מנג'ר יונייטד

פאו. אין דבר כזה ואין כינוי כזה פנא.

רחוק מלהיות אושרו של העם או לשלוט בשתי הרגליים (בקושי סוחב את עצמי על רגל אחת)

זה קצת יותר מורכב מזה מאחר שהעונש הוטל עליהם בגלל הסירוב שלהם לשתף פעולה עם החקירה של אופ"א. תקדים מסוכן מאוד מבחינת אופ"א אבל בתכל'ס, אופ"א היא זאת שיצרה את המפלצת הזאת עם ההרס השיטתי שלה של ליגת האלופות.

יואב, לטעמי זה לא עניין של בעלות או עידן ה-fair play. למיטשענק יש דרך מסוימת, והוא מאוד מחושב ויסודי בהחתמות שלו. למרבה הצער, נראה שאין תהליך למידה בארגון מבחינת היערכות לעונה, וזה מתחיל ונגמר בהיעדר סמכות מקצועית או ניהולית ראשית. חלק מהבנייה של מכבי צריכה לכלול מישהו שיתעסק בעונה הבאה. נכון, לפעמים לא נדע אם המאמן מגיע או לא, אבל הארכת חוזים, זיהוי מטרות לרכש וצוות מקצועי מחליף אלה דברים שצריכים להיעשות בינואר, כדי שאפשר יהיה להתכונן לעונה (האירופית והישראלית) כמו שצריך במהלך הקיץ. הקמפיינים הטובים שלנו באירופה היו כשהיה בסיס טוב שנשאר ברובו ומאמן שהגיע בשלב מוקדם יחסית או עם היכרות טובה עם הסגל.

לכל המתעניינים ביריבות האפשרויות, נקודות דירוג ותאריכי הגרלות - האתר של ברט קאסייס האיש והאגדה https://kassiesa.net/uefa/seedcl2020.html

ברט קסייס הוא רונאש של הדירוגים באירופה

ברט קסייס עדיין לא פרסם את כל הדירוגים באתר שלו אז קצת קשה לחפור לעומק בלעדיו.

תודה רבה

יש המלצה למגדיל טווח של ווייפיי?

אני איתך. סולשיאר הבריא את המערכת ויותר מהכל החזיר ליונייטד את רוח המועדון. השחקנים שהוחתמו בתקופתו הם שחקנים שמתאימים ליונייטד ורואים בה כתחנה הסופית וכפסגת השאיפות שלהם, ולא תחנת מעבר (ד"ש לפוגבה). כתבתי במקום אחר אבל בעיניי הדבר החשוב ביותר בעונה הנוכחית ואולי בקדנציה של סולשיאר היא שהצרכים התבהרו. בלם, קשר מרכזי ושחקן כנף. אם נפגע בהם, אז גם העומק ייפתר מעצמו. בהגנה, וואן ביאסקה, מגווייר ו-וויליאמס הם השלד, הבסיס והעתיד. ברור למדי שחסר בלם נוסף שישלים את מגווייר. באנלוגיה לפרגוסון - מגווייר על תקן פרדיננד, וואן ביאסקה על תקן נוויל (למרות שהוא שחקן רכש) ו-וויליאמס על תקן אירווין (למרות שהוא שחקן בית). חסר לנו הוידיץ' לריו של מגווייר. ברגע שיגיע כזה, פתאום באיי / לינדלוף / שואו / דאלוט ובתקווה אחד מהצעירים כמו כמו טוואנזבה או פוסו-מנסה יוכלו לתרום בהתאם לאיכותם, קרי כשחקנים משלימים בסגל. בקישור, ברונו הוא המושיע אבל הוא לא יספיק לבד. מקטומיניי עשה קפיצה נהדרת ונראה שהשתלט על משבצת הקשר האחורי (חבר טוען שהוא הגרסה הנוכחית של רוי קין, בעיניי הוא יותר קאריק אבל כך או כך, הוא העוגן), ברונו יספק את הברק מקדימה (מה שפוגבה היה אמור להביא) וזה הבהיר מאוד את זה שחסר לנו קשר אמצע איכותי, עם כל הכבוד לפרד (הרמתי ידיים לגבי פוגבה ומחויבותו למועדון). במצב שיגיע כזה, פתאום מאטיץ', פרד ומאטה הם אפשרויות לא רעות בכלל כגיבוי מהספסל למקרה פציעות / רוטציה / מנוחה / גביעים למיניהם. בהתקפה, ראשפורד, מרסיאל וגרינווד זה אושר גדול. עדיין לא ברור לי (ואולי גם להם) מי צריך לשחק באיזה עמדה אבל זה חלק מהאתגר ומהכיף. לפעמים ראשפורד עדיף באגף ולפעמים באמצע, לפעמים מרסיאל באגף ולפעמים בשפיץ. חסר לנו שחקן כנף איכותי נוסף, לצד ג'יימס (שלא מספיק איכותי בשביל לפתוח בכל המשחקים אבל ללא ספק צריך להיות האופציה הראשונה מהספסל). מה שמעודד אותי זה ההתקדמות. שחקנים סוף סוף מקבלים את הבמה ומתקדמים, הרכש ממוקד ומתאים, ואחד ברונו שפשוט בא ומשתלט על הקבוצה בלי כוחניות, בלי אגו ובטבעיות שראויה להערצה. משתלב במשחק השוטף כאילו גדל בסלפורד (פרבר של מנצ'סטר).

