אופסימיסט

ראוי או לא ראוי, העובדה שהרב קוק הסמיך את בנו לערוך את כתביו לא מעידה כהוא זה על כך שכתביו לא נערכו. להיפך, היא מעידה על כך שרוב כתבי הרב קוק שאנחנו מכירים היום ויצאו לאור לאחר פטירתו עברו את מסננת העריכה של הרב צבי יהודה קוק, או ממשיכים אחרים. א+ב) האם כל כתבי היד המקוריים של הרב קוק שמורים במקום זמין ונגיש לעיון הציבור, או לפחות לעיון חוקרים? להבנתי כתבי היד של הראי"ה התפרסמו רק החל משנות ה 90 של המאה ה 20, וגם אז נשארים סמיני שאלה לגבי נאמנותם למקור, מכיוון שהמקור עצמו שמור אצל גופים שיש להם נגיעה לעניין. מצאתי קישור לעבודת דוקטורט שעוסקת בעריכה שעברו דברי הרב קוק. ברפרוף ראשון, נראה די מעניין. בתקציר, הוא כותב שלפי הבנתו הדברים לא סולפו או שונו צורה משמעותית, אבל בהחלט עברו עריכה שמביאה להדגשת נושאים מסויימים וטשטוש נושאים אחרים, ריכוך הביקורת של הרב קוק כלפי גורמים אחרים, וניסיון לסדר את דברו לתוך תבנית קוהרנטית. אני נוטה להעדיף גישה מלאה לכתיבה המקורית של מי שרואים בהם "מורי הדור". אם ניקח לדוגמא את אהרון דוד גורדון, שפעל בתקופתו של הרב קוק, ומקריאה של כתביו ושל אורות התשובה אני מקבל את הרושם שהיו לא רחוקים ברוחם, כתביו שמורים למיטב ידעתי בארכיונים הנגישים לחוקרים. כתביו החלו לצאת לאור בשנת 1925, שלוש שנים לאחר מותו, ותוך חמש שנים הודפסו כולם, כולל קטעי יומן ומכתבים. כדי לשים לב לדברי העורך, יוסף אהרונוביץ: לעניין עכו וא"י, אתה אומר שמצד אחד היא ארץ ישראל, ומצד שני יש מחלוקת על כך במשנה ובגמרא ועניינים של גבולות שונים לפי תקופות שונות (עולי בבל ועולי מצרים). אני לא יודע מה חשב הרב קוק על עכו, אבל ברור לי שכל רעיון "ארץ ישראל השלמה" בצורה שקידם אח"כ הרב צבי יהודה קוק הוא לכל הפחות שנוי במחלוקת, כלומר משרת עניין "פוליטי" מסויים, נתון לויכוח.

