Jump to content

נועם שוהם

מנהלים
  • Posts

    6,136
  • Joined

6 Followers

Recent Profile Visitors

8,932 profile views
  1. פרשת חוקת "זאת חוקת התורה" אומר האלוקים למשה רבינו ולאהרון הכוהן ומוסר להם את דיני ה'פרה האדומה'. מן הפרה האדומה מפיקים תערובת מיוחדת (הכוללת אפר משריפת הפרה, עץ ארז, איזוב ושני תולעת) שתשמש לטהר אנשים או חפצים שנטמאו למת. משה מכה בסלע בני ישראל חונים בקדש שם מתה ונקברת מרים, אחות אהרון ומשה. כאשר היהודים צמאים למים הם שוב מתלוננים: "מדוע הוצאתם אותנו ממצרים והבאתם אותנו אל המקום הרע הזה?" בתגובה לתלונתם מצווה הבורא למשה ולאהרון להקהיל את העדה ולדבר אל הסלע כדי שיצא ממנו מים. משה מקהיל את העם אך מכה בסלע פעמיים. המים יוצאים מן הסלע ומשקים את העדה, אך בשל העובדה שמשה ואהרון לא דיברו אל הסלע אלא היכו בו נגזר עליהם שלא להיכנס לארץ המובטחת. בדרך לארץ-ישראל ממקום חנייתם בקדש שולח משה מלאכים אל מלך אדום, הוא מזכיר לו את הקירבה המשפחתית (אדום הוא עשו, אחיו של יעקב) ומתאר בפניו את הטלטולים שעברו ישראל במצרים עד שבורא העולם גאל אותם. "אנו נמצאים כעת ליד גבולך, בקדש" מסיים משה את דבריו, "וברצוננו לעבור דרך ארצך אל ארץ ישראל. נלך בדרך המלך ולא ניטה ימין ושמאל". מלך אדום מסרב לבקשה וכשבני-ישראל מפצירים בו הוא יוצא לקראתם עם צבא גדול; הם לא מעוניינים להילחם בו ועוזבים את קדש. פטירת אהרון בתחנה הבאה, הור ההר, נאמר לאהרון כי הוא עומד למות. על פי ציווי האלוקים הוא עולה יחד עם אלעזר בנו ומשה אל הור ההר שם מפשיט משה את בגדי הכהונה של אהרון ומלביש את בנו אלעזר שימלא את מקומו. אהרון נפטר בהור ההר ושם קבורתו. בני-ישראל מתאבלים במשך שלושים יום על פטירתו. מלחמה (1) הכנעני בא להילחם בישראל ואף הצליח לשבות ממנו שבי. היהודים נודרים לבורא העולם ומבקשים ממנו לנצח במלחמה. לאחר תפילתם הם משיבים מלחמה שערה – ומנצחים. נחש הנחושת מכיוון שמלך אדום לא הרשה ליהודים לעבור דרך ארצו היה עליהם לנקוט בדרך עקיפה הארוכה יותר. היהודים מתעייפים בשל טורח הדרך ומתלוננים על האלוקים ועל משה. כעונש על תלונתם שולח האלוקים נחשים הנושכים והורגים רבים מבני-ישראל. לאחר שהם מתחרטים על מעשיהם ומבקשים ממשה לבקש מהאלוקים להסיר את הנחשים מהם, יוצר משה בפקודת האלוקים נחש נחושת ומניח אותו במקום גבוה. כאשר אדם ננשך על-ידי הנחשים הוא מביט למעלה אל נחש הנחושת, נזכר בבורא העולם ומתרפא. מלחמה (2) מסע הכניסה אל הארץ המובטחת נמשך, והפעם שמים בני-ישראל את פניהם דרך ארץ האמורי. בדרכם הם עוברים בנחל ארנון שם נהרגים באורח ניסי אויביהם שביקשו לטמון להם מארב. שוב שולח משה שליחים, הפעם אל סיחון מלך האמורי בבקשה לעבור דרך ארצו. סיחון מסרב ואף יוצא להילחם בישראל. המלחמה מסתיימת במפלה מוחצת של סיחון: בני-ישראל כובשים את ארצו ומתיישבים בה. מארץ האמורי שולח משה מרגלים לעיר יעזר, הם לוכדים את העיר והיהודים מתיישבים גם בה. מלחמה (3) צעדיהם של היהודים מובילים אותם לארץ הבשן, שם ממתין להם עוג מלך הבשן יחד עם כל עמו. בורא העולם אומר למשה לא לחשוש ממנו ואחרי מלחמה הם מכים בעוג ובכל עמו. משם נוסעים בני-ישראל וחונים בערבות מואב אשר על ירדן ירחו. זו התחנה האחרונה לפני הכניסה לארץ המובטחת. https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/929704 שבת שלום לכולם! (: *התוכן בדף זה מיוצר על-ידי Chabad.org, והוא מוגן בזכויות יוצרים על ידי המחבר ו / או "בית חב"ד". אם אתם נהנים ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו עוד יותר, בתנאי שאתם לא משנים אף חלק ממנו, ואתם מצרפים את ההערה הזו, קרדיט למחבר, וקישור ל www.he.chabad.org. אם ברצונכם לפרסם מחדש מאמר זה בכתב עת, ספר או אתר, שלחו דוא"ל
  2. היידה בודירוגה! (: פרשת קורח קורח, בן דודו של משה קורא תיגר על מנהיגותו של משה רבינו ויחד עם דתן, אבירם, און בן פלת ומאתיים וחמישים דיינים מכובדים הוא טוען על משה ועל אהרון: "כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה'! מדוע אתם, משה ואהרון, לקחתם לעצמכם את שרביט המלוכה והכהונה הגדולה?" משה שומע את הטענות ונופל על פניו ביודעו שהפעם יקשה עליו לסנגר על מעשיהם של בני-ישראל. "מחר בבוקר" אומר משה לקורח ולעדתו, "תראו כי לא ביוזמתנו קיבלנו את עול ההנהגה. הייתה זו הוראה מפורשת של האלוקים. "קחו לכם מחתות בהם תתנו קטורת, כפי שעושים הכוהנים" המשיך משה, "והיו מוכנים לפני ה' מחר. והאיש אשר יבחר ה' הוא יהיה הקדוש" סיים את דבריו. לעיני כל השבטים הוא מנסה לשכנע את קורח לחזור בו ממרדו. "הלא גם לכם העניק האלוקים תפקיד מיוחד, לעבוד במשכן העדות. מדוע אתם לא מסתפקים בכך ומבקשים להיות גם כוהנים?" הוא גם מנסה לקרוא לדתן ואבירם כדי לשוחח עמם אך הם מסרבים להופיע בפניו בקריאות מרדניות. "לא נעלה!" הם קוראים. "הלא משה רבינו הבטיח להביא אותנו לארץ זבת חלב ודבש ולא קיים. גם אם תנקר את עינינו לא נופיע בפניך!" בלילה... ובבוקר בבוקרו של יום הקהיל קורח את כל כל בני-ישראל אל אוהל מועד כאשר עמוד הענן של השכינה הופיע לעיני כל. "הבדלו מתוך העדה הזאת" אמר האלוקים למשה ואהרון, "ואכלה אותם ברגע אחד!". אך משה ואהרון נופלים על פניהם ומבקשים מבורא העולם לא להעניש את כל בני-ישראל בשל חטא של אדם אחד, קורח. לאחר שבני-ישראל מתרחקים מאוהלי קורח ועדתו על פי צו האלוקים מכריז משה: "בזאת תדעון כי ה' שלחני לעשות את כל המעשים האלה. אם קורח ועדתו ימותו מיתה טבעית תדעו כי ה' לא שלח אותי. אך אם ה' יברא בריאה חדשה והאדמה תפצה את פיה ותבלע אותם ואת כל אשר להם, אז תדעו כי הם ניאצו את שם ה'." כדברי משה, האדמה פצתה את פיה ובלעה את קורח, עדתו ואת משפחתם ורכושם. בני-ישראל ברחו בבהלה מזירת האירוע, ואש שרפה את 250 הדיינים שעמדו ובידיהם מחתות הקטורת. המחתות בהם הם השתמשו הוקדשו לאלוקים ולפיכך אלעזר בן אהרון הכוהן אוסף את המחתות מן השריפה ומשתמשים בהם כציפוי למזבח. ציפוי זה יהווה תזכורת תמידית לבני-ישראל שרק הכוהנים יכולים להקטיר את הקטורת. שוב מתלוננים בני-ישראל למרבה הפלא בני-ישראל עדיין לא למדו את הלקח והם שוב מתלוננים על משה ועל אהרון, והפעם "אתם גרמתם לעם ה' למות!" האלוקים מתגלה למשה ולאהרון ואומר להם "צאו מן העדה הזאת ואכלה אותם כרגע!". משה מבין כי יצא הקצף מלפני ה' וכי מגיפה מכה בבני ישראל והוא פוקד על אהרון אחיו לתת קטורת במחתה ולרוץ בתוך הקהל. ריצתו של אהרון עם מחתת הקטורת אכן עוצרת את המגיפה. בסך הכול מתו במגיפה 14,700 איש. המטה הפורח כדי להסיר את תלונות בני-ישראל על הכהונה, מצווה האלוקים כי נשיא מכל שבט יכניס מטה – מקל – אל המשכן, והמטה אשר יבחר בו האלוקים יפרח. בני-ישראל עושים זאת ובבוקר הם מגלים שמטהו של אהרון פרח, הוציא ציץ ושקדים. מטה אהרון נשאר בתוך המשכן למשמרת ולזכרון לבני-ישראל. דיני הכוהנים בורא העולם מטיל על הכוהנים את המשימה לשמור על המשכן ולוודא שבני-ישראל לא ייכנסו למקומות הקדושים. כמו-כן הכוהנים יקבלו מתנות כהונה, חלקים מיוחדים אותם יתנו להם בני ישראל, כדלהלן: · חלק מן הקורבנות ומן המנחות שיקריבו בני ישראל; · 'תרומה', חלק מן היבול; · 'ביכורים', הפירות הראשונים של היבול; · דמי 'פדיון הבן' (בסכום של חמשת שקלים); · דמי פדיון בכור בהמה טמאה (גם הוא בסכום של חמשת שקלים); · בכור הבהמה הטהורה יוקרב על המזבח, והכוהנים יקבלו את בשרו. הלויים גם הלויים יקבלו חלק מן היבול וגם עליהם יהיה להפריש חלק ולהעניק אותו לכוהנים. https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/925221 שבת שלום לכולם! (:
