אני חושבת שהחלק הזה בנוער לא מייצג אותנו, את הנוער בצורה הנכונה ביותר.
אני יכולה להעיד בפה מלא שרוב(!) הנוער, מכבד ומבין את כבדות השואה ואת הנטל שנפל עלינו הדור השלישי והרביעי כנושאי הזכרון "החדשים" של השואה. אנשים שלא מכבדים יש בכל מקום, לא רק בני נוער. לא חסרים אנשים שמחכים שתגמר הצפירה כי זה מעכב אותם בעיסוקיהם, שיום השואה עבורם זה "סתם יום רגיל" נכון, הם לא רבים אך הם ישנים, כמו בנוער.
אנחנו הדור השלישי והרביעי, הדור האחרון שבעצם יזכה לראות ניצול שואה חי, שיעביר עדות ממקור ראשון ולא מסרט או ספר, קיבלנו על עצמנו עם רצון או בלעדיו להיות נושאי הלפיד בכל הקשור לשואה והזיכרון. אנחנו, בני הנוער, שרואים, שומעים ועוברים פעילויות בנושא השואה, שטסים במסגרת המשלחת לפולין אנחנו ההמשך לזיכרון השואה ומשמעותו. אם אנחנו לא נלמד, נחווה ונאגור בתוכנו את המכלול הקשה והחשוב הזה אף אחד לא יעשה את זה. בשנים האחרונות יש מגמה גדולה של ניצולי שואה לבוא ולספר, לתעד, לכתוב, לצייר את מה שעבר עליהם, הם מפנימים לאט לאט שהם הולכים ונעלמים, שהם לא יחיו חיי נצח וחשוב להם להעביר את מה שעברו כי הם רואים שיותר ויותר קל להכחיש את השואה, ידעתם שנשארו רק 207 אלף ניצולים? זה כמספר אפסי.
ולגבי בני הנוער שראית, אני במקומך הייתי לוקחת אותם לשיחה(במידה ואתה מכיר אותם) מסביר להם את החשיבות של היום, ונותן להם קצת חומר למחשבה. אני גאה בשכבה שלי בכל אופן, כולם כבדו היום באופן יוצא מן הכלל את היום, הטקס היה קולע, טוב ומעביר באופן חד את מה שרצינו להעביר.
חברי המשלחת לפולין שחזרנו לפני שנה מפולין לקחנו את היום יותר קשה, יותר בכובד ראש, יותר בוגר.