Jump to content

נועם שוהם

מנהלים
  • Posts

    6,136
  • Joined

Everything posted by נועם שוהם

  1. פרשת ואתחנן פרשת ואתחנן היא הפרשה השניה בספר דברים. במהלכה אנו קוראים כיצד משה רבינו ממשיך בדרשתו לפני בני ישראל, ומשחזר את המאורעות שהם עברו במדבר. פרשה זו כוללת גם את שיחזור מתן תורה ועשרת הדיברות. לפניכם סיכום קצר ויפה של פרשת ואתחנן. משה מתחנן לבורא העולם שירשה לו להיכנס לארץ "אחרי שהאלוקים גזר עליי שלא אוכל להיכנס לארץ, התחננתי לפניו: אנא, הרשה לי להיכנס לארץ המובטחת! אך בורא העולם השיב כי עליי לחזק את תלמידי יהושע, שכן הוא זה שיכניס אתכם לארץ. הוא ציווה עלי לעלות אל ראש הפסגה משם אוכל לראות את הארץ." (לחצו על הקישור הבא להרחבה: למה משה רבינו התחנן, ובורא העולם סירב) משה מנצל את ההזדמנות להזהיר את העם על קיום המצוות: "אל תוסיפו אל המצוות ואל תגרעו מהם" הוא מזהיר אותם. "אתם ראיתם כי האלוקים הכרית את כל מי שעבד לפעור. שימרו את המצוות ואת התורה כי היא חכמתם ובינתכם לעיני העמים. כאשר הגויים ישמעו על התורה והמצוות הם יאמרו עליכם כי אתם עם חכם ונבון! ההרגל עלול להשחית "אל תשכחו כי כאשר עמדתם ליד הר סיני שבער באש עד לב השמים, דיבר אליכם האלוקים מתוך ההר; את קולו שמעתם אך לא ראיתם כל תמונה. לאלוקים אין דמות גוף: היזהרו שלא ליצור לכם אלילים בדמות בהמות, ציפורים, שמש, ירח או כוכבים. "אם תתרגלו לחיים בארץ המובטחת ובניכם יתחילו לעבוד עבודת אלילים, יעניש אתכם בורא העולם ויגלה אתכם מארצו. כאשר דברים אלו יקרו, תחזרו בתשובה ותתחרטו על מעשיכם. "שאלו בכל העולם" קורא משה, "השמע עם אחר את קולו של האלוקים מתוך האש ונותר בחיים, כפי ששמעתם אתם? האם אי פעם הוציא האלוקים עם באותות, מופתים ויד חזקה כפי שעשה לכם האלוקים במצרים? "אתם ראיתם ונוכחתם לדעת כי ה' הוא האלוקים – אין עוד מלבדו! כאשר תשמרו את מצוותיו ייטב לכם ולבניכם, ותאריכו ימים בארץ המובטחת" מסיים משה את דבריו הנוקבים. ערי המקלט כפי שהורה האלוקים, בוחר משה שלוש ערים בעבר הירדן שישמשו למקלט לרוצחים בשגגה. שמות ערי המקלט: בצר, ראמות וגולן. (להרחבה: מהי עיר מקלט, ומי צריך לברוח אליה?) שיחזור אירועי מתן תורה שוב מקבץ משה את בני-ישראל והפעם הוא משחזר בפניהם את עשרת הדיברות שאמר האלוקים על הר סיני. הוא מתאר כיצד האלוקים כתב את הדיברות על לוחות אבנים, וכי ראשי וזקני ישראל פנו אליו בבקשה שהוא יעביר לעם את דברי האלוקים שכן הם חוששים כי ימותו אם ימשיכו לשמוע את המצוות ישירות מפי האלוקים. על בקשה זו השיב הבורא: היטיבו לבקש בני-ישראל. מי יתן ויראה זו תמשיך ותלווה אותם כל הזמן. שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד! משה ממשיך באמירת הפרשה המפורסמת "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". הוא מצווה על בני-ישראל לעבוד את האלוקים "בכל לבבך, בכל נפשך ובכל מאודך", ללמד זאת לבניהם, לקשור זאת על זרועותיהם ועל ראשיהם (בתפילין) ולקבוע זאת על פתח בתיהם (במזוזות). (עוד על מצוות קריאת שמע, קיראו כאן) "כאשר תגיעו לארץ ישראל ותמצאו כל טוב שתבזזו מאויביכם" אומר להם משה, "היזהרו שלא לנטות מן הדרך הטובה ושלא להתחתן בגויים." הוא גם מצווה אותם להעביר את סיפורי ניסי יציאת מצרים לדור הבא. קישורים נוספים לפרשת ואתחנן קריאת התורה לפרשת ואתחנן עם פירוש רש"י וההפטרה רמזים וגימטריאות לפרשת ואתחנן דפי צביעה לפרשת השבוע (ילדים) מדור מיוחד לפרשת ואתחנן עם מאמרים, סיפורים וסרטוני וידאו https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/951382 שבת שלום לכולם! (:
  2. עם משחק הגנה כמו שיש לנו בשנה האחרונה, חובה להוסיף לפיקנטריה שמשחק נוסף לא ספגנו. שאפו!
  3. אם לא יהיה שינוי, צום תשעה באב יתקיים במוצ"ש ועד ליום ראשון בערב. לפי זמני אזור תל אביב, הצום יתחיל בשעה 19:34 (אבל לא להתבלבל, זה עדיין שבת ועד צאת שבת ב-20:13 אסור להדליק אור וכדומה) ויסתיים למחרת ביום ראשון בשעה 20:01. קצת לפני המה אסור ומה מותר, נהוג לחשוב, ובצדק, שצום תשעה באב זה בגלל חורבן בית המקדש. זה נכון. אבל לא בטוח כמה אנחנו, אלפי שנים אחרי, מבינים מה היתה משמעות החורבן הזה במובן הפיזי שמעבר להפסד העצום הרוחני של אין בית מקדש. https://he.wikipedia.org/wiki/פוגרום זאת רשימה של הפוגרומים העיקריים שעברנו באלפיים שנות גלות (מתוך ויקיפדיה) - מאז חורבן בית המקדש השני ועד להקמת מדינת ישראל. זה מחיר הגלות וחורבן הבית. מספרי הנרצחים מזעזעים. ולא פחות מזעזע זה להכנס לערך של כל פוגרום ולקרוא מה העם שלנו עבר (וזה בלי להזכיר את השואה). מדהים ובלתי נתפס לראות מה יהודים היו מוכנים לעבור והעיקר לשמור על הזהות היהודית שלהם. לרבים מהם הוצע להמיר את דתם - הם סירבו גם במחיר של לעבור עינויים והעיקר להשאר יהודים. את העובדה שהיום אנחנו חיים בארץ ישראל תחת ריבונות יהודית, מדברים עברית ומקיימים את המסורת בצורה חופשית - אנו חבים גם להם. מומלץ להכנס, לקרוא ולהתייחד עם זכר קורבנות בני עמנו. https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%95%D7%92%D7%A8%D7%95%D7%9D -------------------- ב-1934 ברל כצנלסון, ממנהיגי תנועת העבודה, גילה שתנועת הנוער "הנוער העובד והלומד", יצאה לטיול במחנה הקיץ שלה בליל תשעה באב. מזועזע מהמעשה, כתב כצנלסון בעיתון "דבר" את המאמר הבא שמסביר את חשיבות הצום והזכרון בחייה של האומה: http://www.chagim.org.il/ListPages.aspx?catid=686#חורבןו תלישות / ברל כצנלסון ובכן, צום תשעה באב הוא לא רק מעשה שלנו שבא לזכור את העבר, אלא גם לבנות את העתיד של עם ישראל דרך שמירת הזיכרון