  3. פרשת שלח פרשת שלח היא הפרשה הרביעית בספר במדבר. היא מביאה את הסיפור המרתק - שהביא לתוצאות עגומות - של משלוח מרגלים לארץ ישראל. לפניכם סיכום קצר של פרשת שלח: משה שולח מרגלים בהסכמת האלוקים בוחר משה שנים עשר נציגים – נציג מכל שבט – שילכו וירגלו את הארץ כהכנה לכיבוש הקרב ובא. הוא מצוה אותם לבדוק את הארץ ואת היושבים בה. "בידקו את מערכות ההגנה של ארץ כנען וכן את טיב האדמה; הביאו עמכם מפרי הארץ כשתשובו" הוא אומר להם. אחד משנים-עשר הנציגים הוא תלמידו הנאמן של משה, הושע בן נון. לפני היציאה לדרך מוסיף משה את האות יו"ד לשמו ומכאן ואילך הוא נקרא: יהושע. המרגלים שבים ובפיהם בשורות רעות לאחר סיור בן ארבעים יום במהלכו קוטפים המרגלים מפרות הענק הגדלים בארץ (אשכול ענבים, תאנה ורימון) שבים המרגלים אל מחנה ישראל ובפיהם בשורות רעות: "אומנם הארץ ופריה טובים" הם אומרים, "אך לא נוכל לכבוש אותה! יושבי הארץ הם גיבורים וענקים היושבים בערים בצורות היטב". אחד מן המרגלים בשם כלב בן יפונה מוחה בחבריו למסע: "עלה נעלה ונירש את הארץ" הוא קרא, אך שאר המרגלים ממשיכים להתסיס את העם כי תהיה זו טעות לנסות ולכבוש את ארץ כנען. העם נותן את קולו בבכי ומתלונן על משה ואהרון "הלואי והיינו מתים בארץ מצרים או במדבר! מדוע רוצה האלוקים להביא אותנו אל ארץ כנען, שם נמות במלחמה? הבה נשוב למצרים". כלב בן יפונה ויהושע בן נון, שני המרגלים היחידים שנותרו נאמנים לתוכנית האלוקית, קורעים את בגדיהם בצער. "הארץ אשר עברנו בה לתור אותה טובה הארץ מאוד מאוד" הם קוראים. "זו ארץ זבת חלב ודבש. אנא אל תמרדו בבורא העולם". אבל דבריהם נופלים על אוזניים אטומות. העם הכועס מבקש לרגום אותם באבנים. הכעס – והעונש – האלוקי בעוד בני-ישראל מתקבצים סביב לאוהל מועד מתגלה האלוקים אל משה רבינו. הוא מבקש להעניש את העם ולהרוג אותו במגיפה, אך משה טוען בפניו כי לו האלוקים יעשה זאת, חלילה, יאמרו אומות העולם כי הוא לא יכל לקיים את הבטחתו ולהכניס אותם אל ארץ ישראל. הוא מוסיף ומתחנן לבורא העולם: "סלח נא לעון העם הזה כגודל חסדך, וכאשר נשאת לעם הזה ממצרים ועד הנה". וה' משיב: "סלחתי כדבריך." עם זאת, כעונש על כך שבני-ישראל מאסו בארץ המובטחת הם לא יזכו להיכנס אליה אלא ימותו במדבר. רק בניהם יזכו לראות את אדמת הארץ. במשך ארבעים שנה – כנגד מסע המרגלים שארך ארבעים יום, שנה לכל יום – יהיה עליהם לנדוד במדבר. רק כלב בן יפונה ויהושע בן נון שלא הוציאו את דיבת הארץ יזכו להיכנס לארץ. כעונש על מעשיהם עשרת המרגלים מתים במגיפה. לחצו כאן לקריאת סיפור המרגלים לאור המדרשים. המעפילים כשבני ישראל שומעים כי יהיה עליהם להישאר במדבר במשך ארבעים שנה הם מתאבלים ומתחרטים על מעשיהם. "אנו מוכנים לעלות מיד אל הארץ" הם אומרים ומבקשים לצאת מיד לכבוש אותה. משה מנסה להניא אותם מתוכניתם: "אלוקים לא עמכם, מדוע תעלו ללא ברכתו של האלוקים?" הם לא מאזינים לדבריו ומעפילים לכיוון ארץ ישראל, אך דבריו של משה מתקיימים והעמלקי והכנעני נלחמים בהם ומביסים אותם. מצוות נוספות בסיום הפרשה התורה מביאה ציווים שונים: · כאשר מביאים קורבן אל המשכן יש לצרף אל הקורבן מנחה (העשויה מסולת חיטים) ונסכי יין. לכל קורבן יש כמות מוגדרת של מנחה ונסכים; · מכל עיסת בצק בגודל מסויים יש להפריש חלק הנקרא 'חלה' הניתנת לכוהנים; · במידה ובית הדין פסק בשוגג כי מותר לעבוד עבודת זרה בצורה מסויימת יהיה על עם ישראל להביא קורבן משותף; · אדם פרטי שחטא בשוגג ועבד עבודה זרה יביא קורבן; · אדם שחטא ועבד עבודה זרה בכוונה תחילה ייכרת מן העם. מקושש העצים בעיצומה של השבת השניה לאחר מתן-תורה מוצאים בני-ישראל אדם מקושש עצים. הם יודעים כי הוא עובר על ציווי האלוקים אך הם לא יודעים מה עונשו. האלוקים קובע כי עונשו בסקילה וכך אכן נעשה. הציצית "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם: ועשו להם ציצית". בורא העולם מצווה על בני-ישראל כי בכל בגד בעל ארבע כנפות יש להטיל ציצית – חוטים שזורים וכן חוט אחד של תכלת. הציצית תזכיר להם לשמור את מצוות האלוקים ולא להתפתות אחר ראיה אסורה או אחר רגשות לא טהורים. קיראו: מהי מצוות הציצית, וכיצד מקיימים אותה? קישורים שימושיים לפרשת שלח · קריאת התורה לפרשת שלח, כולל הפטרה ופירוש רש"י · רמזים וגימטריאות לפרשת שלח · דפי צביעה לילדים לפרשת שלח · דף הבית של פרשת שלח, כולל מאמרים, סיפורים וסרטוני וידאו https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/920163/jewish/-.htm שבת שלום לכולם! (:
  4. פרשת בהעלותך פרשת בהעלותך ממשיכה לספר את סיפור מסע בני-ישראל במדבר. היא כוללת מצוות שונות הקשורות לעבודת המשכן, לצד שני מאורעות עצובים שאירעו במהלך הנדודים במדבר. הנה סיכום הפרשה: הדלקת המנורה משה מוסר לאהרון הכהן מאת האלוקים את הפרטים השונים הכרוכים בהדלקת המנורה שעמדה במשכן ואהרון מקיים את ההוראות כלשונן. (קיראו: למה היו 7 קנים במנורת בית המקדש?) הכנת הלויים לעבודה במשכן כהכנה לעבודתם במשכן על הלויים לעבור הליך מיוחד. עליהם לגלח את שערותיהם ולכבס את בגדיהם, ולאחר שיזו עליהם מ'מי החטאת' (הנעשים משריפת הפרה האדומה עליה נקרא בפרשת חוקת) הם יביאו עמם אל המשכן שני פרים כקורבנות עולה וחטאת. בני-ישראל ישעינו את ידיהם עליהם, אהרון ומשה יניפו אותם כלפי מעלה ורק אז הם יוכלו להתחיל לעבוד במשכן. ההליך המיוחד מתבצע והלויים מתחילים לשרת במשכן. רק לויים בין הגילאים 30 ו-50 נחשבו ככשירים לעבודת המשכן. חוגגים פסח במדבר שנה לאחר יציאתם ממצרים, מצווה האלוקים על בני-ישראל להקריב שוב את קורבן הפסח בדיוק כפי שעשו זאת שנה קודם לכן לפני יציאתם ממצרים ובני-ישראל מקריבים את הפסח כדת וכדין. קבוצה של אנשים שהייתה טמאה ולא יכלה להקריב את קורבן הפסח התלוננה לפני משה: "למה ניגרע? גם אנו רוצים להקריב את קורבן הפסח ומדוע לא נוכל לעשות זאת?" משה מעביר את תלונתם לאלוקים שבתגובה מעניק לבני-ישראל מצוה חדשה: מצוות פסח שני. פסח שני, אותו חוגגים שלושים יום לאחר הפסח הראשון, מהווה הזדמנות לאלו שלא יכלו לקיים את הפסח הראשון לעשות את החג. כמעט כל הדינים הכרוכים באכילת קורבן הפסח הראשון חלים גם באכילת קורבן הפסח השני. מסעות בני-ישראל במדבר על המשכן שרר דרך קבע ענן ששימש לבני-ישראל כמורה דרך. כאשר הענן היה מתרומם מעל המשכן היו בני-ישראל יודעים כי הגיעה העת להמשיך בנדודים במדבר; כאשר הענן היה נח הם היו יודעים כי עליהם לחנות. לעתים הם היו חונים במקום אחד במשך ימים ספורים בלבד, ולפעמים כמה שנים. "על פי ה' יסעו, ועל פי ה' יחנו". חצוצרות הכסף בורא העולם מצווה את משה רבינו להכין שתי חצוצרות כסף. בחצוצרות אלו ישתמשו כדי לקבץ את הנשיאים או את העם אל פתח אוהל מועד, בעת מלחמה כדי לעורר את רחמיו של האלוקים, ובעת הקרבת הקורבנות בשבתות, בחגים ובמועדים. עוד על חצוצרות הכסף – כאן. המסע הראשון עם המשכן התורה מתארת את המסע הראשון שנערך עם המשכן כאשר היהודים צועדים לדגליהם. המסע החל בכ' באייר בשנה השניה ליציאתם ממצרים כשארון הברית (ארון מיוחד בו הונחו שברי הלוחות הראשונות) נוסע בראש המחנה. יתרו, חותן משה שהצטרף אליהם קודם לכן, מבקש לשוב לארצו. משה מנסה לשכנע אותו להישאר עמם והוא מבטיח להיטיב עמו. "ויהי בנסוע הארון ויאמר משה: קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך!" וכאשר הארון היה נח במקומו היה אומר משה: "שובה ה' רבבות אלפי ישראל!". העם מתלונן הרשעים שבעם החלו להתלונן על בורא העולם ועל משה וכעונש פורצת אש בקצה המחנה ההורגת בהם. העם מבקש ממשה להתפלל