם מאמר של הכלכלנית תמר בן-יוסף על הבעיתיות המובנית בגוש היורו, ולמה נראה שאין מנוס מלפרק אותו. אם הוא יעלה בימים הקרובים בגרסא אלקטרונית, אשלח גם אותו.
  22. א) המחאה לא היתה בידיים של דפני, ומי שהיה שם ולא רק עיקם את האף מרחוק יודע את זה. ב) אכן אין בעיה, הכל ורוד ויפה, חוץ מהעובדה שהמחירים של מצרכי היסוד (דיור חשמל, מים, בריאות, חינוך, אוכל, דלק ותחבורה) עולים (גם מחוץ למדינת ת"א, שמעולם לא גרתי בה), והמשכורות עולות הרבה פחות. למעשה, השאלה המעניינת היא לאן נעלם מעמד הביניים? לפי רמת ההכנסה שלי, אני איפשהו בעשירון החמישי-שישי. אני רחוק מלהרגיש במקום טוב באמצע. ג) נתניהו מנהל את הכלכלה כל כך טוב, שיש לנו בור של יותר מ 11 מיליארד ש"ח בתקציב השנה (כי נגבים פחות מיסים ממה שתוכנן, כלומר יש פחות פעילות כלכלית ממה שתוכנן, כלומר יש מיתון שמסתתר איפשהו), ועוד הוצאות לא מתוכננות של בערך 7 מיליארד ש"ח, והגרעון המסחרי של ישראל גדל מאוד. אחרי קיצוץ של 6% בתקציב 2012 (בעצם לא היה תקציב כזה, אבל כן הצליחו לקצץ 6% רוחבית, פרט לביטחון והשיכון). ד) אי לכך ובהתאם לזאת (ולהסכם הקואליציוני עם קדימה), התקציב הבא עומד להיות "תקציב חירום". המשמעות היחידה שאני מבין מכך היא קיצוץ רחב ועמוק, שהיה קשה מאוד להעבר בממשלה שלא נשענת על קואליציה של 3/4 מהכנסת. הכיוון הסביר להגדלת ההכנסות, דרך אגב, מסתמן כ"מס עשירים" שיכניס 400 מיליון ש"ח, והעלאה של 1% במע"מ (מיסוי רגרסיבי) שתכניס 4 מיליארד ש"ח.
  23. השאלה היחידה שמעניינת היא מה השאלה "האמתית" שמעסיקה את הצמרת הפוליטית (ועם כל הכבוד, זו לא שאלת הכסא. כל אחד מהם יכול להשיג מחר כסא מרופד בהרבה מחוץ לפוליטיקה). האפשרויות: א) חוק טל וסוגיית גיוס החרדים. לא קונה את זה. זה ספין טוב ללכת עליו לבחירות (שבהן לפיד הבן וש"ס יחזקו הדדית אחד את השני), אבל זה פשוט לא מספיק חשוב. ב) הכלכלה - ממה שאני מבין, המדדים מראים שהגרעון של ישראל תופח וההכנסות ממיסים הולכות וקטנות, כי אנחנו בסוג של מיתון שלא מדברים עליו. המשמעות היא שכדי לשמור על "חיזוק המשמעת התקציבית" יהיה כנראה צורך בקיצוץ תקציבי גדול, או כמו שהוא מכונה בהסכם הקואליציוני החדש "תקציב חירום". אין סםק שאת הדבר הלא סימפטי הזה נתניהו היה מעדיף להעביר או רגע אחרי בחירות שבהן נבחר מחדש או, לא פחות טוב, עם קואליציה של 96 ח"כים שאף אחד לא יכול לפרק, ויהיה אפשר לחלק את האשמה בין כולם. ג) אירן - התזה אמרה שבחירות בתחילת ספטמבר יאפשרו לנתניהו-ברק לתקוף בסתיו, כאשר הממשלה שהם עומדים בראשה כבר לא מחוייבת לכלום (כי בכל מקרה מקימים ממשלה אחרת) ואובמה "מסונדל" בתגובה כלפי ישראל, כי הוא צריך את הקול היהודי לבחירות בנומבר. במקרה הזה, שוב, קואליציה רחבה מהווה חלופה לא רעה לדבר הזה. אני מבין שהרקע למהלך טמון באחד משני הסעיפים האחרונים, או בשילוב בינהם. דרך אגב, לכל מי שמתרגש מהדברים של דגן את דיסקין (בתוספתי סיפורי אימים של בן כספית), מומלץ לזכור שלא מדובר ב"פרשנים", אלא ב"שחקנים". כשהם מדברים על ברק/נתניהו, הם לא באים להסביר לציבור את תמונת המציאות, אלא להשפיע על המציאות באמצעות הדברים שיגידו (כלומר, אובייקטיבי בערך כמו פרשנות כדורגל של שלמה שרף). ואם מתייחסים לזה ברצינות, אז כדאי לשים לב גם לדברים של אחד ראש אמ"ן עד לפני שנה, שאמר אבל משום מה, התבטאות של שחקן בדרג דומה שלא מדבר נגד ברק ונתניהו הוזכרה בתקשורת האינטרנטית רק פעמיים, ואחת מהן במדור שוק ההון של "גלובס"... מה שאומר שגם התקשורת עצמה היא "שחקן" ולא "פרשן".
  24. אבשלום בדיוק פרסם מאמר למה מה שקורה ביוון (ובאירופה בכלל) הוא הצלת מערכת הבנקים האירופית וביזת נכסי הלאום של יוון על חשבון היוונים. מי שירצה ישלח לי את כתובת המייל ויקבל את הטקסט. מי שרוצה להבין טוב יותר מה קרה ומה קורה ביוון, שיקרא את מה שאורי פסובסקי (הכתב הכלכלי הכי טוב שכותב כאן בתקופה אחרונה, כנראה בגלל שהוא לא כלכלן) כתב על הנושא: בגדול, גרמניה עושה ליוון מהדורה חדשה של ורסאי (רק בלי כיבוש יווני קודם), והתוצאה החברתית תהיה כנראה דומה, חוץ מזה שיוון הרבה פחות מסוכנת מגרמניה. מה שקרה זה שהיוונים מחקו בבחירות את מי שתמך בתוכניות הצנע האירופאיות, ומה שכנראה יקרה, מכיוון שלפי ההערכות גם עם תוכניות הצנע, הכלכלה היוונית תצתמצם מהר יותר ממה שהחוב שלה יצטמצם (כלומר יחס החוב-תוצר יגדל ואיתו כל הבעיה), כנראה שלא יהיה ליוון מנוס אלא לצאת מגוש היורו, ולבעלי החוב שלה לא יהיה מנוס אלא ללכת ולחפש מי באיחוד האירופי יציל אותם. איך אמר אדם סמית' (מתנצל על האנגלית, שני הספרים האחרונים של "עושר העמים" לא תורגמו - בשורה התחתונה של הדברים, החל מרמה מסויימת, אף אחד לא משלם באמת חוב לאומי. ):
×
×
  • Create New...

הודעה חשובה

בשימוש אתר זה אתה מסכים לתנאים הללו תנאי השימוש.