וצביון עמנו. בכל השלושה שבועות שקדמו לתשעה באב נהגו היהודים מנהגי אבלות מאי שמיעת מוזיקה ועד לאי אכילת בשר בתשעת הימים שמראש חודש אב, ולא ללבוש בגדים מכובסים בשבוע שחל תשעה באב (לפי עדות המזרח, האשכנזים כבר מראש חודש אב). יש משהו מיוחד ביהדות שבמשך אלפי שנים בלי יוטיוב, פייסבוק וכדומה, הצליח לשמר את הזכרון הזה. מוזמנים להיות חלק משרשרת הדורות ששמרה את המסורת. בתקווה ובצפייה שהצום יתבטל וכבר היום נזכה לגאולה ולבניית הבית. ------------------------------------------------------------------- מה אסור במהלך הצום 1. לאכול ולשתות - בשבת בערב עד לשעה 19:34 (לפי זמני תל אביב) אוכלים סעודה מפסקת (השנה זה גם סעודה שלישית של שבת). לפני סעודה מפסקת של תשעה באב או יום הכיפורים, מותר לאכול מאכל מבושל אחד. זה אומר, שאסור לאכול אורז + דגים, כי זה שני בישולים. השנה הצום במוצ"ש ומכיוון שהשנה הסעודה שלפני הצום היא בתוך השבת, מותר לאכול בסעודה כמה תבשילים שרוצים. 2. איסור סיכה - אסור לסוך את הגוף בשמן וכדומה, ועל כן אסור להשתמש בקרם ידיים, בשמפו ובסבון. ג'ל גם אסור. 3. נעילת נעלי עור - לא נועלים נעלי עור, אלא נעלי בד או גומי כדי להרגיש את קושי הקרקע (השנה לשים לב שמחליפים את נעלי שבת לנעלי בד או גומי רק בצאת השבת). 4. תשמיש המיטה (יחסי מין). 5. לא מתקלחים ולא שוטפים פנים. בבוקר או אחרי שירותים שוטפים רק את האצבעות, ולא את כל כף היד... 6. לא לומדים תורה - כי בזה שמחה, אלא לומדים דברים עצובים (מגילת איכה, קינות וכדומה). מותר להשתמש בחשמל וכדומה כמו ביום חול (מי שיכול לקחת יום חופש, מומלץ. לא עובדים/עושים עסקים בתשעה באב). *רק לשים לב שמותר להדליק חשמל וכדומה רק מצאת שבת (20:13 לפי זמן תל אביב)* מי שרופא אמר לו שהצום יפגע בבריאותו - פטור מצום. כזכור, תשעה באב מגיע לאחר שבשלושת השבועות האחרונים (מי"ז בתמוז ועד לתשעה באב) ציינו את החורבן על ידי מספר מנהגים. אחד מהם למשל לפי עדות המזרח, הוא איסור להסתפר/להתגלח בשבוע שחל בו תשעה באב או אי שמיעת מוזיקה בכל שלושת השבועות (גם לפי האשכנזים). להרחבה: -------------------- קצת על תשעה באב בכללי: מה קרה בתשעה באב? 1. בשנת 586 לפני הספירה נחרב בית המקדש הראשון (בית המקדש הראשון הוחרב בגלל שלוש סיבות: גילוי אריות, שפיכות דמים ועבודה זרה) על ידי הבבלים שגם גם רצחו והגלו את תושבי ממלכת יהודה. 2. לאחר 70 שנות גלות חזרו היהודים לירושלים ובית המקדש השני נבנה. בשנת ה-68 לפני הספירה, חרב בית המקדש השני, עקב שנאת חינם בישראל, על ידי הרומאים בפיקודו של טיטוס כשגם הפעם נהרגו רבים מיהודי ארץ ישראל , שאר היהודים שעוד נשארו בחיים הוגלו או נמכרו בתור עבדים ובכך בא הקץ לריבונות יהודית בארץ ישראל למשך 2000 שנה, עד הקמת מדינת ישראל. למעשה חורבן הבית לא הביא איתו רק את חורבן נקודתי שקרה בזמנו בארץ ישראל, אלא כתוצאה מהיציאה לגלות החל תהליך של אלפיים שנה בהם עם ישראל עבר כמה אסונות בגולה. מפרעות ופוגרומים ועד לשואה. על פי המסורת היהודית שני החורבנות היו בתאריך ט' באב ומאז ועד היום, קיבלו על עצמם קהילות ישראל את יום התשעה באב בתור יום אבל וצום לאומי, שבו לא אוכלים, לא שותים, לא מתקלחים, לא נועלים נעלי עור ועוד... תאריך ט' באב ידוע גם בעם היהודי כתאריך המיועד לפורענות. 1. ביום זה נקבע שבני ישראל ילכו 40 שנה במדבר עד שיגיעו לארץ המובטחת כעונש על חטא המרגלים. 2. ביום זה בשנת 135 לספירה, הובסו בר כוכבא ולוחמיו שמרדו ברומאים ונכבשה העיר ביתר שהיתה מעוזם של המורדים, שנה לאחר מכן גם כן בתשעה באב נפלה ירושלים בידי הרומאים שהרסו גם את בית המקדש. 3. נלכדה העיר בית"ר. 4. טורנוסרופוס הרשע חרש את שרידי בית המקדש וסביבתו. 5. האפיפיור הכריז בתאריך זה על תחילת מסע הצלב הראשון שבמהלכם נהרגו המוני יהודים ונהרסו קהילות שלמות. 6. בתאריך זה בשנת 1492 קבע המלך פרדיננד בתור יום אחרון לגירוש יהודי ספרד וסיפור קטן לסיום, "מעשה באדם שחברו הטוב ואהובו היה קמצא ושונאו היה בר קמצא. יום אחד עשה אותו איש סעודת שמחה ואמר למשרתו: 'לך הביא לי את קמצא' הלך המשרת והביא לו את בר קמצא בטעות... כששם לב האיש למראה שונאו בר קמצא בסעודת השמחה ניגש אליו ושאל אותו למעשיו: ' הרי אתה שונא לי. מה אתה מחפש פה? קם וצא!' אמר בר קמצא: הואיל ובאתי - עזוב אותי, ואני אשלם לך על כל מה שאכלתי ושתיתי. אמר האיש: לא! אמר בר קמצא: אשלם לך את מחצית הסכום שעלתה לך הסעודה כולה. אמר האיש: לא! אמר בר קמצא: אשלם לך את סכום הסעודה כולה. אמר האיש: לא! תפס האיש את בר קמצא בידו, הקים אותו והוציאו לפני כולם. אמר בר קמצא: הואיל וישבו בסעודה חכמים, ולא מחו על מה שעשה לי האיש - כנראה שהדבר מקובל גם עליהם. אלך ואלשין עליהם לפני המלך, הקיסר הרומאי. הלך בר קמצא לקיסר ואמר לו מרדו בך היהודים… אמר לו הקיסר: מי אמר שאמת בפיך ? אמר לו בר קמצא: שלח להם קורבן להקריב בבית המקדש, אם הם לא יקריבו תראה שהם מורדים בך. הקיסר שלח עם בר קמצא עז משולשת ובדרך לירושלים לקח בר קמצא את הקורבן [עז המשולשת] והטיל בה מום בשפתיו שעל פי ההלכה היהודית נחשב כדבר מום שמונע את הקרבת הקורבן ואילו אצל הגויים אין הדבר נקרא מום ואפשר להקריבו. ומשלא רצו חלק מחכמי ישראל להקריב את העז [משום המום] כעס הקיסר ובא עם חייליו והחריב את בית המקדש." סיפור מפורסם זה, אודות קמצא ובר קמצא. ממחיש לנו עד כמה אחדותנו ואי פגיעה באחר, זה שיושב בשער אחר (וגם זה שיושב לידך בכתה, ישן מיטה לידך בצבא או סתם שותף לעבודה) חשובה לנו כחברה. כוחנו באחדותנו, וזה כבר הוכח. מי ייתן ותרבה אהבת חינם בישראל. ייבנה המקדש!