לאלוקים והאש כבית. אך נראה כי הלקח עדיין לא נלמד. האספסוף, קבוצת הגרים שהצטרפו לבני-ישראל ביציאה ממצרים, שוב מתלוננים. "מי יאכילנו בשר?" הם טוענים. "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם, את הקישואים ואת האבטיחים, את החציר ואת הבצלים ואת השומים. ועתה? נפשנו יבשה, אנו יכולים לאכול רק מן". הייתה זו תלונה חצופה שכן ל'מן' היה טעם מיוחד במינו. האלוקים קוצף על תלונות בני-ישראל, וגם משה מתלונן לפניו: "מדוע הטלת עלי את הנהגת העם הזה? האנוכי הריתי את העם או ילדתי אותו? כיצד אוכל לספק להם בשר? לא אוכל לבדי לשאת בעול ההנהגה." בתשובה לדברי משה משיב לו האלוקים: א) אסוף שבעים איש מזקני ישראל עליהם אשרה מרוחך והם יסייעו לך בהנהגת העם. ב) במשך חודש ימים אאכיל את בני ישראל בשר עד שהוא יצא להם מהאף. כדברי האלוקים, משה אוסף שבעים זקנים מחוץ לאוהל מועד ואלוקים משרה עליהם מרוחו של משה. שני זקנים שלא ראו את עצמם ראויים לנבואה נשארו במחנה אך גם שם שרתה עליהם הרוח והם התנבאו. יהושע בן נון משרת משה ביקש ממשה לכלוא אותם כעונש על נבואתם, אך משה הגיב "מי יתן עם ה' כולם נביאים", הלוואי ואלוקים יאציל מרוחו על כל עם ישראל. לאחר-מכן אלוקים ממטיר על המחנה שלוים. העם ממהר לאסוף את העופות כדי לאכול מהם ובאמצע אכילתם הורג בהם האלוקים כעונש על תלונתם. את המקום ההוא מכנים בני-ישראל בשם "קברות התאוה". חטא מרים מרים פותחת בשיחה עם אהרן על העובדה שמאז התגלה האלוקים למשה פרש משה מחיי זוגיות עם אשתו. "האם רק איתו דיבר האלוקים" הם תמהים. "הלא הוא מדבר גם עמנו!" "והאיש משה" אומרת התורה, "ענו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה". אלוקים נגלה אליהם לפתע ומשיב על תמיהתם. "בשונה משאר הנביאים, אני מדבר עם משה פה אל פה. ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי, במשה?" כעונש על דבריה לוקה מרים בצרעת. אחיה משה מתפלל עליה לאלוקים שירפא אותה, והבורא משיב כי הצרעת תימשך שבעה ימים במהלכה היא תשהה מחוץ למחנה. העם מחכה למרים שבעה ימים וכשהיא מבריאה הם ממשיכים בנדודיהם במדבר. קישורים לפרשת בהעלותך · למדור מיוחד לפרשת בהעלותך, כולל מאמרים, סיפורים וסרטוני וידאו לחצו כאן · לקריאת התורה של פרשת בהעלותך עם ההפטרה ופירוש רש"י, לחצו כאן · לרמזים וגימטריאות לפרשת בהעלותך, לחצו כאן · לדפי צביעה לילדים, לחצו כאן https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/912873 שבת שלום לכולם! (:
  5. במוצ"ש ייכנס חג שבועות, היום בו קיבלו עם ישראל את התורה בהר סיני. חג שבועות הוא יום טוב בו מותר לבשל, בתנאי שלא מדליקים אש חדשה, אלא מעבירים אש מנר שהודלק לפני כניסת החג (ובמקרה השנה ששבת מחוברת עם חג שבועות, אש שהודלקה לפני שבת). מותר לבשל רק לצורך היום טוב עצמו ולא בשביל יום אחר. לשים לב שאסור לבשל בשבת. רק במוצ"ש מותר לבשל מאש שהודלקה לפני שבת. איך מכבים את האש ביום טוב ולהרחבה בנושא: https://www.hidabroot.org/article/109643 חג שבועות מה זה חג השבועות ולמה חוגגים אותו? חג השבועות הוא החג1 שמגיע לאחר תום ימי 'ספירת העומר'. בארץ ישראל זוהי עונת קציר החיטים ולקורבנות המיוחדים בבית המקדש לכבוד החג מצרפים שתֵּי כיכרות לחם "בִּיכּוּרִים" הנאפות מהחיטים הטריות שזה עתה הבשילו2 . חג השבועות, שנקרא גם 'חג מתן תורה', חל בתאריך ו' בסיוון3 שבו קיבלנו את התורה בהר סיני בשנת 2488 לבריאת העולם ואנו מציינים זאת דרך התפילות והמנהגים המיוחדים של החג. אבל רגע לפני שנדבר על המנהגים של חג השבועות ומה בדיוק עושים בו, בואו נכיר קודם את השמות של החג. ראו כאן: כיצד קיבלנו את התורה? סיפור מתן תורה בחמש דקות השמות של חג השבועות כולנו מכירים אותו בשם 'חג השבועות' אבל מתברר שיש לו שמות נוספים. הנה רשימת השמות המלאה של החג לצד ההסבר על כל שם: 1. חג השבועות – החג שמגיע לאחר ספירת שִׁבְעַת השָבוּעוֹת של ספירת העומר. "שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ, מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת. וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַה' אֱלוֹקֶיךָ..."4 . 2. חג הקציר – החג של עונת הקציר ובו מודים לה' על התבואה שחדשה שנתן לנו "וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה..."5 . 3. חג הבִּיכּוּרִים – על שם קרבן 'שתי הלחם' שמביאים מהתבואה החדשה "הבְּכוֹרָה"; וגם משום שמיום זה, ועד סוף הקיץ, מביאים את ה'ביכורים' של שבעת המינים לבית המקדש. ראו גם: "סלינו על כתפינו" – על טקס הבאת הביכורים לבית המקדש. 4. 'עַצֶרֶת' – פירוש המילה: חגיגת סיום. ככה קוראים חז"ל לחג השבועות כי זו חגיגת הסיום של חג האביב: חג הפסח ממשיך דרך ספירת העומר ומסתיים בחג השבועות. 5. חג מתן תורה - היום שבו ניתנה התורה לעם ישראל. הדלקת נרות וקידוש לפני כניסת החג מדליקים נרות ומברכים שתי ברכות: "בָּרוּךְ אַתָּה אֲ-דוֹנָי אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל יוֹם טוֹב" "בָּרוּךְ אַתָּה אֲ-דוֹנָי אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה" לחצו כאן כדי לדעת את זמן הדלקת הנרות וכניסת החג בעירכם. בלילה וגם ביום עושים 'קידוש' ועורכים סעודות חגיגיות. בבתי הכנסת מתקיימות תפילות מיוחדות, כולל תפילת 'יזכור'. לומדים תורה כל הלילה בליל חג השבועות, יהודים ברחבי העולם מקיימים מסורת בת מאות שנים ומקדישים את הלילה ללימוד תורה והכנות לקבלת התורה מחדש. אחת הסיבות למנהג: בבוקרו של יום מתן תורה, עם ישראל היה עדיין שקוע בשינה וה' בכבודו ובעצמו היה צריך לבוא ולהעיר אותם. כדי לכפר על טעות זו, קיבלו היהודים על עצמם שלא לישון בלילה זה. בקהילות רבות נהוג ללמוד את "תיקון ליל שבועות". הנה 4 דברים שלא ידעתם על 'תיקון ליל שבועות'. וגם: למה נשארים ערים בליל שבועות? – צפו בהסבר מרתק על פי הקבלה. קריאת עשרת הדברות: מקבלים את התורה מחדש יום חג השבועות הוא היום בו קיבל עם ישראל את התורה על הר סיני, , לפני 3,333 שנה בדיוק. המדרש מספר כי כל הנשמות של עם ישראל – גם אני אתה ואת, והסבים שלנו והסבים שלהם (וכן הלאה) – עמדו למרגלות הר סיני כדי לקבל את התורה מאת השם בכבודו ובעצמו. ומאז, בכל שנה מתאספים בבית הכנסת וקוראים את 'עשרת הדברות' מתוך ספר התורה כדי לקבל את התורה מחדש. הביאו את הילדים לבית הכנסת! לשמיעת עשרת הדברות מגיעים גם הילדים והילדות הקטנים ביותר, אפילו תינוקות רכים. זאת בגלל שבמעמד מתן תורה גייס עם ישראל את הילדים בתור "ערֵבים" לכך שהברית עם אלוקים תתקיים. מאז, בכל שנה נוכחים הילדים במעמד קבלת התורה מחדש בקריאת עשרת הדברות בחג השבועות בבית הכנסת. מגילת רות נוהגים לקרוא במהלך החג את "מגילת רות", המתארת את סיפורה של רות, גיורת מוֹאַבִיָה שהצטרפה לחיק העם היהודי. מתי קוראים את מגילת רות? זמן קריאת מגילת רות משתנה מקהילה לקהילה: בלילה, בבוקר או אחרי הצהריים. ויש בתי כנסת שבהם לא קוראים את מגילת רות בציבור אלא כל אחד קורא אותה לעצמו6 . מדוע קוראים את מגילת רות בחג השבועות? חג השבועות הוא יום ההולדת, וגם יום הפטירה, של דוד המלך שהוא צאצא ישיר של רות ובועז שמגילת רות מספרת את סיפור החתונה שלהם. מגילת רות התרחשה בעונת הקציר והיא מתאימה ל'חג הקציר'. רות היא סמל לגיורת-צדק שקיבלה על עצמה את חוקי התורה בלב שלם. בחג השבועות כולנו נחשבים במובן מסוים 'גֵרֵי צדק' המקבלים על עצמם את עול התורה מחדש בשמחה. לחצו כאן כדי לקרוא את סיפורה המרתק של רות, האלמנה המכובדת שזנחה את הכול למען היהדות. למה אוכלים מאכלי חלב בחג השבועות? וכמובן, עוד