מי שרוצה להבין קצת יותר על מה שעושים בארץ ועל התפרצות המגפה, ממליץ בחום על זה - וגם על המאמר הזה (בעברית) - https://www.ynet.co.il/health/article/rJbyUtCEU

לא מגיב כאן יותר. אחרי ההודעה שלי עשינו תיקו.

בגרסת התייר הסאחי - Circulo de Bellas Artes - רופטופ מעולה במרכז העיר (בין פלאזה סיאבלס לפלאזה דל סול) עם נוף של כל מדריד. ממליץ לעלות שעה לפני השקיעה כי זה מתמלא מהר. ארמון המלך ופארק רטירו חובה, שוק סאן מיגל אחלה מקום עם המון אפשרויות אוכל. יש עוד הרבה המלצות אם תרצה (מוזיאונים, פארקים, אתרים לבקר בהם ועוד).

למה לא גם וגם? נניח - 5 4 3 2 1 (במקום אווווו) ואז מניאקקק

מקום ראשון בליגה הלאומית, 2 נקודות מעל מקום שני (עם משחק חסר). הקבוצה גם עלתה (שנה שנייה ברציפות) לגמר גביע ברנר. http://handballisr.co.il/league.asp?LeagueId=2&cYear=2020

זה כבר משהו אחר. אמנם מזג אוויר פח אשפה (חם ולח או חם וגשום או פתאום קור הזוי במונחים של קיץ), אבל יעד כיפי מאוד לזוגות והמון דברים לעשות. לא ברור לי למה זה כל כך שונה מאירופה (מבחינת זה שמדובר בטיול עירוני, עם פארק, מוזיאונים, גם אם הם ברמה הכי גבוהה בעולם). תעדכן אם צריך טיפים. לפרוטוקול - אני עדיין מעדיף את סן פרנסיסקו, כביש מספר 1, ל.א. וסן דייגו או לחילופין וגאס.

מרכז אמריקה יכול להיות בעייתי לאור עונת ההוריקנים (משפיע בעיקר על הרפובליקה הדומיניקנית ומקסיקו).

אשתי רצתה כלב אני לא רציתי כלב בסוף התפשרנו ואימצנו כלב - גרסת החופשה? תגיד לה שמישהו שגר בניו יורק (אני) אמר לה שאוגוסט בניו יורק, ועוד עם ילדים, זה סיוט.

לא עשינו קוסט טו קוסט אבל טיילנו הרבה בתוך ארה"ב (גרים כאן כבר כמעט שש שנים). אם אתה מתחת לגיל 24 או 25 ממש לא ממליץ על זה. זה מורכב לקנות כאן רכב, אתה תפסיד כסף במכירה והביטוח ישחט אותך. מעבר לזה, זה טיול טוב לזוג או לכמה חברים, אבל כיחיד אני חושש שזה יהיה קצת בודד על גבול המסוכן בחלק מהמקומות. מעבר לזה, אין כאן תרבות (למעט מקומות ספציפיים שהם מוכווני רוד-טריפ כמו אזורים עם פארקים לאומיים שכוללים פארקווייס, שזה דרכים נופיות בתוך הפארקים) של טיול עם רכב כתרמילאי. אני מכיר מישהו שעשה את זה ונהנה מאוד אבל אם כבר יש לך זמן וזה מסתדר מבחינת העונה, הייתי הולך על אותו הדבר ביעד מלהיב יותר כמו ניו זילנד או אוסטרליה, ובשתיהן יהיה קל יותר למצוא אנשים לטייל איתם וגם לישון בדרכים ברכב. ניר, מבחינת היעדים שציינת - אוגוסט קצת מבאס ליוסמיטי (חם, עמוס ואין יותר מדי מים), למיטב זכרוני זה גם שיא החורף בדרום אפריקה, אבל קוסטה ריקה (לא הייתי אבל מכיר הרבה אנשים שהיו) היא על גבול המערבית ברמת ארה"ב, בעיקר באזורים המתוירים מאוד (אבל זה עולה בהתאם) ופנמה, שהיא מדינה שמאוד נהנינו בה, יכולות להתאים. בגדול, אם יש לך שבועיים, אפשרי לגמרי לנחות בסן פרנסיסקו (עדיף שם מבחינת התחלת טיול בלי רכב כי זה עיר), להקדיש לה 4-3 ימים (יכול לשלוח לך מסלול שעשינו), להמשיך ממנה לכביש 1 (עוד 3 ימים, כשבלילה של היום השלישי מגיעים לל.א. או סמוך לל.א.), משם לל.א. ליומיים-שלושה ואז הלאה אל סן דייגו (אהבנו מאוד) או לוגאס (גם אהבנו מאוד) לכל מה שיישאר.