  4. תשעה באב יוצא השנה בשבת, לכן הצום נדחה ליום ראשון (מתחיל במוצ"ש). נושא מיוחד על תשעה באב נפתח בנפרד. בתגובה שלפני התגובה הזאת, רשומים מנהגי האבלות שמתווספים בשבוע שחל בו תשעה באב (שהשנה כאמור, מדובר רק על מוצ"ש ויום ראשון). בשבת, נתחיל את הספר החמישי בחמשת חומשי תורה, ספר דברים. פרשת דברים בשנה הארבעים לצאתם מארץ מצרים ושבועות ספורים לפני פטירתו, פתח משה בשיחזור ארוך של תולדות עם ישראל בנדודיהם במדבר ומכין אותם לקראת הכניסה הקרבה אל הארץ המובטחת. השיחזור החל בא' בשבט, "בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף, בין פארן ובין תפל, ולבן וחצרות ודי זהב". שמות מקומות אלו מהווים איזכור ברמז למקומות בהם חטאו בני-ישראל במדבר. הפקודה: לצאת לדרך "כאשר היינו בהר חורב" מפרט משה, "ציווה אותנו האלוקים לצאת לכיוון ארץ ישראל אשר הוא נשבע לתת לאבותינו. "בנקודה זו כבר בירך אתכם האלוקים והתרביתם ככוכבי השמים. חשתי כי לא אוכל לנהל לבדי את עניני העם, ולפיכך ביקשתי מכם לברור אנשים חכמים ונבונים שיסייעו לי בהנהגה. "מאנשים אלו מיניתי שרים הממונים על אלף איש (שרי אלפים), על מאה (שרי מאות) ועל עשרה (שרי עשרות). הזהרתי את השופטים לשפוט בצדק, וכשהם יתקשו בפסיקת הדין הם יביאו את השאלה להכרעתי. המרגלים "המשכנו במסע דרך המדבר הגדול והנורא והגענו לקדש ברנע. שם ביקשתם ממני לשלוח מרגלים שיבדקו מהי הדרך הטובה לכבוש את הארץ. הסכמתי לדבריכם, בחרתי איש מכל שבט שנשלחו כמרגלים. "כשהם שבו הם הביאו עמם מפרות הארץ ואמרו 'טובה הארץ אשר ה' אלוקינו נותן לנו'. אך הם גם דיווחו על בני הענקים ועל הערים המבוצרות הנמצאות שם. 'איננו רוצים לעלות' קראתם, 'אחינו המסו את לבבנו. לא נצליח לכבוש את הארץ'. השבתי לכם: 'אין לכם ממה לחשוש! כפי שהאלוקים נלחם במצרים כך הוא יכניס אתכם אל הארץ המובטחת. הלא ראיתם כי הוא נשא אותנו במדבר כאדם הנושא את בנו!' "כעונש על דבריכם גזר האלוקים כי איש מן המבוגרים שיצאו מארץ מצרים לא ייכנס לארץ. רק כלב בן יפונה, אחד מן המרגלים שלא הוציא את דיבת הארץ רעה, יזכה להיכנס אליה. "גם עלי כעס האלוקים וגזר כי לא אכנס לארץ, וכי תלמידי יהושע בן נון יקבל את עול ההנהגה ויכניס את עם ישראל לארצו. "כששמעתם את העונש החמור התחרטתם על מעשיכם וביקשתם לעלות אל הארץ תיכף ומיד. 'אל תעלו אל הארץ כי האלוקים לא איתכם' הזהרתי אתכם ולשווא. כמה מכם ניסו להילחם ביושבי הארץ ונחלו כשלון חרוץ.. בני אדום, בני מואב, בני עמון – וסוף סוף מלחמה חלפו 38 שנים. "דרכנו חלפה ליד ארץ אדום, שם יושבים בני עשו. בורא העולם הזהיר אותנו שלא להתגרות בהם. הוא גם הזהיר אותנו שלא להכריז מלחמה על ארץ מואב. "כשמתו כל בני הדור הבוגר שיצאו ממצרים ציווה עלינו האלוקים להתקדם לכיוון הארץ המובטחת כשהוא אוסר עלינו להכריז מלחמה גם על ארץ עמון. "לאחר ששלחנו שליחים אל סיחון מלך חשבון והצענו לו לעבור בארצו ואף לרכוש ממנו צידה לדרך ונענינו בשלילה, יצאנו למלחמה וכבשנו את ארצו. כן עשינו גם לארצו של עוג מלך הבשן שיצא להילחם עמנו. "את ארצותיהם הענקתי לשבט ראובן, שבט גד וחצי שבט המנשה. הם קיבלו זאת בתנאי שהם עצמם יבואו יחד עם אחיהם לכיבוש ארץ כנען ואף יעברו כחלוצים בחזית. "ליהושע אמרתי: עיניך רואות את כל אשר עשה האלוקים לשני המלכים האלה. כך הוא יעשה לכל המלכים שתפגוש. לא תיראום! כי ה' אלוקיכם הוא הנלחם לכם." https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/946757 שבת שלום לכולם ובע"ה גאולה שלמה! (:
  5. לא מהארגון ולא מעורב, אבל שני דברים קצרים. א. במיליון אחוז אני אומר שהעידוד מבחינת הפנאטיקס הוא מגה חשוב מבחינתם כתמיכה במכבי ואם הם החליטו לא לעודד זה מבחינתם מוצא אחרון ואין ברירה. ב. מה שהם אוכלים מהמשטרה ומההנהלה זה בושה וחרפה (תדמיינו אלף סימני קריאה) וחסר פרופורציה.
  6. אנחנו מחפשים עובד/ת חדש! עבודה משרדית של בק אופיס, לא צריך שום ידע מוחלט, עובדים תשע שעות ביום (גמישים קצת בשעות), המשרד נמצא במרכז תל אביב. מי שמעוניין ליצור קשר מוזמן בהודעה פרטית.
  7. הערב ראש חודש מנחם אב ונכנסים לתקופה השנייה בימי בין המצרים, תשעת הימים. בימים אלו, מראש חודש מנחם אב ועד לתשעה באב, מתווספים מנהגי אבלות למנהגים שנהגו החל מי"ז בתמוז. בע"ה גאולה שלמה!
  8. הערב ראש חודש מנחם אב! חודש טוב לכולם! אנחנו נכנסים לתקופת תשעת הימים שבתוך ימי בין המצרים. בהודעה הבאה פירוט על מנהגי התקופה. פרשת מסעי 42 מסעות ארבעים ושניים מסעות נסעו בני-ישראל מיציאתם ממצרים ועד לתחנה האחרונה לפני הכניסה לארץ, על גבול ירדן. התורה מפרטת את כל המסעות ומזכירה את מיתת אהרן הכוהן (שאירעה בהור ההר) ואת מלחמת הכנעני מלך ערד שאירעה בעקבותיה. הכניסה לארץ "כשתכנסו לארץ, גרשו את כל היושבים בה והשמידו את פסליהם" אומר האלוקים לעם ישראל, "אם לא תעשו זאת הם יהיו כקוצים בעיניכם". הוא ממשיך ומפרט את הגבולות המדוייקים של הארץ המובטחת. אלעזר הכהן ויהושע בן נון יעמדו בראש חלוקת הארץ, ונשיאי השבטים השונים יטפלו בחלוקה השבטית. שבט לוי שבט לוי העוסק בענינים שברוח לא יקבל שטח למרעה. על כל שבט להקצות לו מגרשים, ובנוסף לכך הם יקבלו 48 ערים – מתוכם 6 ערי מקלט (ראו בפיסקה הבאה). ערי המקלט כאשר אדם הורג אדם אחר בשוגג, עליו להימלט ל'עיר מקלט', ערים מיוחדות שהוקצו לצורך כך. כשהוא שוהה בעיר המקלט אסור לקרוב משפחת הנרצח ("גואל הדם") להרוג אותו כנקמה על מוות קרוב משפחתו. אם הוא יוצא מעיר המקלט רשאי גואל הדם להרוג אותו. בעיר המקלט יהיה עליו לשהות עד מות הכהן הגדול. הבנות היורשות בפרשת פינחס קבע האלוקים כי בנות צלפחד יקבלו חלק בארץ ישראל למרות שבדרך כלל רק הגברים מקבלים חלק בארץ. ראשי שבט מנשה התלוננו לפני משה רבינו: הלא אם בנות צלפחד יינשאו לגברים משבט אחר, הנחלה תעבור משבטנו אל בני השבט האחר! כתגובה לתלונה זו קובע האלוקים כי בנות היורשות את אביהן צריכות להינשא לבני שבטן בלבד, כך לא תעבור נחלה משבט לשבט. בנות צלפחד קיימו את הציווי ונישאו לבני דודיהן. https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/1577396 חודש טוב, שבת שלום ובע"ה גאולה שלמה לכולם! (:
  9. עצוב מאוד. אין מילים. בע"ה שהמשפחה לא תדע עוד צער.