מנהג עתיק וגם אהוב במיוחד בחג השבועות הוא מנהג אכילת מאכלי חלב. הנה כמה הסברים עיקריים למנהג: בחג השבועות היו מביאים אל בית-המקדש את "שתי הלחם", קרבן המורכב משתי לחמים. כדי לציין זאת, אנו אוכלים במהלך החג שתי ארוחות: הראשונה ארוחה חלבית, ולאחריה (לאחר הפסקה מתאימה) ארוחה בשרית. במתן תורה ניתנו לעם היהודי חוקי הכשרות. מכיוון שהתורה ניתנה בשבת, לא ניתן היה לשחוט בהמות לאכילה ולכן הסתפקו באכילת מוצרי חלב. התורה נמשלה לחלב המזין את הנפש. כמו-כן, לפי שיטת הגימטרייה, הערך המספרי של המילה "חלב" שווה 40. רמז ל-40 הימים הרצופים שבהם שהה משה בהר סיני לאחר שקבלנו את התורה. לחצו כאן למתכונים מיוחדים למאכלי חלב לחג השבועות. קישוטי פרחים ישנם הנוהגים לקשט את הבית ואת בית-הכנסת בפרחים ובפירות לכבוד 'חג הקציר'. בנוסף לכך, חכמינו זיכרונם לברכה מספרים כי לקראת מתן תורה הר סיני התכסה כולו בירוק ובפריחה לכבוד המעמד. ואנו משחזרים גם היום את החוויה והתחושה המרגשת של מעמד הר סיני. חשוב לסיים את סידור הפרחים עוד בערב החג, כדי לשמור על קדושת החג. לחצו כאן כדי לדעת את זמן הדלקת הנרות בעירכם. צוות האתר מאחל לכם 'קבלת התורה בשמחה ובפנימיות' וחג שמח! ראו גם: סיפורים לחג השבועות מאמרים ותובנות לחיים מחג השבועות https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/521044 חג שמח לכולם!! (:
  6. פרשת נשא כחלק ממינוי הלויים לעבודה פעילה במשכן, הורה האלוקים בפרשת השבוע הקודמת (במדבר) לספור את הגברים במשפחת קהת מגיל שלושים ועד לגיל חמישים ולהטיל עליהם את משימת שינוע כלי הקודש השונים. בפרשת נשא ממשיך המפקד בקרב שבט לוי: הגברים הראויים לעבודה ממשפחת גרשון יהיו אחראיים על שינוע יריעות המשכן השונות שכיסו את הדפנות והתקרה וחלק מגדרות החצר. בני משפחת מררי יהיו אחראיים על שינוע קרשי המשכן, הבריחים והאדנים (התשובות) וחלק מגדרות החצר. המפקד העלה את המספרים הבאים: הגברים הראויים לעבודה ממשפחת קהת: 2,750. ממשפחת גרשון: 2,630. ממשפחת מררי: 3,200. בסה"כ: 8,580. עוד צוים אלוקיים עוד ציויים אלוקיים שנאמרו למשה ביום בו הוקם המשכן: · כהכנה לשכינה האלוקית שתשרה במשכן, האלוקים מצווה את בני ישראל לשלח מחוץ למחנה את הטמאים שבהם (מצורעים וזבים וטמאים) והם ממהרים למלא את פקודתו. · אדם שגזל מחברו והכחיש את הגזילה ונשבע לשקר, ישיב את הגזילה בתוספת עשרים וחמישה אחוזים וכן יביא קורבן מיוחד ("אשם") למקדש. אם הנגזל מת ללא יורשים עליו לשלם את הסכום לכוהנים. · כאשר בעל חושד באשתו כי היא בוגדת בו עם אדם מסויים והוא מתרה בה שלא לשהות בחדר לבד עם אותו אדם והיא עשתה זאת למרות ההתראה, בתנאים מסויימים יהיה עליו להביא את אשתו (המכונה: "אישה סוטה") אל המשכן, שם ימחקו פסוקים מן התורה במים, יקריבו מנחת שעורים וישקו אותה בטקס מיוחד. אם היא בגדה, המים יגרמו לה לחלות ולמות מידית; אם לא, היא תזכה להתעבר וללדת. · אדם שנדר להיות 'נזיר' אסור בשתיית יין, באכילת ענבים למיניהם, בתספורת ובטומאה למתים. במידה והוא נטמא למת עליו להביא קורבן מיוחד לכפרה. לאחר תום תקופת הנזירות הוא יביא אל המשכן כבש (כקורבן עולה), כבשה (כקורבן חטאת) איל (כקורבן שלמים) וכן מנחה העשויה ממצות. במשכן הוא גם יגלח את שערותיו בטקס מיוחד. ברכת הכוהנים "דבר אל אהרן ואל בניו לאמר" מורה האלוקים למשה ומעביר להם את הציווי לברך את עם ישראל באהבה ולומר בלשון זו: "יברכך ה' וישמרך; יאר ה' פניו אליך ויחונך; ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום". אם הכוהנים יעשו זאת, אומר האלוקים, אני אברך את בני-ישראל. מתנות וקורבנות הנשיאים ביום חנוכת המשכן הביאו נשיאי השבטים מתנה משותפת: שש עגלות ושתים עשר בהמות שיירתמו לעגלות. האלוקים ציווה לחלק את העגלות: שתי עגלות עם ארבע בהמות לבני גרשון וארבע עגלות עם שמונה בהמות לבני מררי. בני קהת לא קיבלו כל עגלה מכיוון שהם נושאים את כלי הקודש על כתפיהם. לרגל השמחה הגדולה של הקמת המשכן, הביאו הנשיאים קורבן מיוחד. על-פי ציווי האלוקים לכל נשיא ניתן יום נפרד לצורך הקרבת הקורבן. הקורבן הכיל את הפריטים הבאים: קערת כסף (במשקל 130 שקלים), מזרק כסף (70 שקלים) מלאים בסולת; כף זהב מלאה בקטורת; פר, איל, כבש ושעיר עיזים; בנוסף, לקורבן שלמים מיוחד הובאו שני בקר, חמישה אילים חמישה גדיים וחמישה כבשים. התגלותו של האלוקים למשה רבינו כאשר היה משה מגיע לאוהל מועד, הוא היה שומע את קולו של האלוקים מדבר אליו מעל הכפורת. שבת שלום לכולם! (: https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/906144 *בהודעה הבאה על חג שבועות. *התוכן בדף זה מיוצר על-ידי Chabad.org, והוא מוגן בזכויות יוצרים על ידי המחבר ו / או "בית חב"ד". אם אתם נהנים ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו עוד יותר, בתנאי שאתם לא משנים אף חלק ממנו, ואתם מצרפים את ההערה הזו, קרדיט למחבר, וקישור ל www.he.chabad.org. אם ברצונכם לפרסם מחדש מאמר זה בכתב עת, ספר או אתר, שלחו דוא"ל
  7. השבת התחילו לקרוא את הספר הרביעי מתוך חמשת חומשי התורה, ספר במדבר. פרשת במדבר מפקד האוכלוסין במדבר בשנה השניה ליציאתם ממצרים, ציווה האלוקים את משה לערוך מפקד אוכלוסין של כל הגברים בבני-ישראל מגיל עשרים ומעלה. המפקד ייערך בניהול משה, אהרון ונשיאי השבטים. כשהסתיים המפקד התקבלו הנתונים הבאים: שבט ראובן מונה 46,500 אלף; שבט שמעון: 59,300; שבט גד: 45,650; שבט יהודה: 74,600; שבט יששכר: 54,400; שבט זבולון: 57,400; שבט אפרים: 40,500; שבט מנשה: 32,200; שבט בנימין: 35,400; שבט דן: 62,700; שבט אשר: 41,500; שבט נפתלי: 53,400; בסך הכול: 603,550 אלף גברים מגיל עשרים ומעלה. שבט לוי לא השתתף במפקד זה על פי ציווי האלוקים. מיקום המשכן, הלויים ושבטי ישראל הלויים יהיו אחראיים על שינוע המשכן וכליו; הם יהיו אלו שיפרקו אותו לפני היציאה לדרך, ישנעו אותו במדבר וירכיבו אותו מחדש כאשר בני-ישראל יגיעו למחוז חפצם. את אוהלם הם יקבעו בסמוך למשכן העדות. שאר השבטים יחולקו לארבעה קבוצות ולכל קבוצה דגל מיוחד שיסייע לבני הקבוצה למצוא את מקומם. בצד מזרח ימוקמו השבטים: דגל יהודה הכולל גם את השבטים יששכר וזבולון; בצד דרום: דגל ראובן עם שמעון וגד; למערב המשכן: דגל אפרים עם מנשה ובנימין; ולצפונו: דגל דן עם אשר ונפתלי. גם כשהם יצעדו במדבר יהיה עליהם לצעוד בסדר זה. ההיסטוריה והתפקיד של שבט לוי בנקודה זו מפרטת התורה את בניו של אהרון: נדב, אביהוא, אלעזר ואיתמר. נדב ואביהוא הקריבו לפני ה' אש זרה ולפיכך מתו ללא בנים; אלעזר ואיתמר שימשו ככוהנים. האלוקים מצווה את משה להפקיד את בני שבט לוי כאחראיים על תיפקוד ושמירת המשכן. "כאשר הרגתי את הבכורות בארץ מצרים" אומר האלוקים, "הקדשתי לי את בכורות בני-ישראל. אך לאחר שהם נכשלו בחטא העגל לקחתי את בני שבט לוי במקומם". מפקד שבט לוי גם בשבט לוי נערך מפקד נפרד על פי צו האלוקים, אלא שבשונה מהמפקד הכללי הפעם נספרו כל הגברים מבן חודש ומעלה בשלושת משפחות השבט: גרשון, קהת ומררי. המפקד העלה את התוצאות הבאות: בני משפחת גרשון: 7,500. בני משפחת קהת: 8,600. בני משפחת מררי: 6,200. מסביב למשכן, ימוקמו משפחות שבט לוי בסדר הבא: בני משפחת גרשון תמוקם ממערב למשכן. בזמן המסע במדבר הם יופקדו על נשיאת יריעות המשכן, קלעי (חלק מגדרות) החצר ואת הפרוכות השונות. בני משפחת קהת תהיה מדרום למשכן וישאו את כלי המשכן השונים. בני משפחת מררי ימוקמו צפונית למשכן והם ישאו את קרשי המשכן, האדנים, עמודי החצר ועוד. מזרחית למשכן יחנו משה, אהרון ומשפחותיהם. פדיון