מוקדם מדי לבדיחות מכבי? בדוק נציג הפורום בסין הפיץ את זה כדי להחזיר את זהבי למכבי.

משחק בידיים שלנו, לרסק את הקבוצה הקטנה הזאת (אבוקסיס מאמן זה אחד הסממנים המייצגים ביותר) ובסוף אובדן נקודות מיותר ומרגיז בגלל הטעות ההזויה בשוויון והחטאות נוראיות.

לא הבנת את ההודעה שלי או שלא הייתי ברור. זה לא גם וגם וגם וגם. זה עיר מרכזית אחת (ניו יורק / בוסטון / לאס וגאס / סן פרנסיסקו) ומה שמסביבה. לאס והפארקים מסביבה (שהם מדהימים) זה שבועיים, בלי שום דבר אחר בערך. להוסיף לזה את סן פרנסיסקו ויוסמיטי זה התאבדות ולא ריאלי באמת. כנ"ל סן פרנסיסקו, יוסמיטי וכביש 1 (ביוסמיטי לא היינו אבל סן פרנסיסקו וכביש 1 יעדים מעולים). שתי האפשרויות האלה (ובפרט הגרנד קניון והפארקים ביוטה) לא דומים בכלל למשהו שיש באירופה. ניו יורק היא הרבה מעבר לבניינים. אתה יכול למצוא כאן מה שתרצה, אבל בתכל'ס, כמעט בטוח שלא הייתי בוחר בה כיעד בהתאם למה שהגדרת.

אני אמנם גר כאן (טכנית בניו ג'רזי) כבר כמה שנים טובות אבל מבחינת מגוון האפשרויות ואיכותן, בהחלט חושב שניו יורק בטופ של היעדים. עם זאת, מבין לגמרי מי שמעדיף יעדים אחרים. לא חסרים יעדים מלהיבים לבקר בהם אפילול לשבועיים בארה"ב. היתרון הגדול הוא שאפשר לשלב בין כל העולמות - ערים, פארקים, טבע ועוד. למשל, בשבועיים אפשר לעשות טיול מדהים בלאס וגאס (באופן מפתיע, יעד נהדר עם ילדים) ולבקר בגרנד קניון ובפארק נוסף או שניים ביוטה. לחילופין, אפשר לטייל בסן פרנסיסקו, יוסמיטי וכביש מספר 1. אם ארה"ב לא קורצת לך (או יקרה מדי), קנדה היא אלטרנטיבה ראויה מאוד למה שתיארת, אבל כרוכה בהרבה מאוד זמן ברכב. עוד רעיונות: ויאטנם (קצת עולם שלישי אבל ידידותית יחסית לילדים ושבועיים זה זמן מעולה וממצה), הונג קונג, מקאו וסינגפור (כולן מערביות), או (ממליץ מבלי שביקרתי) יפן.

קודם כל, ארה"ב מדינה עצומה ואפשר לטייל בה שנה שלמה ולא לראות חצי מהמקומות המרהיבים שיש. דבר שני, ניו יורק (ובכללי ארה"ב) זה יעד מאוד מאוד ידידותי עם ילדים ובפרט כאלה בגיל שלך. בניו יורק, למשל, יש המון מוזיאונים, שכונות שכיף להסתובב בהן (ונניח לראות גרפיטי או כל מיני דברים ייחודיים), את סנטרל פארק ועוד ועוד. קנדה גם מדינה עצומה. קח בחשבון לגבי הרוקיז שהמון נסיעות ברכב זה קשוח עם ילדים קטנים.

וההפסד במדריד לא פספוס? אין מה לעשות קורה.