  10. לעילוי נשמת כליל קמחי ז"ל פרשת מטות משה מכנס את ראשי השבטים (המכונים גם 'מטות') ומעביר להם את דיני הנדר והשבועה: אדם שנדר או נשבע עליו לקיים את דבריו; אב יכול להפר את נדר בתו הצעירה; בעל רשאי להפר את נדרי אשתו; במידה והבעל או האב שומעים את הנדר ולא מפירים אותו הנדר חל על הנודרת. המלחמה במדין "נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים, אחר תאסף אל עמיך" אומר האלוקים למשה. משה מגייס 12,000 חיילים, 1,000 מכל שבט, ושולח אותם למלחמה יחד עם פינחס, כלי הקודש והחצוצרות. הם הורגים את מלכי מדין ואת הגברים במחנה, שובים את הנשים והטף, שורפים את הערים ושבים אל המחנה כששלל רב בידיהם. משה כועס כשהוא מגלה שהם הותירו את הנשים בחיים. "הלא הן היו אלו שהחטיאו את בני ישראל בזנות בעצתו של בלעם!" הוא קורא. על פי ציוויו הורגים החיילים את הנשים בגיל הראוי לנישואין ואת הזכרים בטף. כדי להיטהר ממגע במת שאירע במהלך המלחמה, מצווה משה לחיילים להמתין מחוץ למחנה שבעה ימים במהלכם הם יטהרו. כמו-כן, יהיה עליהם לטהר את הבגדים והכלים. אלעזר, הכהן הגדול, מוסר לעם כי לא ניתן להשתמש בכלים שבזזו מן המדינים ללא הכשרת הכלים תחילה. כך יכשירו את הכלים: כלים בהם נעשה שימוש ישיר באש, יש להעביר באש. כלים בהם השתמשו בנוזלים רותחים יש להטביל ברותחים, ואת כל הכלים יש להטביל כדי לטהרתם מטומאת האלילים. חלוקת השלל את שלל המלחמה, אומר בורא העולם למשה, יש לחלק לשני חלקים שווים. חלק אחד יינתן לחיילים, והחלק השני לשאר העם שנותר בעורף. מחלקים אלו יהיה על המקבלים לתת סכום מסויים לכוהנים וללויים. החיילים יעניקו 0.002 מן הרכוש לאלעזר הכהן, והיושבים בעורף יעניקו 0.02 ללויים. החלוקה מתבצעת והתורה מונה את הסכומים השונים שהתקבלו משלל המלחמה. כאות תודה לבורא העולם על המלחמה המוצלחת ועל כך שאיש לא נפגע מביאים קציני המלחמה את תכשיטי הזהב השונים כקורבן. בני גד ובני ראובן מקבלים חלק מעבר לירדן לשבט גד ולשבט ראובן היו עדרי צאן גדולים. כשהם רואים את ארץ הגלעד וארץ יעזר – שהיו מזרחית לירדן – ארץ עשירה בשדות למקנה, הם מבקשים ממשה לקבל את הארץ לנחלה ולא לרשת חלק מעבר לירדן. משה חושש כי הם מבקשים תואנה שלא להיכנס לארץ המובטחת והוא קורא: "האחיכם יצאו למלחמה כדי לכבוש את הארץ, ואתם תשבו פה?" הוא מזכיר להם את סיפור המרגלים ואת התוצאות המרות: דור המרגלים כולו נענש ומת במדבר. "מדוע תרצו לחטוא כפי שחטאו אבותיכם?" אך בני השבטים מסבירים למשה כי הם מוכנים לצאת למלחמה יחד עם אחיהם כדי לכבוש את הארץ. הם יבנו ערים לצאן ולילדים והם עצמם ימשיכו במסע אל ארץ ישראל. רק לאחר שכיבוש הארץ יושלם הם ישובו לעריהם. משה מאשר את בקשתם ומתרה בהם לקיים את הבטחתם ולסייע לכיבוש הארץ. https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/1571665 שבת שלום לכולם!
  11. צום י"ז בתמוז וימי בין המצרים צום י"ז בתמוז ביום ראשון מהשעה 04:54 לפנות בוקר ועד השעה 20:09 (לפי זמני תל אביב) יחול צום י"ז בתמוז (שהשנה יחול בי"ח בתמוז, בגלל שי"ז יוצא בשבת). אסור - לאכול, לשתות ולצחצח שיניים. מותר - לשטוף פנים, להתקלח ולעשות כל מלאכה (נסיעה, כתיבה וכדומה...). למה צמים? א. בתאריך זה משה רבינו שבר את הלוחות כתגובה לחטא העגל. ב. בתאריך זה הובקעה ירושלים בחורבן בית שני. ג. בתאריך זה אפוסטומוס הרשע שרף את התורה למה שהיה לתקדים לשריפות ספרי קודש יהודים במשך הדורות. ד. בתאריך זה הועמד צלם (פסל של עבודה זרה) בהיכל בית המקדש. ה. בתאריך זה פסקה הקרבת "קורבן התמיד" בבית המקדש הראשון. בשל חמש סיבות אלו תיקנו חז"ל צום בי"ז בתמוז. -------------------------------------------------------------------------- עד פה לגבי צום י"ז בתמוז עצמו, למעט זה, מי"ז בתמוז מתחילים ימי בן המצרים הנמשכים עד תשעה באב ונוהגים בהם מנהגי אבלות לזכר חורבן בית המקדש. מנהגי האבלות הולכים ומחמירים ככל שמתקרבים לתשעה באב לפי החלוקה הבאה: א. שלושת השבועות שמי"ז בתמוז עד תשעה באב. ב. תשעת הימים שמראש חודש אב עד תשעה באב. ג. השבוע שחל בו תשעה באב. דברים האסורים מי"ז בתמוז עד תשעה באב (=שלושת השבועות, סעיף א' בחלוקה שלמעלה) 1. אין לערוך טיולים או ללכת למקומות בילוי בכל ימי בין המצרים. פה גם נכנס העניין ששלושת השבועות אלה תאריכים מסוכנים לעם ישראל (כאגב, אם אנני טועה מלחמת לבנון השניה פרצה בשלושת השבועות וארעו עוד אסונות לעם ישראל בתאריכים האלו), ולא מומלץ ללכת יחידי במקומות מסוימים או בכלל ללכת למקומות שבהם יש חשש לסכנה (ים למשל, שאסור גם מתוקף היותו מקום בילוי וגם עקב הסכנה שבו). 2. שמיעת מוזיקה 3. לפי האשכנזים (וחלק מהספרדים) נוהגים שלא להתגלח או להסתפר החל מי"ז בתמוז ועד לתשעה באב. דברים האסורים מראש חודש אב ועד לתשעה באב (=תשעת הימים. סעיף ב' שלמעלה - שנכנס לחלק הזה נעדכן בלי נדר) 1. איסור אכילת בשר ושתיית יין מר"ח אב עד לתשעה באב. האשכנזים נוהגים כבר מיום ראש חודש, ואילו הספרדים מליל ב' בחודש. 2. לפי האשכנזים החל מראש חודש אב עד לתשעה באב אסור ללבוש בגדים מכובסים (גם כאלה שכובסו לפני זמן רב). מה עושים? מכיוון שמדובר בימים חמים שמזיעים בהם הרבה התירו חכמים להכין את הבגדים מבעוד מועד. דהיינו, האשכנזים שפה לפני ראש חודש אב צריכים לקחת את כל הבגדים שהם יצטרכו ללבוש ושיספיקו להם לתשעה ימים, ילבשו כל בגד חצי שעה ואח"כ בזמן האיסור ילבשו את אותם בגדים שלבשו במשך חצי שעה לפני תחילת האיסור. 3. מראש חודש אב אסור לבנות ולנטוע, ולכן אסור לבצע כל בניה שהיא ליופי והרווחה, אבל מותר לבנות כל דבר לצורך מניעת סכנה (מעקה, סתימת חורים בדירה, דלת וכדומה). 4. איסור רחיצה (בריכה, ג'קוזי ועוד) - לפי האשכנזים הדבר אסור כבר מראש חודש אב. 5. לפי האשכנזים אסור מראש חודש אב ועד לתשעה באב לכבס ולגהץ, גם אם זה לבגדים שבכוונתו ללבוש אחרי תשעה באב. דברים האסורים בשבוע שחל בו תשעה באב (סעיף ג' שלמעלה - שנכנס לחלק הזה נעדכן בלי נדר) 1. לפי הספרדים החל מהשבוע שחל בו תשעה באב עד לתשעה באב אסור ללבוש בגדים מכובסים (גם כאלה שכובסו לפני זמן רב). מה עושים? מכיוון שמדובר בימים חמים שמזיעים בהם הרבה התירו חכמים להכין את הבגדים מבעוד מועד. דהיינו, הספרדים שפה לפני השבוע שיום תשעה באב יוצא בו צריכים לקחת את כל הבגדים שהם יצטרכו ללבוש ושיספיקו להם לאותם ימים, ילבשו כל בגד חצי שעה ואח"כ בזמן האיסור ילבשו את אותם בגדים שלבשו במשך חצי שעה לפני תחילת האיסור 2. לפי הספרדים אסור בשבוע שחל בו תשעה באב לכבס ולגהץ, גם אם זה לבגדים שבכוונתו ללבוש אחרי תשעה באב. 3. איסור רחיצה (בריכה, ג'קוזי ועוד) - לפי הספרדים הדבר אסור בשבוע שחל בו תשעה באב. 4. לפי חלק מהספרדים אסור להסתפר ולהתגלח החל מהשבוע שחל בו תשעה באב (שזה אומר שאותם ספרדים מתירים להסתפר ולהתגלח עד השבוע שחל בו תשעה באב). ייבנה המקדש וגאולה שלמה בקרוב בע"ה! שאלות ועוד אתם מוזמנים לעלות פה.