בכורות כאמור, הלויים נבחרו לשרת במשכן כתחליף לבכורות שחטאו בעגל: כל לוי שימש תחליף לאחד מבכורות בני ישראל. אך לאחר המפקד שנערך בבני לוי התגלה כי ישנם 22,000 לויים (לא כולל הבכורות שבהם), לעומת 22,273 בכורות. על 273 בכורות היה, איפוא, לפדות את עצמם בסכום של חמישה שקלים. על פי ציווי האלוקים נערכה הגרלה ו-273 בכורות עלו בגורל ופדו את עצמם בחמישה שקלים שניתנו לכוהנים. הזהירות המיוחדת בשינוע כלי הקודש בורא העולם מצווה את משה לערוך מפקד אוכלוסין בקרב בני משפחת קהת ולספור את הגברים מגילאי שלושים עד חמישים שיקבלו תפקיד בעבודת המשכן. תפקידם יהיה לשנע את כלי הקודש השונים שהיו במשכן. מכיוון שעל בני משפחת קהת הוטל תפקיד קדוש ואחראי זה, יהיה על אהרון ובניו לכסות את הכלים ורק לאחר-מכן יוכלו בני משפחת קהת לשאת אותם. "זאת עשו להם וחיו ולא ימותו" אומר האלוקים, שכן כך הם לא יצטרכו להביט בכלי המשכן הקדושים ללא רשות. https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/893489 הערב 55 שנה לשחרור ירושלים וחזרתה לריבונות יהודית אחרי חורבן הבית לפני כאלפיים שנה!! שבוע טוב לכולם ויום ירושלים שמח! (:
  8. פרשת בחוקותי אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם" פותחת הפרשה, "ונתתי גשמיכם בעתם, ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו" כשהיא מוסיפה ברכות רבות, ביניהם "ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד; והשבתי חיה רעה מן הארץ, וחרב לא תעבור בארצכם." במידה ולא תצייתו לדברי, מזהיר אותם האלוקים, אעניש אתכם קשות. בפרשה זו מופיעים פסוקי ה"תוכחה" המכילים את העונשים הצפויים, חלילה, לבני-ישראל במידה ולא יקיימו את מצוות התורה, אך הם מסתיימים בנימה אופטימית: "גם בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם, כי אני ה' אלוקיהם." כמה אתה שווה? כאשר אדם נודר סכום מסויים כתרומה, הוא יכול לומר "אתן כ'ערכו' (שוויו) של איש מסויים" או "אישה מסויימת". אלו הם ה'תעריפים' אותם יהיה עליו לשלם: לתינוק זכר מגיל חודש עד גיל חמש: חמישה שקלים. מגיל חמש עד גיל עשרים: עשרים שקלים. מגיל עשרים עד גיל שישים: חמישים שקלים. מגיל שישים והלאה: חמישה עשר שקלים. לתינוקת מגיל חודש עד גיל חמש: שלושה שקלים. מגיל חמש עד גיל עשרים: עשרה שקלים. מגיל עשרים עד שישים: שלושים שקלים. מגיל שישים ומעלה: עשרה שקלים. במידה ולתורם אין את היכולת הכלכלית לשלם את הסכומים האמורים, ישום הכוהן את נכסיו ויחייב אותו בהתאם. אדם הנודר בהמה, בית, שדה לצדקה · אדם הנודר בהמה טהורה עליו להביא אותה למקדש ואין באפשרותו להמיר אותה בבהמה אחרת. במידה והוא עשה זאת גם הבהמה המקורית וגם זו שהמיר בה קדושות, כקנס על מעשהו. · אדם הנודר בהמה טמאה או בית כתרומה רשאי לפדות אותם תמורת השווי המקורי בתוספת חומש. · אדם הנודר שדה יכול לפדות אותה תמורת חמישים שקל לכל שטח המכונה 'חומר שעורים'. אם הוא מחליט שלא לגאול את השדה היא תשוב אליו ביובל כל עוד והיא נותרה בידי גזבר ההקדש ולא נמכרה לאחר. אם הוא עצמו רכש את השדה מאחר, השדה תשוב לבעלים המקורי. דיני מעשר בהמה מן הבקר והצאן יש להפריש "מעשר", בהמה אחת לכל עשר בהמות. https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/1519917 שבת שלום לכולם! (:
  9. פרשת בהר כאשר בני ישראל ייכנסו לארץ המובטחת יהיה עליהם לציין שני שנים מיוחדות: שמיטה ויובל. השנה השביעית מכונה שמיטה, ואילו לאחר 7 מחזורים של שבע שנים יש לציין את השנה ה-50 כשנת היובל. גם בשנת השמיטה וגם בשנת היובל אין לחרוש, לזרוע או לקצור את יבול הארץ. בשנים אלה היבול יהיה מופקר לכל. "וכי תאמרו: מה נאכל בשנה השביעית?" שואל בורא העולם ומשיב בעצמו: אתן ברכה מיוחדת בארץ, כך שמיבול שנה אחת (השנה השישית) תתפרנסו שלוש שנים: השנה השישית, השביעית והשנה השמינית עד שתוכלו לקצור מן היבול החדש. שנת היובל את שנת היובל מציינים באמצעות תקיעה בשופר ביום הכיפורים. שנת היובל מסמלת שחרור: כל העבדים משתחררים ושבים לביתם, וכל השדות שנמכרו חוזרים לבעלים הראשון. לפיכך, כאשר אדם מוכר שדה עליו לחשב כמה שנים יחלפו עד ליובל ולדרוש סכום הגון. בתים שנמכרו: אם הבית נמצא בעיר מוקפת חומה, ניתנת למוכר הזדמנות בת שנה לרכוש את הבית שוב מדי הקונה. לאחר השנה הוא לא יכול לרכוש שוב את הבית, וגם ביובל הבית יישאר ביד הקונה. בית שנמצא בעיר שאינה מוקפת חומה, המוכר זכאי לשוב ולרכוש אותו בכל עת. במידה והוא לא עשה זאת הבית ישוב אליו ביובל – חינם אין כסף. דיני אדם שירד מנכסיו מצווה לסייע לאדם שירד מנכסיו, לסייע לו למצוא עבודה ולהלוות לו כספים בעת הצורך. אין להלוות בריבית. כאשר יהודי הגיע למצב כספי נואש כל כך ומכר את עצמו לעבד בבית יהודי, על האדון להתייחס אליו כשכיר ולהעניק לו יחס נאות. הוא ישתחרר לאחר שש שנים או בשנת היובל – המוקדם מביניהם. לעומת זאת, ניתן לרכוש עבד נוכרי לעולם ואף להעביר אותו בירושה לבני האדון. יש לעשות כל מאמץ כדי לפדות אדם שמכר את עצמו לגוי כעבד. גם אם הוא לא נפדה קודם לכן, כאשר מגיעה שנת היובל הוא יוצא לחופשי, "כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים, אני ה' אלוקיכם." שוב מצווה האלוקים על איסור עבודת אלילים, מצוות שמירת השבת ושמירת קדושת המקדש. https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/1513045 שבת שלום לכולם! (:
  10. פרשת אמור פרשת אמור היא הפרשה השמינית בספר ויקרא. היא עוסקת בדינים שונים, ביניהם היא מביאה לראשונה בתנ"ך את רשימת חגי ישראל אותם אנו חוגגים מדי שנה. הנה סיכום קצר של פרשת אמור: הכוהנים "אמור אל הכוהנים בני אהרון" פוקד האלוקים את משה, ומעביר לו רשימת ציווים הרלבנטיים לכוהנים ולכהן הגדול. מגע באדם מת מטמא את נפש האדם. אל להם לכהנים המשרתים בקודש להיטמא למת מלבד קרובי משפחה מדרגה ראשונה: הורים, בנים, אחים ואחיות לא נשואות. לכוהנים מותר להתחתן עם בתולה או אלמנה, אך אישה גרושה, זונה וחללה (בת כהן שהתחתן עם גרושה או זונה) נחשבים עבורם כפסולי חיתון. לכוהנים (כמו גם לבני ישראל) אסור לגלח את זקנם או לגלח שערות כאבל על פטירת מת. אלו הם הכוהנים שנאסר עליהם לשרת בבית המקדש ולהקריב קורבנות: כוהנים שנטמאו, מצורעים וזבים שלא עברו את הליך הטהרה הנדרש; וכן כוהנים בעלי מום. הכהן הגדול לכהן הגדול הנמצא בדרגת קדושה גבוהה מזו של הכוהנים דינים שונים מאלה של אחיו: * אסור לו להיטמא גם לקרובי משפחה מדרגה ראשונה שנפטרו. כמו-כן, אסור לו לקרוע את בגדיו או לגדל את שערות ראשו כאות אבל לאחר פטירתם. * גם לאחר מיתת קרובי משפחתו מותר לו להמשיך ולעבוד בבית המקדש. * אישה אלמנה נחשבת כפסולת חיתון עבורו. מותר לו לשאת רק בתולה. משפחות הכוהנים ורכושם ישנם קורבנות שונים שאכילתם מותרת לאכילה לכוהנים בלבד ואסור לזר לאכול אותם, אך עבדיו ושפחותיו מותרים באכילה. בת כהן יכולה לאכול גם היא את הקורבנות, אך אם היא מתחתנת עם גבר שאיננו כהן היא אסורה באכילתן; אם בעלה נפטר ואין לה בנים ממנו, שוב מותר לה לאכול את הקורבנות בבית אביה. דיני הקורבנות אסור להביא לבית המקדש קורבן בעל מום. דינים נוספים הקשורים להבאת קורבנות לבית המקדש: אין להביא שור, כבשה או עז בשבוע הראשון לאחר לידתו; אין לשחוט פרה ואת ולדה ביום אחד. חגי ישראל פרשת אמור כוללת גם את דיני חגי ומועדי ישראל. המועד הראשון המתרחש בכל שבוע הוא השבת. "ששת ימים תעשה מלאכה, וביום השביעי שבת שבתון מקרא קודש". (לחצו כאן לכניסה למדור מיוחד על השבת) בי"ד בניסן יש לחגוג את חג הפסח. החג נמשך שבעה ימים ויומו הראשון