טוב. מצד אחד, ראוי להודות שהייתי קצת זריז בהנחה שלי, ואולי זריז מדי. אבל בכל זאת, בוא ניגש לבחינת מציאות, שכנראה דורשת קצת השקעה. התגובה שלי שאמרה שככל הנראה לא מדובר בהורים של מחבלים, הופנתה כלפי הטענות שהורים של מחבלים עומדים להופיע מול תלמידי בית ספר. כנראה שאני לא הייתי הראשון שהזדרז יותר מדי להסיק מסקנות, כי הטענה הזו הופצה בצורה בוטה ונרחבת לפני שהמפגש התקיים, ולפני שהיה ידוע לגורמי הימין שביקרו אותו מי בכלל עומד להשתתף בו. איך אני יודע שהם לא ידעו, כי במפגש לא השתתפו הורים של מחבלים. השתתף בו - לפי הכתבה במקומון זמן השרון שעליה מסתמכים בהמשך בציטוט מדוייק כל מבקרי הימין - גיס של 2 מחבלים: אמרתי, טוב. אז אולי יש משהו בטענות האלה. ואז חשבתי, רגע, הרי לפי גורמים מסויימים, כל מי שהרים פעם אבן ביד או עמד ליד אחד כזה הוא מחבל. אז אולי כדאי לנסות לחפש מי היו המבוקשים המדוברים. הלכתי לאתר של בצלם, כי אם יש מישהו שאוסף פרטים על הרוגים פלסטינים (חוץ מהצבא והשב"כ) זה הם, ואין להם הרי אינטרס להמעיט במספרם. כדי שלא יהיו ספקות, הם אוספים גם פרטים על פלסטינים שנהרגו תוך כדי לחימה נגד צה"ל או כאשר ביצעו פיגוע. בוודאי שאין להם אינטרס להשמיט את פרטיהם של מי שלפי הכתבה משתמע שחוסלו בצורה יזומה ע"י צה"ל. אז חיפשתי. מסתבר ש 211 פלסטינים נהרגו בחודש אפריל 2002. ניגשתי לרשימה הזו, שכוללת פרטים של 1791 פלסטינים שנהרגו בידי כוחות הביטחון בגדה המערבית מספטמבר 2,000 עד מבצע עופרת יצוקה. חיפשתי את שמו של כמאל אבו עייש, משכם, בין הרוגי חודש אפריל. לא מצאתי. חיפשתי בכל הרשימה. לא מצאתי. חיפשתי את שם האח תייסיר, שנהרג לפי הכותב כשנה מאוחר יותר. לא מצאתי. מה זה אומר? שמשהו פה די מוזר בנוגע למידע שעליו מסתמכים המאשמים. ראוי לפחות לבדיקה יסודית יותר. אם יש לך עדיין קשר עם אנשים בצבא/מג"ב שיכולים לברר האם השמות האלה הופיעו ברשימות המבוקשים של אותה התקופה, והאם חוסלו במועדים שציין הכתב, זה יכול לעזור. התגובה הרלוונטית האחרונה (לפני תגובה של היועץ שאמר שתיעשה בדיקה נוספת) בדף הפייסבוק של גדעון סער בנושא אומרת: הכתבה שאתה הבאת, אם מנפים ממנה את הרקע ואת דברי "הפורום המשפטי למען א"י, כוללת ביחס לגדעון סער עצמו בדיוק את דברי חידוד הנהלים וההנחיות: לא לאפשר למשפחות של אנשי טרור ומחבלים להופיע בבתי ספר. אין בכתבה שום פרט המאשר את הטענה שמי שהשתתף במפגש המדובר היה בן משפחה של מחבל.

איך מצליחים לגדל אנשים שמבחינתם להיות אוהד מכבי זה קודם כל ולפני הכל משהו שאין לו שום קשר לכדורגל?

כמו שאמרתי, אף מאמן שפוי ו/או ראוי לא יחתום במכבי כל עוד לא יהיו שינויים משמעותיים בסגל. לא שיש לי משהו נגד לוין, אבל אני מניח שגם הוא לא היה בא אם הוא לא היה מתוך המערכת.

הרב יעקב משה חרל"פ היה תלמידו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, ולאחר פטירתו החליף אותו בראש ישיבת מרכז הרב. הסיפור הבא מובא בחוברת שהוציא האגף לתרבות תורנית במשרד החינוך, ועוסקת בדמותו [משרד החינוך, האגף לתרבות תורנית, "דף לתרבות יהודית", גיליון 271 - תשרי ה'תשס"ז]: שבתאי דון יחיא, אנשי תורה ומלכות, הוצאת מורשת, תשכ"ז, עמ' 82.

עשרות ישובים יהודים עלו על הקרקע ופורקו באחריות הממשלה (או הגופים שקדמו לה) באי-מעשה או בהוראה ישירה. רובם לא הצמיחו נוער גבעות שמורד במלכות. ...

לא פספסת.

עוד פחות מעוניין להצדיק דברים ממך, אבל אם לוקחים את ההיגיון הזה הלאה, מה המשמעות שלו לגבי מי שבאופן ברור לא זוכה אפילו לקחת חלק "דמוקרטיה מזוייפת שרק מתנגחת בו" ובכל זאת נתון לשלטונה (הצבאי)? שתי אפשרויות: א - הטיעון הזה תקף רק עבור יהודים. כלומר - כדי "להבין את נער הגבעות", אתה צריך להיות גזען. ב - להבין את המחבל הפלסטיני. לא מקבל את א', ולא מוכן לב'.

היתה לי תשובה קולעת לגביך, אבל החלטתי לוותר. שים לב שאתה נמצא פה בערך 3 שבועות, ואני קצת יותר משבע שנים. כשאתה נכנס למקום חדש, לא מזיק לקלוט קצת את האווירה לפני שאתה נכנס. וגם לקרוא את הדברים שאליהם אתה מגיב לא יזיק.