  12. בהודעה הבאה על צום י"ז בתמוז שיהיה ביום ראשון ועל ימי בין המצרים פרשת פינחס "פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני-ישראל" אומר האלוקים למשה, כשהוא מתייחס למעשה הגבורה של פינחס המתואר בסוף הפרשה הקודמת. "כשכר על כך אעניק לו את הכהונה, לו ולזרעו אחריו." כמו-כן הוא מצווה על בני-ישראל לראות את המדינים כאויביהם ולהכותם מכיוון שהם החטיאו את עם ישראל במעשה בנות מואב. מיפקד נוסף לבני-ישראל לאחר המגיפה שהרגה רבים בבני-ישראל ולקראת הכניסה לארץ המובטחת, עורכים משה ואלעזר הכהן מיפקד מיוחד של הגברים בגילאי עשרים ומעלה. בתום המיפקד מתברר כי כל הגברים שנמנו במיפקד הקודם, שנערך לפני 38 שנה, הלכו לעולמם. למשפחות אלו שנמנו במיפקד – אומר האלוקים – תיחלק הארץ. החלוקה תיערך באמצעות הגרלה וכן לפי מספר בני השבט. לבני שבט לוי נערך מיפקד נפרד שכן הם לא מקבלים חלק בארץ ישראל. בנות צלפחד את הארץ יחלקו לשבטים וכל שבט יחלק את הקרקע שקיבל למשפחות, כאשר האב, ראש המשפחה, הוא זה שמקבל את חלק משפחתו. חמש אחיות בשם מחלה, נעה, חגלה, מלכה ותרצה שהיו בנות צלפחד משבט מנשה באו לפני משה ותלונה בפיהם: "אבינו מת במדבר. הוא לא היה חלק מעדת קורח אלא מת בשל חטא פרטי שביצע. אין לנו אחים, מדוע ננושל מחלקנו בארץ? תנה לנו נחלה כמו כולם." משה פנה לבורא העולם שאישר את בקשתם ואף קבע את דיני הירושה: כאשר לאדם אין בנים, ירושתו תעבור לבנותיו; אם גם בנות לא היו לו, הירושה תעבור לאחיו; אם אין לו אחים, הירושה תעבור לאביו, לדודיו, ואם אין לו גם דודים הירושה תעבור לקרובי המשפחה האחרים. לחצו כאן לקריאה: חמש אחיות חכמות וצדקניות – סיפורן של בנות צלפחד. משה רואה את הארץ המובטחת – מרחוק מכיוון שהוא לא ייכנס לארץ המובטחת, בורא העולם אומר למשה לעלות להר העברים ולראות משם את הארץ המובטחת. המנהיג החדש משה מבין כי קרבו ימיו והוא מבקש מהאלוקים: "אנא מנה מנהיג חדש שינהיג את בני-ישראל, ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה." בתשובה לבקשת משה מצווה עליו בורא העולם לקחת את תלמידו הנאמן יהושע בן נון ולמנות אותו לממלא מקומו לעיני אלעזר הכהן ולעיני כל ישראל. קורבנות המשך הפרשה עוסקת בדיני הקורבנות השונים: קורבנות התמיד אותם מקריבים פעמיים ביום, בבוקר ואחר הצהריים יחד עם מנחה ונסכים; קורבנות המוספין הם הקורבנות המיוחדים אותם מקריבים בשבת, בראשי חדשים ובחגים השונים. https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/937911 שבת שלום לכולם! (:
  13. פרשת בלק בלק בן צפור מלך מואב רואה את נצחונות ישראל במלחמות סיחון ועוג וחושש כי מדינתו היא הבאה בתור. הוא שולח שליחים אל נביא גוי בשם בלעם בן בעור ומבקש ממנו לבוא ולקלל את ישראל, "ידעתי" מציין בלק, "כי אדם שתקלל יקולל, ומי שתברך יבורך." המשלחת המורכבת מזקני מדין וזקני מואב מגיעה אל בלעם והוא מבקש מהם ללון בביתו ובבוקר הוא ימסור להם את דברי האלוקים. בלילה מתגלה אליו האלוקים. "מי האנשים האלה?" הוא שואל את בלעם שמספר לו על שליחותו של בלק. "לא תלך עמהם" פוקד עליו האלוקים, "וגם לא תקלל את עם ישראל, כי ברוך הוא." המשלחת שבה על עקבותיה בפחי נפש. השליחות השניה בלק מנסה שנית. הפעם הוא שולח משלחת מכובדת יותר ומבטיח לבלעם כבוד רב לו רק יגיע לארצו כדי לקלל את עם ישראל. "אינכם מבינים" משיב להם בלעם, "זה לא תלוי בי. גם אם בלק יתן לי כסף וזהב לרוב לא אוכל לעשות דבר נגד ציוויו של ה'." הוא מבקש גם מהם ללון בביתו. הפעם מתגלה אליו האלוקים ומרשה לו ללכת אך מזהיר אותו: "רק את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה." האתון פותחת את פיה בבוקרו של יום חובש בלעם את אתונו ויוצא יחד עם המשלחת למואב. אלוקים כועס על הליכתו של בלעם ושולח מלאך שיפריע לו בדרך. המלאך נעמד מול האתון. בלעם לא רואה את המלאך, אך האתון רואה אותו וסוטה מן הדרך. בלעם כועס על האתון שסטתה מן הדרך ללא סיבה ומכה בה. כשהאתון ובלעם הרוכב עליה חולפים בין שתי גדרות, שוב מופיע המלאך. האתון המבועתת סוטה אל הצד ולוחצת את רגלו של בלעם אל הגדר. בלעם כועס ומכה בה שנית. כשהמסלול עובר דרך שביל צר מאוד והמלאך מופיע בשלישית, רובצת האתון על מקומה ומסרבת להתקדם וגם הפעם מכה בה בלעם. באורח ניסי פותח האלוקים את פי האתון והיא פונה לבלעם בשאלה: "מה עשיתי לך? מדוע הכית אותי שלושה פעמים?" "ביזית אותי!" קורא בלעם בכעס. "לו היה חרב בידי הייתי הורג אותך!" "הרי אני תמיד משמשת אותך בנאמנות. האם אי-פעם נהגתי בך שלא כשורה עד היום?" "לא" הודה בלעם, ואז פתח האלוקים את עיניו והוא ראה את המלאך שמספר לו כי הוא נשלח על-ידי האלוקים לעכב את הליכתו למואב. "חטאתי, לא ידעתי שאתה גרמת לאתון לסטות מן הדרך" מתנצל בלעם. "האם עליי לשוב על עקבותיי ולא ללכת עם המשלחת המואבית?" "לא" משיב המלאך, "אתה יכול להמשיך בדרכך. אך זכור כי תוכל לומר רק את מה שיאמר לך האלוקים." קיראו עוד על סיפורה של האתון שפתחה את פיה. במואב במואב, ליד הגבול, ממתין בלק לבלעם. "מדוע לא באת אלי?" הוא שואל, "האם חששת כי לא אוכל להעניק לך את הכבוד הראוי?" בלעם משיב לו כי הוא לא יוכל לעשות דבר משלו אלא רק להעביר את דבר האלוקים. הוא מצווה על בלק לבנות שבעה מזבחות בהם הוא יעלה שבעה פרים ושבעה אילים. הוא ניגש להתבודד כדי לשמוע את דבר האלוקים, וכשהוא שב לבלק דבר האלוקים בפיו. את דבריו הוא נושא בלשון מליצית כשנבואתו כוללת גם את העתיד המזהיר הצפוי לישראל לצד העונש המר המצפה לאויביהם. "בלק מלך מואב קרא לי כדי לקלל את היהודים ולזעום עליהם. כיצד אוכל לקלל אם האלוקים לא קילל? כיצד אוכל לזעום, אם האלוקים לא זעם? אבותיהם ואמותיהם חזקים כצורים וכגבעות; עם ישראל הוא עם השוכן בדד ולא מתחשב בגויים". את נבואתו הוא מסיים בנימה אישית "תמות נפשי מות ישרים, ותהי אחריתי כמוהו". בלק המאוכזב מנסה להעביר את בלעם למקום אחר, שוב הוא בונה שבעה מזבחות ומקריב בהם קורבנות ושוב הולך בלעם להתבודד ולהינבא את דבר האלוקים. הוא שב ובפיו תוכחה לבלק: "לא איש א-ל ויכזב! הנה ברך לקחתי, וברך ולא אשיבנה" כשהוא מוסיף ומברך את ישראל. לאחר הפעם השלישית בה בלעם אף מוסיף בברכותיו (ביניהם "מה טובו אהליך יעקב, משכנותיך ישראל!") קורא בלק המאוכזב "מה עשית! קראתי לך כדי לקלל את אויבי ואילו אתה ברכת אותם! ברח לך אל ביתך. אני רציתי לכבד אותך, אך האלוקים מנע ממך כבוד." "אמרתי לך מראש" משיב לו בלעם, "כי לא אוכל לעבור את פי האלוקים." לפני צאתו לדרך הוא שב ומתנבא על ביאת המשיח והגאולה העתידה, כשלבסוף הוא מייעץ לבלק לקחת את בנות מואב ובאמצעותן להסית את בני-ישראל לעבודה זרה. פינחס נוקט בצעד קיצוני בלק מקיים את עצתו של בלעם: בנות מואב ובנות מדין מסיתות את בני-ישראל לזנות ועבוד עבודת כוכבים. האלוקים מצווה את משה להרוג את עובדי האלילים. בנוסף לכך פורצת מגיפה המפילה חללים רבים בקרב בני-ישראל. לעיני כל ישראל אחד מנשיאי השבטים קרב יחד עם אישה מדינית. פינחס, נכדו של אהרון הכוהן, נוטל רומח בידו והורג את שניהם ובזכותו נעצרת המגיפה. בסך-הכול מתו במגיפה 24,000 איש. https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/933234 שבת שלום לכולם! (:
  14. פרשת חוקת "זאת חוקת התורה" אומר האלוקים למשה רבינו ולאהרון הכוהן ומוסר להם את דיני ה'פרה האדומה'. מן הפרה האדומה מפיקים תערובת מיוחדת (הכוללת אפר משריפת הפרה, עץ ארז, איזוב ושני תולעת) שתשמש לטהר אנשים או חפצים שנטמאו למת. משה מכה בסלע בני ישראל חונים בקדש שם מתה ונקברת מרים, אחות אהרון ומשה. כאשר היהודים צמאים למים הם שוב מתלוננים: "מדוע הוצאתם אותנו ממצרים והבאתם אותנו אל המקום הרע הזה?" בתגובה לתלונתם מצווה הבורא למשה ולאהרון להקהיל את העדה ולדבר אל הסלע כדי שיצא ממנו מים. משה מקהיל את העם אך מכה בסלע פעמיים. המים יוצאים מן הסלע ומשקים את העדה, אך בשל העובדה שמשה ואהרון לא דיברו אל הסלע אלא היכו בו נגזר עליהם שלא להיכנס לארץ המובטחת. בדרך לארץ-ישראל ממקום חנייתם בקדש שולח משה מלאכים אל מלך אדום, הוא מזכיר לו את הקירבה המשפחתית (אדום הוא עשו, אחיו של יעקב) ומתאר בפניו את הטלטולים שעברו ישראל במצרים עד שבורא העולם גאל אותם. "אנו נמצאים כעת ליד גבולך, בקדש" מסיים משה את דבריו, "וברצוננו לעבור דרך ארצך אל ארץ ישראל. נלך בדרך המלך ולא ניטה ימין ושמאל". מלך אדום מסרב לבקשה וכשבני-ישראל מפצירים בו הוא יוצא לקראתם עם צבא גדול; הם לא מעוניינים להילחם בו ועוזבים את קדש. פטירת אהרון בתחנה הבאה, הור ההר, נאמר לאהרון כי הוא עומד למות. על פי ציווי האלוקים הוא עולה יחד עם אלעזר בנו ומשה אל הור ההר שם מפשיט משה את בגדי הכהונה של אהרון ומלביש את בנו אלעזר שימלא את מקומו. אהרון נפטר בהור ההר ושם קבורתו. בני-ישראל מתאבלים במשך שלושים יום על פטירתו. מלחמה (1) הכנעני בא להילחם בישראל ואף הצליח לשבות ממנו שבי. היהודים נודרים לבורא העולם ומבקשים ממנו לנצח במלחמה. לאחר תפילתם הם משיבים מלחמה שערה – ומנצחים. נחש הנחושת מכיוון שמלך אדום לא הרשה ליהודים לעבור דרך ארצו היה עליהם לנקוט בדרך עקיפה הארוכה יותר. היהודים מתעייפים בשל טורח הדרך ומתלוננים על האלוקים ועל משה. כעונש על תלונתם שולח האלוקים נחשים הנושכים והורגים רבים מבני-ישראל. לאחר שהם מתחרטים על מעשיהם ומבקשים ממשה לבקש מהאלוקים להסיר את הנחשים מהם, יוצר משה בפקודת האלוקים נחש נחושת ומניח אותו במקום גבוה. כאשר אדם ננשך על-ידי הנחשים הוא מביט למעלה אל נחש הנחושת, נזכר בבורא העולם ומתרפא. מלחמה (2) מסע הכניסה אל הארץ המובטחת נמשך, והפעם שמים בני-ישראל את פניהם דרך ארץ האמורי. בדרכם הם עוברים בנחל ארנון שם נהרגים באורח ניסי אויביהם שביקשו לטמון להם מארב. שוב שולח משה שליחים, הפעם אל סיחון מלך האמורי בבקשה לעבור דרך ארצו. סיחון מסרב ואף יוצא להילחם בישראל. המלחמה מסתיימת במפלה מוחצת של סיחון: בני-ישראל כובשים את ארצו ומתיישבים בה. מארץ האמורי שולח משה מרגלים לעיר יעזר, הם לוכדים את העיר והיהודים מתיישבים גם בה. מלחמה (3) צעדיהם של היהודים מובילים אותם לארץ הבשן, שם ממתין להם עוג מלך הבשן יחד עם כל עמו. בורא העולם אומר למשה לא לחשוש ממנו ואחרי מלחמה הם מכים בעוג ובכל עמו. משם נוסעים בני-ישראל וחונים בערבות מואב אשר על ירדן ירחו. זו התחנה האחרונה לפני הכניסה לארץ המובטחת. https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/929704 שבת שלום לכולם! (: *התוכן בדף זה מיוצר על-ידי Chabad.org, והוא מוגן בזכויות יוצרים על ידי המחבר ו / או "בית חב"ד". אם אתם נהנים ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו עוד יותר, בתנאי שאתם לא משנים אף חלק ממנו, ואתם מצרפים את ההערה הזו, קרדיט למחבר, וקישור ל www.he.chabad.org. אם ברצונכם לפרסם מחדש מאמר זה בכתב עת, ספר או אתר, שלחו דוא"ל