אסור בעשיית מלאכה. לאחר הכניסה לארץ יש להביא לבית המקדש למחרת היום הראשון של חג הפסח מנחה המורכבת מכמות מסויימת של שעורים. עד הבאת מנחה זו אין לאכול מן היבול החדש. כמו-כן, למחרת היום הראשון של חג הפסח יש לספור שבע שבועות (חמישים יום) כשבתומם חל חג השבועות בו מביאים קורבן המורכב ממאפה חמץ לצד קורבנות נוספים. (עוד על ספירת העומר, לחצו כאן) ביום הראשון של החודש השביעי, חודש תשרי, חוגגים את "יום הזיכרון" – ראש השנה. היום העשירי הוא יום הכיפורים. יש לצום בו ואסור לעשות בו כל מלאכה. אדם אשר יעבור על דיני יום מיוחד זה ייכרת מן הארץ. היום החמישה עשר של חודש תשרי הוא חג הסוכות. החג נמשך שבעה ימים ויומו הראשון אסור בעשיית מלאכה. בחג זה יש לקחת את ארבעת המינים (לולב, אתרוג, הדסים וערבות) ולשמוח לפני האלוקים שבעת ימים. כמו-כן יש לשבת בסוכות, כזכר לענני הכבוד בהם הקיף האלוקים את בני ישראל כשיצאו ממצרים. לאחר חג הסוכות חוגגים יום נוסף, שמיני עצרת. (בישראל חוגגים זאת יחד עם חג שמחת תורה) הדלקת המנורה, לחם הפנים האלוקים מצווה למשה לומר לבני ישראל להביא אליו שמן זית זך, בו ישתמש אהרון כדי להדליק את הנרות במנורה הטהורה העומדת מחוץ לקודש הקודשים. בנוסף, עליו לקחת סולת ולאפות ממנה 12 חלות אותם יש להניח על שולחן הזהב. מדי שבת יש להחליף את החלות בחלות טריות; את החלות הישנות יאכלו הכוהנים. (לחצו כאן כדי ללמוד על לחם הפנים, הלחם המיוחד של בית המקדש) דיני המקלל אחד מבני ישראל – שאביו היה מצרי – קילל את השם. מכיוון שדינו לא היה ידוע הניחו אותו בכלא, ולאחר-מכן הורה האלוקים לרגום אותו באבנים. בהזדמנות זו העביר האלוקים את דיני אדם ההורג אדם (מוות), אדם ההורג בהמה (עליו לשלם), ואדם שפצע אדם אחר (עליו לשלם את הנזק שגרם). קישורים לפרשת אמור לחצו כאן לכניסה למדור מיוחד לפרשת אמור כולל מאמרים וסרטוני וידאו לחצו כאן לקריאת התורה של פרשת אמור עם פירוש רש"י וההפטרה לחצו כאן לרמזים וגימטריאות לפרשת אמור לחצו כאן לדפי צביעה לילדים לפרשת אמור https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/887381 שבת שלום לכולם ובשורות טובות בע"ה לכל עם ישראל! *התוכן בדף זה מיוצר על-ידי Chabad.org, והוא מוגן בזכויות יוצרים על ידי המחבר ו / או "בית חב"ד". אם אתם נהנים ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו עוד יותר, בתנאי שאתם לא משנים אף חלק ממנו, ואתם מצרפים את ההערה הזו, קרדיט למחבר, וקישור ל www.he.chabad.org. אם ברצונכם לפרסם מחדש מאמר זה בכתב עת, ספר או אתר, שלחו דוא"ל
  11. פרשת קדושים פרשת קדושים כוללת דינים יסודיים רבים ולפיכך נמסרה לבני-ישראל בהתכנסות רבתי של העם כולו. הציווי הראשון שנאמר ליהודים: "קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלוקיכם". ציוויי האלוקים כוללים (לא לפי הסדר): דינים שבין אדם לחברו יש לכבד את ההורים, אך כיבוד אב ואם לא יכול לבוא על חשבון השבת אותה יש לשמור; המקלל את הוריו דינו – מיתה; אסור לגנוב ולגזול בכל דרך שהיא, או להישבע לשקר במשפט על דיני ממון; אסור לקלל; אין להכשיל עור או לייעץ לאדם שלא מתמצא בתחום מסויים עצה לא הוגנת; אסור לרכל; אם ניתן להציל אדם מסכנת חיים, יש לעשות את כל האפשר כדי להצילו; אסור לשנוא יהודי נוסף, אך יש להוכיח אותו כשהוא מתנהג לא כראוי; אסור לנקום באדם שגמל לנו רע או לנטור את שנאתו בלב ולהזכיר לו את מעשיו לאחר מכן; ואהבת לרעך כמוך; יש לקום מפני שיבה ולהדר פני זקן; אין לבזות את הגר; יש להקפיד על מסחר הגון ולא לרמות. דינים בשדה ובכרם על בעל שדה להקפיד על הדינים הבאים: בשדה שיבולים, יש להותיר חלק מוגדר מן השדה המכונה "פאה" המוקדש לעניים שרשאים ליטול ממנו כשיחפצו; כאשר קוצרים את שיבולי השדה ומן הקציר נושרים שיבולת אחת או שניים, יש לאפשר לעניים לקחת אותם; בשעת בצירת כרם, יש לאפשר לעניים לקחת ענבים שנשרו מן האילן או אשכולות שלא התפתחו כל צורכן. בשלושת השנים הראשונות לנטיעת אילן אין לאכול את פרותיו. בשנה הרביעית הפרות מכונים "נטע רבעי" ויש להביא אותם לירושלים ולאוכלם בטהרה, או לחילופין לפדות אותו בכסף עמו ניתן לרכוש בירושלים מאכלים אחרים ולאכול אותם שם בטהרה; אסור להרכיב שני מינים שונים בכלאיים (כמו גפן וחיטה). איסור זה חל גם על הרכבת חיות ממינים שונים ועל לבישת בגד המורכב מצמר ומפשתן ("שעטנז"). חיזוי עתידות ואיסור עבודת אלילים אין לעסוק בחיזוי עתידות או לפנות לאובות וידעונים הפועלים בכוח הטומאה כדי לחזות עתידות. בימי קדם היו נוהגים עובדי האלילים לערוך מדורה ולהעביר בה את הילדים. אדם העושה זאת דינו מיתה ואם הוא לא ייענש בידי אדם הוא ימות בידי שמים. מנהג עובדי האלילים הוא לגלח את פאת ראשם ואת זקנם ולפיכך נאסר על היהודים לעשות זאת. כמו-כן המנהגים האליליים לשרוט בבשר האדם כאות אבל או נתינת כתובת קעקע בגוף האדם אסורים אף הם. דינים נוספים אדם שהביא קורבן שלמים לבית המקדש רשאי לאכול אותו רק ביומיים לאחר-מכן; אין למעביד להשהות את משכורת עובדיו; על הדיין לשפוט בהגינות, ולא להטות את הדין בשל מסכנות העני או בשל כבוד העשיר; אדם ששכב עם שפחה חצי משוחררת ("חרופה") יביא קורבן אשם לבית המקדש; "לא לאכול על הדם". מפסוק זה נלמדים דינים רבים, ביניהם הצורך להמתין למיתת הבהמה הנשחטת לפני האכילה ממנה; לשמור את קדושת השבת וכן את קדושת המקדש; אין להפקיר את הבת לזנות. קדושת בני ישראל בשל קדושתם של בני-ישראל, עליהם להיזהר שלא להיכשל בדיני העריות השונים, באיסור נידה, במשכב זכר ובהמה. רק בזכות שמירת דינים אלו לא תקיא הארץ את בני ישראל שייכנסו אליה. חלק נוסף מקדושה זו הוא קדושת האוכל: על בני-ישראל לאכול רק אוכל כשר, ולהבדיל בין הבהמה והעוף הטהורים ובין אלו הטמאים. https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/1501646 שבת שלום לכולם! (:
  12. לתשומת לבכם, לגבי מתי מותר לאכול חמץ השנה, כבר בשישי בערב או במוצ"ש, לאור הסמיכות של החג עם השבת - למרות שפסח מסתיים עם כניסת השבת ביום שישי בערב, יש מחלוקת אם לאכול חמץ כבר בשישי בערב או לחכות למוצ"ש וזה בין היתר בגלל השאלה אם החמץ שנמכר חוזר לבעליו עם יציאת החג, שזה אומר בשבת, או שבשבת החמץ לא יכול לחזור לבעליו ויש לחכות למוצ"ש. יש גם עניינים של הלכות מוקצה, שיש אומרים שהחמץ בזמן בין השמשות (הזמן שבין היום ללילה) של בן שישי לשבת הוא מוקצה (כי אין שימוש בחמץ בפסח) ומה שמוקצה בזמן בין השמשות הוא מוקצה כל השבת. בכל מקרה, אחרי פסח מותר לאכול רק חמץ שנמכר לגוי, כך שמי שלא מכר את החמץ שלו, לא יכול לאכול אותו בכלל בכל מקרה. גם לא במוצ"ש ואחרי פסח בכלל. בהודעה הקודמת על חג שביעי של פסח ופרשת השבוע השנה חג שביעי של פסח יוצא צמוד לשבת, כך שאסור למשל, לנסוע ברכב החל מהערב עד למוצ"ש. מה שכן, מותר לבשל בחג לצורך הארוחה שבאותו יום (דהיינו, מותר לבשל היום בערב בשביל הארוחה של הערב, ומחר בבוקר בשביל הבוקר) וזה בשני תנאים: 1. בתנאי שהדלקנו נר לפני כניסת החג, שממנו נעביר אש לבישול. אסור להדליק אש חדשה. חייבים רק להעביר אש מנר שהודלק לפני החג. 2. שיש עניין של טריות ואיכות באותו אוכל - אם אין הבדל באיכות המזון אם אני מכין אותו לפני החג לבין שאני אכין אותו צמוד לאכילה בחג עצמו, אז אסור לבשל. אם יש הבדל והמזון יוצא יותר טוב שאני מכין אותו צמוד לאכילה, אז מותר לבשל. כמו כן, מחר עד כניסת שבת, מותר גם לבשל לכבוד שבת, אבל בשביל זה צריך לעשות עירוב תבשילין ולדאוג להדליק היום נר, שממנו נעביר אש (פרטים בהמשך ההודעה). חג שביעי של פסח הוא יום טוב לכל דבר בו