הגבהה בכזאת קשת גבוהה ואיטית יכולה להגיע לשחקן רק מול הגנה ישראלית חלשה. כל בלם/שוער ראוי לוקח הגבהה כזו.

יכול להיות. נראה שהוא פתח את הדלת של הג'יפ מעט כדי לירות (מה שאומר שהוא לא עשה את זה מתוך סכנה ישירה לחייו, אלא שהסכנה והחשיפה נוצרה כאשר הוא פתח את הדלת כדי לירות). לצורך העניין, יכול להיות שבגלל שהוא ירה דרך חריץ בדלת, זורק האבנים רץ לרוחב הכביש ונכנס לקו הירי בלי שהחייל/שוטר ראה אותו בכלל. אבל המשמעות של כל סימני השאלה האלה היא בעיקר שראוי לתחקר את האירועים בצורה רצינית, ולא לפתור אותם בטענות של "תעמולה שמאלנית" ו"אם הוא ערבי שזרק אבן אז טוב שירו בו".

בתורת הרב קוק כתובים הרבה דברים, והמשפט האחרון שלך הוא הדגמה חיה לרדוקציה. בתורת הרב קוק היה הרבה הרבה מעבר לישוב ארץ ישראל ולקדושת הארץ. למיטב זכרוני, הרב קוק אולי סמך את בנו, אבל כשהוא נפטר, בנו לא מונה להחליף אותו בראש הישיבה. אם אני לא טועה, הרב צבי יהודה לימד במרכז הרב תנ"ך, שלא נחשב אז לאחד המקצועות החשובים. הסמכתו להוציא את כתבי הרב קוק היא כנראה אחד ממקורות הבעיה, לאור העובדה שהתוצאה היתה שקטעים מהכתבים נגנזו, וכתבים אחרים פורסמו בצורה סלקטיבית. לפני קצת יותר משנה, נתקלתי במקרה בדברים האלה. אני חייב להודות שהם הדהימו אותי (ההדגשות שלי): בשורה התחתונה - הרב שכתב את זה סובר שחשיפה לא מבוקרת של תלמידים לכתבי הרב קוק עצמו עלולה לערער את אמונתם במה שלימדו אותם עליו. נ.ב. מצאתי סיפור יפיפה מפי שבתאי דון יחיא (תלמיד במרכז הרב בתקופת הראי"ה), לפי הרב קוק לא ראה בעכו חלק מארץ ישראל. שאני אביא?

נתקלתי איפשהו במידע שלפיו המחתרת האנטי-נאצית הכי גדולה באירופה הכבושה היתה בהולנד. לעומת זאת, המפלגה הנאצית הכי גדולה מחוץ לגרמניה היתה ב... הולנד.

איך מפעילים את זה?

אין לי את הסרטון המלא כי האירוע כנראה לא צולם בוידאו, ובכל מקרה, לא הייתי שם, ואין לי קשר לאנשים שהיו שם. אבל הנה תמונה שצולמה רגע אחרי. אז כן - זורקים אבנים על ג'יפ ממוגן ירי, וכן - נראה שכן מדובר באירוע המדובר שבו נהרג זורק האבנים. אם אני מבין נכון מה שרואים כאן, מקור ה"עשן" ש"לא מעיד רק על גז" הוא מיכל גז שקופץ בפינה הימינית התחתונה, אחרי שהשאיר מסלול שתופס פניה חדה במקום שבו היה לפני רגע הראש של זורק האבנים שעכשיו נפל על הכביש.