  15. היידה בודירוגה! (: פרשת קורח קורח, בן דודו של משה קורא תיגר על מנהיגותו של משה רבינו ויחד עם דתן, אבירם, און בן פלת ומאתיים וחמישים דיינים מכובדים הוא טוען על משה ועל אהרון: "כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה'! מדוע אתם, משה ואהרון, לקחתם לעצמכם את שרביט המלוכה והכהונה הגדולה?" משה שומע את הטענות ונופל על פניו ביודעו שהפעם יקשה עליו לסנגר על מעשיהם של בני-ישראל. "מחר בבוקר" אומר משה לקורח ולעדתו, "תראו כי לא ביוזמתנו קיבלנו את עול ההנהגה. הייתה זו הוראה מפורשת של האלוקים. "קחו לכם מחתות בהם תתנו קטורת, כפי שעושים הכוהנים" המשיך משה, "והיו מוכנים לפני ה' מחר. והאיש אשר יבחר ה' הוא יהיה הקדוש" סיים את דבריו. לעיני כל השבטים הוא מנסה לשכנע את קורח לחזור בו ממרדו. "הלא גם לכם העניק האלוקים תפקיד מיוחד, לעבוד במשכן העדות. מדוע אתם לא מסתפקים בכך ומבקשים להיות גם כוהנים?" הוא גם מנסה לקרוא לדתן ואבירם כדי לשוחח עמם אך הם מסרבים להופיע בפניו בקריאות מרדניות. "לא נעלה!" הם קוראים. "הלא משה רבינו הבטיח להביא אותנו לארץ זבת חלב ודבש ולא קיים. גם אם תנקר את עינינו לא נופיע בפניך!" בלילה... ובבוקר בבוקרו של יום הקהיל קורח את כל כל בני-ישראל אל אוהל מועד כאשר עמוד הענן של השכינה הופיע לעיני כל. "הבדלו מתוך העדה הזאת" אמר האלוקים למשה ואהרון, "ואכלה אותם ברגע אחד!". אך משה ואהרון נופלים על פניהם ומבקשים מבורא העולם לא להעניש את כל בני-ישראל בשל חטא של אדם אחד, קורח. לאחר שבני-ישראל מתרחקים מאוהלי קורח ועדתו על פי צו האלוקים מכריז משה: "בזאת תדעון כי ה' שלחני לעשות את כל המעשים האלה. אם קורח ועדתו ימותו מיתה טבעית תדעו כי ה' לא שלח אותי. אך אם ה' יברא בריאה חדשה והאדמה תפצה את פיה ותבלע אותם ואת כל אשר להם, אז תדעו כי הם ניאצו את שם ה'." כדברי משה, האדמה פצתה את פיה ובלעה את קורח, עדתו ואת משפחתם ורכושם. בני-ישראל ברחו בבהלה מזירת האירוע, ואש שרפה את 250 הדיינים שעמדו ובידיהם מחתות הקטורת. המחתות בהם הם השתמשו הוקדשו לאלוקים ולפיכך אלעזר בן אהרון הכוהן אוסף את המחתות מן השריפה ומשתמשים בהם כציפוי למזבח. ציפוי זה יהווה תזכורת תמידית לבני-ישראל שרק הכוהנים יכולים להקטיר את הקטורת. שוב מתלוננים בני-ישראל למרבה הפלא בני-ישראל עדיין לא למדו את הלקח והם שוב מתלוננים על משה ועל אהרון, והפעם "אתם גרמתם לעם ה' למות!" האלוקים מתגלה למשה ולאהרון ואומר להם "צאו מן העדה הזאת ואכלה אותם כרגע!". משה מבין כי יצא הקצף מלפני ה' וכי מגיפה מכה בבני ישראל והוא פוקד על אהרון אחיו לתת קטורת במחתה ולרוץ בתוך הקהל. ריצתו של אהרון עם מחתת הקטורת אכן עוצרת את המגיפה. בסך הכול מתו במגיפה 14,700 איש. המטה הפורח כדי להסיר את תלונות בני-ישראל על הכהונה, מצווה האלוקים כי נשיא מכל שבט יכניס מטה – מקל – אל המשכן, והמטה אשר יבחר בו האלוקים יפרח. בני-ישראל עושים זאת ובבוקר הם מגלים שמטהו של אהרון פרח, הוציא ציץ ושקדים. מטה אהרון נשאר בתוך המשכן למשמרת ולזכרון לבני-ישראל. דיני הכוהנים בורא העולם מטיל על הכוהנים את המשימה לשמור על המשכן ולוודא שבני-ישראל לא ייכנסו למקומות הקדושים. כמו-כן הכוהנים יקבלו מתנות כהונה, חלקים מיוחדים אותם יתנו להם בני ישראל, כדלהלן: · חלק מן הקורבנות ומן המנחות שיקריבו בני ישראל; · 'תרומה', חלק מן היבול; · 'ביכורים', הפירות הראשונים של היבול; · דמי 'פדיון הבן' (בסכום של חמשת שקלים); · דמי פדיון בכור בהמה טמאה (גם הוא בסכום של חמשת שקלים); · בכור הבהמה הטהורה יוקרב על המזבח, והכוהנים יקבלו את בשרו. הלויים גם הלויים יקבלו חלק מן היבול וגם עליהם יהיה להפריש חלק ולהעניק אותו לכוהנים. https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/925221 שבת שלום לכולם! (:
  16. פרשת שלח פרשת שלח היא הפרשה הרביעית בספר במדבר. היא מביאה את הסיפור המרתק - שהביא לתוצאות עגומות - של משלוח מרגלים לארץ ישראל. לפניכם סיכום קצר של פרשת שלח: משה שולח מרגלים בהסכמת האלוקים בוחר משה שנים עשר נציגים – נציג מכל שבט – שילכו וירגלו את הארץ כהכנה לכיבוש הקרב ובא. הוא מצוה אותם לבדוק את הארץ ואת היושבים בה. "בידקו את מערכות ההגנה של ארץ כנען וכן את טיב האדמה; הביאו עמכם מפרי הארץ כשתשובו" הוא אומר להם. אחד משנים-עשר הנציגים הוא תלמידו הנאמן של משה, הושע בן נון. לפני היציאה לדרך מוסיף משה את האות יו"ד לשמו ומכאן ואילך הוא נקרא: יהושע. המרגלים שבים ובפיהם בשורות רעות לאחר סיור בן ארבעים יום במהלכו קוטפים המרגלים מפרות הענק הגדלים בארץ (אשכול ענבים, תאנה ורימון) שבים המרגלים אל מחנה ישראל ובפיהם בשורות רעות: "אומנם הארץ ופריה טובים" הם אומרים, "אך לא נוכל לכבוש אותה! יושבי הארץ הם גיבורים וענקים היושבים בערים בצורות היטב". אחד מן המרגלים בשם כלב בן יפונה מוחה בחבריו למסע: "עלה נעלה ונירש את הארץ" הוא קרא, אך שאר המרגלים ממשיכים להתסיס את העם כי תהיה זו טעות לנסות ולכבוש את ארץ כנען. העם נותן את קולו בבכי ומתלונן על משה ואהרון "הלואי והיינו מתים בארץ מצרים או במדבר! מדוע רוצה האלוקים להביא אותנו אל ארץ כנען, שם נמות במלחמה? הבה נשוב למצרים". כלב בן יפונה ויהושע בן נון, שני המרגלים היחידים שנותרו נאמנים לתוכנית האלוקית, קורעים את בגדיהם בצער. "הארץ אשר עברנו בה לתור אותה טובה הארץ מאוד מאוד" הם קוראים. "זו ארץ זבת חלב ודבש. אנא אל תמרדו בבורא העולם". אבל דבריהם נופלים על אוזניים אטומות. העם הכועס מבקש לרגום אותם באבנים. הכעס – והעונש – האלוקי בעוד בני-ישראל מתקבצים סביב לאוהל מועד מתגלה האלוקים אל משה רבינו. הוא מבקש להעניש את העם ולהרוג אותו במגיפה, אך משה טוען בפניו כי לו האלוקים יעשה זאת, חלילה, יאמרו אומות העולם כי הוא לא יכל לקיים את הבטחתו ולהכניס אותם אל ארץ ישראל. הוא מוסיף ומתחנן לבורא העולם: "סלח נא לעון העם הזה כגודל חסדך, וכאשר נשאת לעם הזה ממצרים ועד הנה". וה' משיב: "סלחתי כדבריך." עם זאת, כעונש על כך שבני-ישראל מאסו בארץ המובטחת הם לא יזכו להיכנס אליה אלא ימותו במדבר. רק בניהם יזכו לראות את אדמת הארץ. במשך ארבעים שנה – כנגד מסע המרגלים שארך ארבעים יום, שנה לכל יום – יהיה עליהם לנדוד במדבר. רק כלב בן יפונה ויהושע בן נון שלא הוציאו את דיבת הארץ יזכו להיכנס לארץ. כעונש על מעשיהם עשרת המרגלים מתים במגיפה. לחצו כאן לקריאת סיפור המרגלים לאור המדרשים. המעפילים כשבני ישראל שומעים כי יהיה עליהם להישאר במדבר במשך ארבעים שנה הם מתאבלים ומתחרטים על