לא נוהגים ברכב ולא מדליקים אור (בדיוק כמו בשבת), למעט העניין שמותר לבשל לצורך החג, בתנאי שהדלקנו לפני החג נר שממנו נעביר אש לבישול (אסור לבשל על ידי הדלקה של אש חדשה שלא העברנו מנר שדלק לפני החג ושמתקיים התנאי של איכות המזון כמו שרשמנו בסעיף 2). שימו לב שאת הגז שעליו בישלנו לא מכבים כרגיל. נותנים לגז להכבות מעצמו, על ידי כך שהמים גולשים מהסיר ומכבים את הנר. בכל מקרה, בשבת אסור לבשל בכל צורה. מה זה עירוב תבשילין ואיך עושים אותו? השנה חג שביעי של פסח יוצא מחובר עם שבת. שביעי של פסח נכנס היום בחמישי בערב ויוצא בשישי בערב ואז בדיוק נכנסת השבת. בשביעי של פסח מותר לבשל לצורך הארוחה שבאותו היום, בתנאי שלא מדליקים אש חדשה, אלא מעבירים אש מנר שהדלקנו לפני כניסת החג ביום חמישי. אבל מה עושים עם אוכל מבושל לשבת? בשבת הרי קיים איסור בישול בלי שום קשר אם העברנו אש מנר שדלק לפני שבת או שהדלקנו אש חדשה ומקודם אמרנו שבשביעי של פסח מותר לבשל אוכל רק בשביל הארוחה שבאותו היום (מה שאומר שאי אפשר לבשל משישי בבוקר לארוחת שבת שבשישי בערב, כי הם נחשבים ימים אחרים ביהדות, שבה היום מתחלף בצאת הכוכבים). לכן, מה שעושים זה מה שנקרא עירוב תבשילין. לפני כניסת החג לוקחים מצה ותבשיל (ביצה מבושלת או דג וכדומה) ומברכים את הברכה שנמצאת בלינק שבסוף ההודעה. העירוב תבשילין מאפשר לנו לבשל (על ידי העברת אש שהדלקנו לפני החג) בחג שביעי של פסח ביום שישי בשביל שבת (כמובן שמותר לבשל רק עד כניסת השבת ולא אחרי). כמו כן, אפשר גם לאפות דבר שהוא לא חמץ (המאפה/מצה שבעירוב היא בשביל אפייה והביצה זה בשביל הבישול) בשישי לקראת שבת אם התנור כוון לפעול על ידי שעון שבת לפני כניסת החג. שימו לב, מי שעשה עירוב לא יכול לבשל בשביל שבת כבר היום בערב ביום חמישי, אלא יכול לבשל רק בסמוך לשבת, דהיינו החל משישי בבוקר. כמו כן, חייבים עירוב תבשילין גם אם לא מבשלים כלום, כי צריך ביום שישי להדליק נרות שבת לפני כניסת השבת, ומכיוון שיש פה פעולה שעושים בשביל השבת, כדי לעשות אותה צריך עירוב תבשילין. מה עושה מי ששכח לערב תבשילין? רב העיר עושה עירוב תבשילין גם בשביל כל העיר, צריך ללכת אליו ולהגיד לו שסומכים על העירוב שלו והוא יאשר ואפשר לבשל. החל משישי בערב, בשבת, כמובן שכבר לא מבשלים בכלל על ידי אש שהודלקה לפני חג שבועות או על ידי הדלקת אש חדשה. את המצה והביצה של העירוב נהגו לאכול בסעודה שלישית שבשבת (שזמנה בערך שעה-שעה וחצי לפני זמן יציאת השבת). לנוסח הברכה שאומרים בעירוב ולהרחבה: http://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/564868 https://he.m.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%91_%D7%AA%D7%91%D7%A9%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%9F חג שמח ושבת שלום לכולם! (:
  13. חג שביעי של פסח הערב ומחר יהיה חג שביעי של פסח, שהוא למעשה היום האחרון של חג פסח, בו קרה נס קריעת ים סוף. יש עניין גדול להגיד את שירת הים בשמחה בחצות הלילה (00:40) שבין חמישי לשישי או לחילופין בבוקר שישי או מתי שרק אפשר. שירת הים זאת השירה שאמרו בני ישראל לאחר שנבקע הים כהודיה לקב"ה על הנס הגדול. נוסח שירת הים בלינק הבא: https://he.wikipedia.org/wiki/שירת_הים אמירת שירת הים כל יום היא דבר גדול. להרחבה: https://www.hidabroot.org/article/187052 היום השביעי של חג הפסח הוא יום טוב החותם את חג הפסח. בחוץ לארץ מוסיפים יום שני של יום טוב (ראה כאן להסבר מדוע) והוא מכונה "אחרון של פסח". מה קרה בשביעי של פסח? בט"ו בניסן יצאו בני-ישראל מארץ מצרים הארץ בה היו עבדים במשך עשרות שנים. למרות סירובו הראשוני, לאחר עשר מכות שהיכה האלוקים בו ובעמו נעתר פרעה והרשה לבני-ישראל לצאת מהארץ למשך שלושה ימים בלבד. כשחלפו שלושה ימים מיציאת מצרים ופרעה הבין כי ליהודים אין כוונות לשוב לארצו, הוא רתם את סוסיו וקרא לכל עמו להצטרף למרדף אחרי היהודים במטרה לשוב ולהשתעבד בהם. לאחר מרדף קצר השיג פרעה את היהודים בכ' בניסן וסגר עליהם משלושה צדדים, כאשר לפניהם עומד רק ים סוף. האלוקים הורה למשה להניף את המטה על הים שנקרע לגזרים והיהודים עברו בתוך הים ביבשה. כשהמצרים ניסו לרדוף אחריהם בים, שבו המים וכיסו אותם. צבא מצרים, רכבו ופרשיו טבעו בים סוף. כתודה לבורא העולם על נס קריעת ים סוף אמרו משה ובני-ישראל את "שירת הים", ומרים אמרה עם נשי ישראל שירה בליווי תופים ובמחולות. נס קריעת ים סוף אירע בשעות הבוקר המוקדמות של "שביעי של פסח". מה עושים בשביעי ובאחרון של פסח? שביעי ואחרון של פסח הוא "ימים טובים", ולפיכך כל מנהגי יום טוב (כגון: איסור עשיית מלאכה מלבד מלאכות הקשורות ישירות באוכל נפש, וכדומה) נוהגים בו. בנוסף, ישנם מנהגים מיוחדים לימים אלו: • ערים כל הלילה. בקהילות רבות נהוג להקדיש את ליל שביעי של פסח ללימוד התורה, כתודה לבורא העולם על נס קריעת ים סוף. • אמירת 'יזכור'. בדרך כלל, את תפילת 'יזכור' – אזכרה לעילוי נשמות ההורים שהלכו לעולמם – אומרים לאחר קריאת התורה בבוקר שביעי של פסח בארץ-ישראל, ובחוץ לארץ באחרון של פסח. לחצו כאן לנוסח תפילת יזכור. • סעודת משיח. הבעל שם טוב אמר כי באחרון של פסח "מאיר גילוי הארת משיח", ותיקן לערוך סעודה מיוחדת ביום זה. בארץ-ישראל עורכים את הסעודה בשביעי של פסח. הרבי החמישי מליובאוויטש, רבי שלום דוב בער שניאורסאהן, תיקן לשתות ארבע כוסות של יין במהלך סעודה זו. הרבי מליובאוויטש קרא לקיים סעודה זו מתוך אמונה ותקווה לגאולה הקרובה על-ידי משיח צדקנו. https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/665289/jewish/-.htm בשבת יקראו את פרשת השבוע, פרשת אחרי מות. פרשת אחרי מות אחרי מיתת שני בני אהרון שאירעה בשל כניסתם לקודש הקודשים ללא רשות, מצווה האלוקים למשה כי אהרון ייכנס לקודש הקודשים רק פעם בשנה: ביום הכיפורים. בהזדמנות זו הוא מוסר לו את ההלכות המיוחדות הקשורות ליום זה. היום הקדוש בשנה מדי שנה ביום הכיפורים יצומו בני ישראל ולא יעשו כל מלאכה. ביום זה יכפר עליהם האלוקים מכל חטאיהם בשנה שחלפה. לקודש הקודשים ייכנס הכוהן הגדול כשהוא לבוש בבגדים לבנים (בשונה מבגדי הזהב הרגילים אותם הוא לובש במשך השנה) ויקטיר שם קטורת. הוא יביא פר לחטאת (ככפרה עליו ועל בני משפחתו); איל לעולה; שני שעירים עליהם הוא עורך הגרלה: האחד משמש ככפרה על חטאי בני ישראל ונהרג על-ידי שליח מיוחד המוביל אותו למדבר ("לעזאזל"), והשני מוקרב על המזבח. מדם הקורבנות השונים הוא יזה על פרוכת קודש הקודשים ועל קרנות המזבח. אסור להקריב מחוץ למשכן או לאכול דם הקרבת קורבנות לבורא העולם מותרת רק באוהל מועד ואדם שיעלה קורבן מחוצה לו ייכרת מקרב בני ישראל. כמו-כן, אסור לאכול דם "כי נפש הבשר בדם היא". האוכל דם ייענש אף הוא וייכרת מקרב העם. כאשר שוחטים חיה או עוף, יש לכסות את דמם בעפר. איסורי העריות "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו" מזהיר בורא העולמים את בני ישראל, ו"כמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו, ובחוקותיהם לא תלכו". הפרשה מפרטת את קרובי המשפחה השונים אותם אסור לשאת או לקיים יחסי אישות עמם, לצד האיסור לקיים יחסי אישות עם אישה נידה, משכב זכר או בהמה. "אל תטמאו בכל אלה כי בכל אלה נטמאו הגויים אשר אני משלח מפניכם ותטמא הארץ; ואפקוד עונה עליה, ותקיא הארץ את יושביה". אם בני ישראל ייזהרו לשמור איסורים אלו, הארץ לא תקיא אותם כפי שהקיאה את יושבי הארץ הקודמים. https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/1493338 חג שמח לכולם ושבת שלום לכולם! (:
