6 וחצי בבוקר.. כל החברים דוחפים סמים והולכים לרחבה..
לא עובר 10 דקות רואים יירוטים בשמיים..
2 דקות לאחר מכן המוזיקה נפסקת, כולם רצים לקאנטות (לאוהלים) לארוז ציוד כי מסיבה כבר לא תיהיה פה..
אורזים תחפצים 10-15 דקות ונכנסים לרכב..
ברכב הסמים מתחילים להשפיע, היירוטים לא מאוד מפחידים.. כבר ראינו מיליון כאלה..
אמרנו בוא נשים קצת מוזיקה, וניסע למרכז לדירה של חברים ונעביר תיום הזה.. (הנהג היה במצב תודעתי רגיל)
מתחילים לצאת מהחניון, תוך דקה נוצר צוואר בקבוק בחניון עפר(3000 איש) אז עמדנו.
לפתע אנחנו שומעים ירי,
2 רכבים לפניי (ליטרלי 2 רכבים) אנחנו קולטים שהדלת של הנהג נפתחת ובנאדם נופל לרצפה, חברים שלו יוצאים החוצה צורחים.
לקח לנו 10 שניות רגע
ואז פשוט אני והחברים שלי ועוד מאות אנשים יצאנו מהרכב והתחלנו לנוס על נפשנו.
קפצנו מהחניון ישר לשדות והתחלנו פשוט לתת את ספרינט חיינו לכיוון השמש (כיוון מזרח)
אנחנו שומעים ירי בלתי פוסק בזמן הזה, אנשים נופלים צורחים מה לא..
אחרי אני חושב 7 ק"מ של ריצה בתוך חולות, קוצים ירידות עליות ומה לא עצרנו לרגע. (תודה לסמים שהמריצו אותנו)
הוצאתי טלפון מהכיס (הדבר היחדי שהיה עליי, שאר הציוד עד עכשיו ברכב שכנראה שרוף) כדי להבין איפה אני ומה לעשות (ברקע ירי, ירוטים מה לא)
אני רואה שהיישוב הקרוב הוא בארי ועוד 1-2 ק"מ אנחנו שם.
ההיגיון אומר - לך ליישוב, דפוק לאיזה משפחה בדלת - תגיד שבאת ממסיבה שהיו מחבלים ושאתה חייב רגע לנוח לשתות מים ולחכות שהכל יחלוף.
התקשרתי לאבא שלי.. אמרתי לו אנחנו במנוסה, לכיוון בארי.
לא עובר דקה הוא חוזר אליי.. לא ללכת לשם יש מחבלים.
אז פשוט התחלנו לרוץ ליישוב אחר.. לא עובר 2 דקות אנחנו רואים קבוצת אנשים מהמסיבה שרצים במנוסת חייהם לכיוון שלנו ואמרו תעצרו אל תרוצו אלינו יש מחבלים.
אז פתחנו בעוד ריצת ספרינט למזרח.
צפון בארי יש מחבלים
דרום יש מחבלים
מערבה כיוון המסיבה יש מחבלים.
ראינו מלא שיחים, נכנסו לתוכם הסתתרנו בשקט.
מתקשר למשטרה (5 דקות המתנה) אני אומר לה שאני בשטח בין בארי לשוקדה, מה לעשות?
היא אומרת לי.. אין מה לעשות..
אמרתי לה "את שומעת את עצמך? אנחנו מאות אנשים במנוסה!! לאן ללכת?"
השוטרת אומרת "אדוני אין לי איך לייפות את המציאות, אתה מוקף, פשוט תסתתרו טוב ותתפללו"
שכבנו בשיח 20 דקות, נכנסתי קצת לאינטרנט לוואטספ, הבנתי שכל היישובים לא בשליטה ותוך כדי כבר הבנתי שזה יום כיפור. נכנסו למצב של פייט אור פלליט וברוך השם תפקדנו. חברה אומרת - אני מרגישה במטח ברווזים אני רוצה להיות בתנועה ולצאת מהשיחים
סמכנו על האינסטינקטים שלה.
המשכנו ללכת עד לאזור שוקדה (בינתיים נוף פנורמי של כל היישובים ומכולם עולה עשן שחור, רעש של ירי כמו מ"ג ויירוטים)
לפתע ראינו חממה.
אמרנו ניכנס לחממות. היינו בחממות איזה שעה עם קבוצה של כמה עשרות ושוטר אחד עם אקדח שנקלע לשם והוא חסר אונים).. היה שם מטע של גמבות. התחלנו לאכול כדי לקבל קצת נוזלים ואנרגיה.
אחרי שעה בחממות השוטר אומר בואו.. הלכנו איתו משהו כמו 500 מטר לא יותר, הגענו למבנה, שם ראינו עוד עשרות שמחכים שצהל כבר יבוא לחלץ אותנו.
כל ג'יפ שעובר בציר הלב בתחתונים.
לבסוף בכל האזור הזה, הרבשצים של האזור התחילו להשתלט על ציר אחד מסויים שמוביל ליישוב פטיש.
אמרו לכו ברגל ותגיעו..
הולכים משהו כמו 5-6 ק"מ, פותחים גוגל מפס מגלים שיש עוד 15 ק"מ.
פתאום התחילו להופיע ג'יפים של חבר'ה ישראליים שהתחילו להעמיס אנשים.
בהתחלה בנות שרקדו יחפות ברחבה וכל המסע שתיארתי לכם הן עשו יחפות (כל הרגליים כבר קרועות)
הג'יפים עשו הלוך חזור הלוך חזור כי היה מדובר בדבוקת אנשים בציר של לפחות 200-300.
ואז הגענו לפטיש.. הרגשנו פליטים במדינת היהודים.
אדווה דדון מדווחת שהרבה חברה במסיבה הגיעו לפטיש, לא עובר 5 דקות קיבלנו צבע אדום על הראש.
לאחר מכן הגיעו אוטובוסים שלקחו אותנו נסיעה של חצי שעה לבאר שבע.
בדרך רואים רכבים הפוכים, גופה, סרט מלחמה אמיתי.
בבאר שבע חיכה בבניין העירייה ראש העיר האלוף עם כמה חבר'ה שהגישו מים קפה תה עוגיות.
וזהו.. משם ההורים באו לאסוף וההתפרקות הגיעה בבית.
