אני זוכר את טוטנהם ההיא שאתה מדבר עליה, מבין את ההקשר אבל מסתייג וחושב אחרת, בגדול חוץ מגולים לרובי לא היה לא באמת על מה להתחרות. הם היו פח. פגיעה בשאסי זה להתפרק בסמי עופר עם 4,5 חתיכות כשאתה לא עובר את החצי או להפסיד דרבי אחרי עשור שלא.
בגדול עפנו מתחרות שלא באמת היה לנו צ'אנס לגרד שם משהו, על הטעויות של רובי לא אוסיף אבל אולימפיאקוס טובה יותר ועלתה בצדק אחרי הארכה! לא הצלחנו לעמוד ביעד הנפשי הזה ואני פשוט מסתכל על זה ככה. הכאב והכישלון עצומים אבל המטרה הגדולה שלנו היא לקטוע לחיפה את הרצף ולהחזיר את הצלחת הביתה.
זה נכון שרובי משתפר (בעיניי לפחות) ממשחק למשחק, אבל אני ידעתי שהיום הגרוע הזה יגיע מתישהו, עכשיו צריך פשוט לראות באמת ממה אנחנו עשויים.