  14. התבלבלתי ושמתי מאמר נהדר אחר. סיכום פרשת מצורע זה זה (: הליך ההיטהרות מן הצרעת לאחר שהכוהן בוחן את המצורע וקובע כי הוא נרפא מצרעתו, מבצעים את הטקס הבא כדי לטהר את המצורע: נוטלים שתי ציפורים חיות, מקל מעץ הארז, צמר צבוע וצמח איזוב. שוחטים ציפור אחת ומכנסים את דמה בתוך כלי חרס שבתוכו מי מעיין. טובלים את הציפור השניה ואת המקל, הצמר וצמח האיזוב, מזים על המצורע שבע פעמים ומשלחים את הציפור החיה לנפשה. בתום הטקס טובל המצורע במקווה טהרה וממתין שבוע נוסף – במהלכו הוא פורש מאשתו. כשחלפו שבעה ימים עליו לגלח את כל שערותיו ולטבול שוב במקווה טהרה. למחרת הוא מביא קורבן מיוחד לבית המקדש הכולל: שני כבשים, כבשה אחת, מנחת סולת ושמן. גם בבית המקדש נערך למצורע טקס טהרה מיוחד הכולל משיחת תנוך אוזנו הימנית, אגודל היד הימנית ובוהן רגלו הימנית של המצורע בדם אחד הכבשים וכן בשמן; הזיית השמן שבע פעמים לפני ה'; ושפיכת יתרת השמן על ראש המצורע. מצורע מחוסר אמצעים יכול להביא שני יונים כתחליף לכבש ולכבשה. צרעת בבית "כאשר תיכנסו לארץ המובטחת", אומר האלוקים למשה, "יהיה עליכם לוודא כי אין צרעת בביתכם". במידה וקיים חשש לנגע צרעת בבית יש לקרוא לכהן (קודם לכן מפנים את הרהיטים והכלים מן הבית, כדי שלא ייטמאו אם הכוהן יקבע כי הבית טמא). הכוהן יצווה לסגור את הבית למשך שבוע ימים. אם הנגע התפשט במשך השבוע, הוא יורה לשבור את הלבנים הנגועות ולהחליפן בלבנים טהורות. במידה ונגע הצרעת שוב הופיע בבית, יש להחריב את הבית ולבנות אותו מחדש. בית אשר פשט בו הנגע מטמא את הרהיטים והחפצים הנמצאים בבית ואת האנשים הנמצאים בו. הליך היטהרות הבית מן הצרעת אם לאחר החלפת הלבנים הנגועות בחדשות לא הופיע שוב נגע הצרעת, יקיים הכוהן טקס מיוחד כדי לטהר את הבית. הטקס דומה למדי לטקס היטהרות האדם המצורע והוא מתנהל כדלהלן: נוטלים שתי ציפורים, מקל מעץ ארז, צמר צבוע וצמח איזוב. את אחת הציפורים שוחטים ואת דמה שופכים אל כלי חרס המכיל מי מעיין. את הציפור החיה יחד עם המקל, הצמר והצמח טובלים בדם ומזים על הבת שבע פעמים, ולאחר-מכן משלחים את הציפור. זב, זבה, נידה המשך הפרשה מכיל דיני טומאה נוספים: זב, זבה ונידה. הם מטמאים את מי שנוגע בהם ואף את מי שנוגע בכיסא עליו ישבו או במיטה עליה שכבו. יהיה עליהם לטבול במקווה טהרה כדי להיטהר, כאשר במקרים מסויימים עליהם להמתין שבעה ימים וכן להביא קורבן טהרה מיוחד אל המשכן. https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/1485730 שבוע טוב לכולם! (:
  15. שבת הגדול שבת לפני פסח נקראת "שבת הגדול", בה נהגו לדרוש בבתי הכנסת בהלכות הפסח. להרחבה: https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/2170521/jewish/-.htm?gclid=CjwKCAjwur-SBhB6EiwA5sKtjtPfUrQ2kzSbXVispFubQtSLCr4tpBzdbxgpU3O_LYDJNhZsu2WhHxoCL6AQAvD_BwE פרשת מצורע "קופת חולים שלום!" – "שלום, אני חושב שיש לי צרעת." "אני מצטערת אך אינני יכולה לעזור לך. אתה צריך לפנות אל הכוהן." אם שיחת הטלפון הזו הצחיקה אתכם, חשוב שתדעו שבימים עברו נגע הצרעת לא היה מצחיק בכלל. הם היו עוברים הליך איבחון מדוקדק ובסופו, אם הם זוהו כנגועים, היה עליהם לצאת מחוץ למחנה עד שהם התרפאו. הבה נלמד על הצרעת, מחלה עתיקה שעברה מן העולם. היא לא הייתה מחלה פיזית אותה ניתן היה לרפא באמצעות תרופות, אלא נגע רוחני שבא והסתלק רק בעקבות התנהגותו של האדם. אוי, יש לך צרעת! את דיני הצרעת המפורטים אנו מוצאים בתורה באריכות רבה יחסית, ואפילו פרשה שלימה נקראת בשם 'מצורע'. הנה הפסוק הראשון העוסק בנושא: "אדם1 כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת והיה בעור בשרו לנגע צרעת, והובא אל אהרן הכהן או אל אחד מבניו הכהנים. וראה הכהן את הנגע בעור הבשר ושער בנגע הפך לבן ומראה הנגע עמוק מעור בשרו נגע צרעת הוא, וראהו הכהן וטמא אותו..." כיצד מאבחנים צרעת? כאשר האדם הבחין בכתם לא רגיל על עורו, הוא היה פונה אל הכוהן שהיה בודק את המקום. הוא היה בודק את צבע הכתם וצבע השערות כחלק מרשימת קריטריונים ספציפית המופיעה בתורה שבכתב ושבעל-פה. לפעמים האיבחון היה מיידי; במקרים מסויימים, הוא ארך שבוע או שבועיים. אדם שאובחן כמצורע נחשב כטמא, והיה עליו לצאת מחוץ למחנה. לאחר שהנגע חלף והוא נטהר, הוא היה מביא לבית המקדש קרבן מיוחד הנקרא "אשם מצורע." צרעת כקריאת אזהרה מדוע באה צרעת על האדם? בתלמוד2 ובמדרש3 מובאת רשימה ארוכה של חטאים בעטיים עלול האדם להיענש בצרעת. הרשימה כוללת: שפיכות דמים, שבועת שווא, גילוי עריות, גסות רוח ועוד; אך יותר מכל, הצרעת מזוהה תמיד עם עונש על אמירת לשון הרע. "אמרו רבותינו זכרונם לברכה: אין הנגעים באים באדם אלא על לשון הרע שמוציא מפיו4 ." מכיוון שללשון הרע יש השפעה חמורה כל-כך על בני האדם, אין ברירה אלא לשים את המצורע בבידוד כך שלא ימשיך להזיק גם לאחרים. כך אמר רבי יהודה בן לוי5 : "מה נשתנה מצורע שאמרה תורה 'בדד ישב מחוץ למחנה מושבו'? [התשובה היא ש]הוא הבדיל בין איש לאשתו, בין איש לרעהו [באמצעות דברי הרכילות שאמר], לפיכך אמרה תורה 'בדד ישב'." צרעת בהיסטוריה בתנ"ך אנו מוצאים כמה מקרים מפורסמים בהם אנשים לקו בצרעת. הראשון שבהם הוא משה רבינו בכבודו ובעצמו. היה זה כשבורא העולם מינה אותו כשליחו לגאול את עם ישראל והוא הביע חשש שבני-ישראל לא יאמינו לו. הקדוש ברוך הוא אמר לו להכניס את ידו לחיקו וכשהוא הוציא אותה היא הייתה מצורעת כשלג. היה זה מסר שאל לו לדבר בצורה שלילית על בני ישראל. אחותו של משה, מרים, לקתה אף היא בצרעת לאחר שדיברה לשון הרע על אחיה משה. למרות שהוא היה מושא הרכילות, התפלל משה לרפואת אחותו שנרפאה שבעה ימים לאחר-מכן. שני מצורעים מפורסמים נוספים קשורים לסיפור שאירע עם אלישע הנביא. נעמן היה מפקד בצבא ארם שחלה בצרעת וניגש אל הנביא לבקש את ברכתו. לאחר שאלישע חולל נס, נעמן נרפא מן הצרעת. גיחזי, משרתו של אלישע, דרש מנעמן תשלום על הנס, כביכול בשמו של הנביא; כעונש על כך קילל אותו אלישע שצרעת נעמן תדבק בו ובזרעו עד עולם. מאוחר יותר, בזמן הרעב הגדול והמצור שהטילו הארמים על בני-ישראל, היו אלו ארבעה מצורעים שבישרו לעם על נס שגרם לצבא ארם לנוס על נפשם ולהשאיר אחריהם את כל רכושם, יחד עם מזון רב. בתלמוד6 נאמר כי היו אלו גיחזי ובניו. בנוסף למצורעים אלו הכתובים במפורש בתנ"ך, במדרשים ובתלמוד אנו מוצאים כי המלך המצרי שחטף את שרה לקה בצרעת7 , דוד המלך לקה בצרעת במשך שישה חודשים כעונש על חטא בת שבע8 , וכי הסיבה שושתי סירבה להופיע לפני אחשוורוש הייתה בגלל שפרחה בה צרעת9 . מי עוד במצורעים? לא פחות מהמשיח שיבוא לגאול את עם ישראל! בסוגייה העוסקת בשמו של המשיח10 , מופיע ששמו של המשיח הוא "חיוורא דבי רבי" - מצורע מביתו של רבי. סיפור מפורסם אף מתאר כיצד אליהו הנביא העניק סימן זיהוי למשיח: הוא מצורע היושב בשער רומי. עונש? לא בדיוק את דיני הצרעת אנו מוצאים בפרוטרוט בפרשת תזריע, ואת דיני טהרת המצורע אנו מוצאים בפרשה שנקראת בשם 'מצורע'. האם לא היה ראוי יותר שנקרא לפרשה בשם 'טהרת המצורע'? מסביר הרבי11 : עונשי התורה לא נועדו רק להעניש את האדם, אלא גם לנקות אותו ולסייע לו לחזור ממעשיו. מיד כאשר מופיעה הצרעת האדם כבר מתחיל במסע שלו אל התיקון והשיפור העצמי. זוהי גם הסיבה שהמשיח נקרא מצורע, שכן הוא יבוא לתקן ולהשלים את כל הבריאה, עד לרמת הפגמים הקטנים והחיצוניים ביותר. https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/2547364 שבת הגדול שלום! (:
×
×
  • Create New...

הודעה חשובה

בשימוש אתר זה אתה מסכים לתנאים הללו תנאי השימוש.