את הרב קוק האב בהחלט שווה להכיר. במובנים מסויימים, בכלל לא רחוק מגורדון (לא מפתיע בהתחשב בזיקה הקבלית של שניהם), ומי שלא נבהל משאיפה לתיקון עולם, בהחלט ימצא דברים מעניינים. האחריות העיקרית על צמיחת התופעה של גוש אמונים (פרט לכך ששירתו את האינטרס של גורמים פוליטיים חזקים מפרס ועד בגין) מונחת על כתפיו של הבן, הרב צבי יהודה קוק, שהקשר בין תורתו לתורת אביו די רופף. לכל הפחות, ניתן לומר שהוא עשה רדוקציה חריפה לתורת אביו, רדוקציה שמוצ א - אני חושב שאם נבדוק, נגלה שרוב גדול של מי ש"קיבל מכות" בגוש קטיף לא התגורר בגוש קטיף. למיטב ידיעתי, רוב המשפחות התפנו תוך מחאה אבל ללא אלימות (ובלא מעט מקרים תוך התנגדות מפורשת לאלימות). רוב מי שהתעמתו עם הצבא לא היו תושבי גוש קטיף, אלא פעילים שהתקבצו ממקומות אחרים כדי להתעמת עם הצבא. ב - ממשלת ישראל קיבלה החלטה ריבונית לגבי שטחים שאותם החזיקה בשלטון צבאי. האחריות על הפיכת העניין לעימות חריף וטראומה עמוקה מוטלת על כתפי גורמים בצד השני (וגורמים בממשלה או במערכת השלטונית שהיו מעוניינים בפינוי טראומטי כדי להקשות על פינויים עתידיים).

בלה בלה בלה... תקשורת שמאלנית... כשל לוגי... החייל כנראה פרק... בלה בלה בלה ג'יפ, קנה, מיכל גז, מפגין. להיכנס לכפר ערבי? פעמיים ביום בממוצע. צפון ת"א? 20% ערבים בעיר, 100,000 בכפרים מסביב, זאת השנה הראשונה בחמש השנים האחרונות שאני לא גר בבית שנשכר מערבי. החזקתי נשק? 3 שנים בסדיר ופה ושם במיל'. רוצה לזרוק עוד כמה סטיגמות?

אני משווה כי האדם שנהרג בהפגנה השבוע נורה מטווח של מטרים ספורים ע"י חייל שישב בג'יפ ממוגן. כנ"ל. חייל שיושב בתוך ג'יפ ממוגן לא נמצא בסכנה לחטוף סלע בראש. לגבי אופי ההפגנות - זכור לי שגם ביצהר היה מקרה של חטיפת נשק מחייל. לפי מקור אחר לא. אף אחד לא מת משימוש לפי הנהלים באמצעי אל-הרג. הדברים נכתבו בתגובה ל Klil שכתב שחיילי צה"ל עומדים חסרי אונים תחת מטחי אבנים וממתינים לאישור מח"ט להשתמש באמצעים כאלה. אתה הייתה שם בעשרות מקרים. מה הדרג שמאשר ירי גז מדמיע? האם מחכים שתעוף האבן הראשונה? בנוסף - יש פה נקודה בעייתית יותר. ארגונים שונים התריעו שוב ושוב על שימוש באמצעי אל-הרג בניגוד לנהלים כשהפגיעות מהם עדיין הסתכמו בפציעות חמורות. ובכל זאת, השימוש הלא תקין הזה נמשך והביא מאז למותם של שני מפגינים. אם הם היו מסכנים חיים, סביר שהיו יורים בהם חי ולא רימוני גז. המוות הזה הוא מחדל ידוע מראש. ואני רוצה שתפעיל את ההיגיון הבריא שלך ותשאל האם המפגין אכן סיכן חיים כאשר הוא נורה באמצעי אל-הרג (למה לא בחי, אם הוא מסכן חיים?) מטווח של מטרים מתוך ג'יפ ממוגן. להגין שמכיוון שהוא נהרג משתמע שהוא סיכן חיים זה לא הפעלת היגיון. זה לירות את החץ ולצייר מסביבו את המטרה. maccabi13 - למה אתה חושב שאני מניח שלזרוק אבנים על חיילים זה בסדר? תראה לי מקום אחד שכתבתי דבר כזה. המפגין הזה נהרג ע"י חייל שפעל בניגוד לפקודות הצבא. אני חושב שכשחיילים חורגים מפקודות הצבא (ובמיוחד במקרה שזה עולה בחיי אדם), הדבר הראוי לטובת הצבא הוא לחקור את העניין, ובהתאם לתוצאות אולי גם להעניש משמעתית/להגיש כתב אישום נגד החייל. לפני חודש נהרג רב בשומרון מאש חייל שחוזר ומצהיר (בגיבוי חבריו לכוח) שחש סכנה לחייו. בעקבות תחקיר האירוע התברר שהחיילים לא פעלו בהתאם לנהלים, מפקד הכוח הועבר מתפקידו, החייל היורה הושעה (לפחות זמנית) מתפקיד לחימה, והוראות הפתיחה באש עודכנו. האם לא היה צריך לתחקר את התקרית לפי ההיגיון ההפוך של "אם הוא נורה כנראה שהוא סיכן חיים, ומכאן שהירי מוצדק"?

