*לא חשבתי שאי פעם אגיב כאן שוב אבל זה כנראה המקום האידיאלי לפרוק*
5.3.2012
"תיאו הכלב של השכן שלי נבח כל הלילה. בבוקר שאלתי אותו מה עבר עליו.
כל פעם אחרי שהפועל מנצחת דרבי הכלב נובח כל הלילה, הוא ענה לי.
מוזר, אמרתי, איך הכלב מתנהג אחרי שמכבי מנצחת?
לא יודע, הוא ענה, הכלב רק בן ארבע."
היום תיאו כבר בן 8.5, אם נסמוך על נוסחת שנות כלב-אדם, הוא כנראה מתקרב לגיל בו מתחיל לחשוב מה הוא ישאיר אחריו בעולם.
הוא מתגעגע לילדות. כשהיה תינוק הפועל הייתה על הפנים אבל הוא לא זוכר אז זה לא כואב. כשעלה ליסודי כבר הייתה לו קבוצה טובה שהצליחה לעזור לו להשתלב בבית הספר, להשיג חברים ולהרשים את המורים. הוא לא לקח אליפות אבל גם לא היה רחוק ונורא נהנה מהתקופה.
תיאו מתבגר ועולה לחטיבת הביניים, הפועל לוקחת דאבל והוא לא יודע איך להתמודד עם כל הזוהר. כל הבנות סביבו, תיאו כוכב עכשיו והוא לא רוצה שזה יגמר אף פעם. תיאו ממשיך לתיכון, מופיע בליגת האלופות, לא מפסיק להצליח. כולם אומרים שכשהוא יגדל הוא ישיג מה שרק ירצה, שבשבילו השמיים הם הגבול.
תיאו מתגייס ומשתחרר, מפסיד את האליפות לקבוצה אנונימית ואת הדרבי לראשונה בחייו אבל עדיין מוצלח ומבטיח בפסגה, בטוח שבפעם הבאה זה שלו.
ואז תיאו מתקרב לגיל 30 וכמו כל אזרח ישראלי מתחיל לתהות... "מה אלמד? מתי אמצא לי כלבה חמודה ואתחתן איתה? אמא אוכלת לי את הראש. ומעל הכל איך, איך לעזאזל אצליח לקנות מלונה? 30% הון עצמי כדי לקחת משכנתא?! מעדיף לחיות בסין ושיאכלו אותי חי."
הוא מצפה לנחמה מהקבוצה שלו אבל במקום מקבל 4-0 בדרבי ומסיים רק שלישי, רואה את היריבה השנואה לוקחת אליפות ומקווה ש..."פעם בעשור".
השנים חולפות ותיאו לא מוצא אישה ובטח שלא מלונה, הוא יותר קרוב לאוהל ברוטשילד. זהבי שבחטיבה הפך אותו אליל עכשיו גומר אותו בדקה ה95, הוא מתגלגל בפלייאוף התחתון עונה אחר עונה, במקום בונזו אוכל שערים בדרבי והופ בלי להרגיש הוא כבר בן 50 והוא עדיין רווק עם מלונה בשכירות.
זה ה-גיל להשתגע, אז הוא מחליף את כל הסגל פעם בארבעה חודשים, מתחיל להתאבד על זה. מה כבר יש לו להפסיד? הפעם זה זה. הוא בטוח. גיא אסולין יביא את המכה, רייכרט זה המנהיג הבא. אלטמן בא מאנגליה במיוחד כדי להחזיר את הפועל למקום הראוי לה. הנה תיאו מנצח דרבי! הוא בדרך חזרה. אלי גוטמן מהחטיבה מגיע להחזיר לו את שמחת החיים. עוד שבוע דרבי וזו ההזדמנות שלנו, גוטמן מביא מאמן בין לאומי שאימן את הפועל כשתיאו היה תינוק, אמנם לא הצליח אבל בואנה, כמעט 60 שנה עברו! מחר דרבי. זה הצ'אנס שלו.
25.9.2016
4 דקות ונוסא מוחק לתיאו את החיוך, נוסא החמור הזה שכל כך שימח אותו בתיכון. עוד מחצית ובן חיים, אותו בן חיים שצילם את עצמו מברך ביום הולדת 35 של תיאו והבטיח לו שביא לו דרבי במתנה(!!!) נותן לו עוד שניים לפנים. את ההמשך כולכם יודעים...
תיאו כועס, הוא נוסע לוולפסון ונובח על השחקנים. איך הם לא מתביישים? את ה"אולה אולה" הזה הוא לא ישכח להם בחיים.
תיאו בוכה כל הלילה. תחושת ריקנות ממלאה אותו כשהוא מבין שיכול להיות שהגרוע מכל עוד לפניו. הוא מנסה להתרפק על העבר וחושב על טדי של מאי 2010 אבל מהר מאוד נזכר מי הבקיע את השער ההוא ומוותר. תיאו בייאוש מוחלט שואל עצמו למה לו לקום מחר בעצם? למה הוא בכלל התבגר? הוא מתגעגע ללילות ההם שהוא נבח כל הלילה והטריף את השכנים. הוא לא רוצה למות בלי לראות את הקבוצה שלו בעוד רגע אחד של תהילה.
טעית תיאו, לא בחרת נכון.