אנקדוטה: איכשהו הצלחתי פעם במהלך השירות שלי להיקלע למצב שבו בתור חייל ישבתי בג'יפ ממוגן שנסע בסיור בשבת בבוקר בין כמה כפרים בצפון השומרון וספג אבנים בכל כפר וכפר. משום מה, אני לא זוכר שום תחושת איום, אלא בעיקר את השעשוע שבניסיון שלהם לזרוק אבנים על ג'יפ ממוגן ירי, ואת הפחד של אחד מזורקי האבנים שחשב שהוא זורק על הג'יפ האחרון בשיירה, והופתע לגלות את הג'יפ שלנו מפעיל סירנה מטר מאחוריו. דרך אגב, ראיתי סרטון מההפגנה. קיבלתי את הרושם שהרבה לפני האירוע שבו נורה המפגין, כוחות הביטחון ירו די הרבה גז מדמיע ורימוני הלם אל קבוצת המפגינים שעמדה במרחק של כמה עשרות מטרים טובים, הרחק מטווח אבן.

עזוב. מה שמוזר באמת זה שחמישים מחבלים חדרו אתמול לבסיס צה"ל, זרקו אבנים וצבע, פגעו בכלי רכב, פתחו דלת ג'יפ של מח"ט כדי לזרוק עליו בלוק, ואף אחד לא ניסה אפילו לפגוע בהם עם מטול גז בראש. דובר צה"ל ביקש שהרשות הפלסטינית, אם לא קשה לה במיוחד, תגנה בבקשה את המבצעים.

רק אני חושב שכל שאלת המאמנים לא יכולה להסגר לפני שהאריס חוזר מהולנד ויש תמונה אם הוא מצא קבוצה אחרת או לא? אף מאמן שפוי לא יחתום במכבי לפני זה.

למי שיתעלם מהדברים של ong1 מעלי, אפשר לסכם כהרגלנו: "שרפה אחים שריפה!, עיירתנו בוערה כולה!" התותחים יורים והראש מפסיק לעבוד. היית מצפה שיותר ממאה שנים של פעילות ציונית ריאלית ילמדו את הציבור שיעור או שניים בבהבדל שבין פעולה מעשית בהיסטוריה לבין צווחות בהיסטריה. מסתבר שיש עוד הרבה עבודה. או במילים אחרות... שעיר - הדבר שאכפת לי כאן הוא כבוד לאמת, כי כבוד לאמת הוא הבסיס לכל מעשה רציני. ולפתוח את הנושא באמירה "שוב פעם הערבים התחילו ויצאו בסיבוב חדש של ירי" זה לא שאלה של "מי התחיל". זו שאלה של כבוד לאמת. אבל זה לא שמנסים לעשות פה משהו רציני יותר מאשר לצעוק כמה אנחנו מסכנים ולא אשמים וקרבנות תמיד...

בסדר. אז "הם התחילו". מרוצים. אפשר ללכת למשוך בצמות של מישהי?

יש זמנים שיורים בהם וזמנים שלא יורים בהם. בזמן שלא יורים, כל צד מתכונן לפעולה כזו או אחרת. הפעם אנחנו התחלנו את הזמן שיורים.

אם כבר אנחנו משחקים ב"מי התחיל", אז במקרה הזה אתה טועה, והצד שלנו הוא זה שהתחיל. אפשר להגיד שהאדם הזה היה בן מוות. אפשר לטעון שהוא היה פצצה מתקתקת והחיסול מנע פיגוע עתידי. הכל טוב, אבל במסגרת "חוקי המשחק" המקובלים בין ישראל לעזה, צעד כזה גורר תגובה של ירי על יישובים. כולם מבינים את זה, כולל צה"ל. במסגרת "חוקי המשחק" האלה ולפי הערכות המודיעין, סביר שהסיבוב הזה יסתיים בתוך כמה ימים של ירי וחיסול חוליות ירי, כי שני הצדדים לא מעוניינים להכנס כרגע לעימות בקנה מידה גדול.