מעשיהם. "אנו מוכנים לעלות מיד אל הארץ" הם אומרים ומבקשים לצאת מיד לכבוש אותה. משה מנסה להניא אותם מתוכניתם: "אלוקים לא עמכם, מדוע תעלו ללא ברכתו של האלוקים?" הם לא מאזינים לדבריו ומעפילים לכיוון ארץ ישראל, אך דבריו של משה מתקיימים והעמלקי והכנעני נלחמים בהם ומביסים אותם. מצוות נוספות בסיום הפרשה התורה מביאה ציווים שונים: · כאשר מביאים קורבן אל המשכן יש לצרף אל הקורבן מנחה (העשויה מסולת חיטים) ונסכי יין. לכל קורבן יש כמות מוגדרת של מנחה ונסכים; · מכל עיסת בצק בגודל מסויים יש להפריש חלק הנקרא 'חלה' הניתנת לכוהנים; · במידה ובית הדין פסק בשוגג כי מותר לעבוד עבודת זרה בצורה מסויימת יהיה על עם ישראל להביא קורבן משותף; · אדם פרטי שחטא בשוגג ועבד עבודה זרה יביא קורבן; · אדם שחטא ועבד עבודה זרה בכוונה תחילה ייכרת מן העם. מקושש העצים בעיצומה של השבת השניה לאחר מתן-תורה מוצאים בני-ישראל אדם מקושש עצים. הם יודעים כי הוא עובר על ציווי האלוקים אך הם לא יודעים מה עונשו. האלוקים קובע כי עונשו בסקילה וכך אכן נעשה. הציצית "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם: ועשו להם ציצית". בורא העולם מצווה על בני-ישראל כי בכל בגד בעל ארבע כנפות יש להטיל ציצית – חוטים שזורים וכן חוט אחד של תכלת. הציצית תזכיר להם לשמור את מצוות האלוקים ולא להתפתות אחר ראיה אסורה או אחר רגשות לא טהורים. קיראו: מהי מצוות הציצית, וכיצד מקיימים אותה? קישורים שימושיים לפרשת שלח · קריאת התורה לפרשת שלח, כולל הפטרה ופירוש רש"י · רמזים וגימטריאות לפרשת שלח · דפי צביעה לילדים לפרשת שלח · דף הבית של פרשת שלח, כולל מאמרים, סיפורים וסרטוני וידאו https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/920163/jewish/-.htm שבת שלום לכולם! (:
  17. פרשת בהעלותך פרשת בהעלותך ממשיכה לספר את סיפור מסע בני-ישראל במדבר. היא כוללת מצוות שונות הקשורות לעבודת המשכן, לצד שני מאורעות עצובים שאירעו במהלך הנדודים במדבר. הנה סיכום הפרשה: הדלקת המנורה משה מוסר לאהרון הכהן מאת האלוקים את הפרטים השונים הכרוכים בהדלקת המנורה שעמדה במשכן ואהרון מקיים את ההוראות כלשונן. (קיראו: למה היו 7 קנים במנורת בית המקדש?) הכנת הלויים לעבודה במשכן כהכנה לעבודתם במשכן על הלויים לעבור הליך מיוחד. עליהם לגלח את שערותיהם ולכבס את בגדיהם, ולאחר שיזו עליהם מ'מי החטאת' (הנעשים משריפת הפרה האדומה עליה נקרא בפרשת חוקת) הם יביאו עמם אל המשכן שני פרים כקורבנות עולה וחטאת. בני-ישראל ישעינו את ידיהם עליהם, אהרון ומשה יניפו אותם כלפי מעלה ורק אז הם יוכלו להתחיל לעבוד במשכן. ההליך המיוחד מתבצע והלויים מתחילים לשרת במשכן. רק לויים בין הגילאים 30 ו-50 נחשבו ככשירים לעבודת המשכן. חוגגים פסח במדבר שנה לאחר יציאתם ממצרים, מצווה האלוקים על בני-ישראל להקריב שוב את קורבן הפסח בדיוק כפי שעשו זאת שנה קודם לכן לפני יציאתם ממצרים ובני-ישראל מקריבים את הפסח כדת וכדין. קבוצה של אנשים שהייתה טמאה ולא יכלה להקריב את קורבן הפסח התלוננה לפני משה: "למה ניגרע? גם אנו רוצים להקריב את קורבן הפסח ומדוע לא נוכל לעשות זאת?" משה מעביר את תלונתם לאלוקים שבתגובה מעניק לבני-ישראל מצוה חדשה: מצוות פסח שני. פסח שני, אותו חוגגים שלושים יום לאחר הפסח הראשון, מהווה הזדמנות לאלו שלא יכלו לקיים את הפסח הראשון לעשות את החג. כמעט כל הדינים הכרוכים באכילת קורבן הפסח הראשון חלים גם באכילת קורבן הפסח השני. מסעות בני-ישראל במדבר על המשכן שרר דרך קבע ענן ששימש לבני-ישראל כמורה דרך. כאשר הענן היה מתרומם מעל המשכן היו בני-ישראל יודעים כי הגיעה העת להמשיך בנדודים במדבר; כאשר הענן היה נח הם היו יודעים כי עליהם לחנות. לעתים הם היו חונים במקום אחד במשך ימים ספורים בלבד, ולפעמים כמה שנים. "על פי ה' יסעו, ועל פי ה' יחנו". חצוצרות הכסף בורא העולם מצווה את משה רבינו להכין שתי חצוצרות כסף. בחצוצרות אלו ישתמשו כדי לקבץ את הנשיאים או את העם אל פתח אוהל מועד, בעת מלחמה כדי לעורר את רחמיו של האלוקים, ובעת הקרבת הקורבנות בשבתות, בחגים ובמועדים. עוד על חצוצרות הכסף – כאן. המסע הראשון עם המשכן התורה מתארת את המסע הראשון שנערך עם המשכן כאשר היהודים צועדים לדגליהם. המסע החל בכ' באייר בשנה השניה ליציאתם ממצרים כשארון הברית (ארון מיוחד בו הונחו שברי הלוחות הראשונות) נוסע בראש המחנה. יתרו, חותן משה שהצטרף אליהם קודם לכן, מבקש לשוב לארצו. משה מנסה לשכנע אותו להישאר עמם והוא מבטיח להיטיב עמו. "ויהי בנסוע הארון ויאמר משה: קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך!" וכאשר הארון היה נח במקומו היה אומר משה: "שובה ה' רבבות אלפי ישראל!". העם מתלונן הרשעים שבעם החלו להתלונן על בורא העולם ועל משה וכעונש פורצת אש בקצה המחנה ההורגת בהם. העם מבקש ממשה להתפלל לאלוקים והאש כבית. אך נראה כי הלקח עדיין לא נלמד. האספסוף, קבוצת הגרים שהצטרפו לבני-ישראל ביציאה ממצרים, שוב מתלוננים. "מי יאכילנו בשר?" הם טוענים. "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם, את הקישואים ואת האבטיחים, את החציר ואת הבצלים ואת השומים. ועתה? נפשנו יבשה, אנו יכולים לאכול רק מן". הייתה זו תלונה חצופה שכן ל'מן' היה טעם מיוחד במינו. האלוקים קוצף על תלונות בני-ישראל, וגם משה מתלונן לפניו: "מדוע הטלת עלי את הנהגת העם הזה? האנוכי הריתי את העם או ילדתי אותו? כיצד אוכל לספק להם בשר? לא אוכל לבדי לשאת בעול ההנהגה." בתשובה לדברי משה משיב לו האלוקים: א) אסוף שבעים איש מזקני ישראל עליהם אשרה מרוחך והם יסייעו לך בהנהגת העם. ב) במשך חודש ימים אאכיל את בני ישראל בשר עד שהוא יצא להם מהאף. כדברי האלוקים, משה אוסף שבעים זקנים מחוץ לאוהל מועד ואלוקים משרה עליהם מרוחו של משה. שני זקנים שלא ראו את עצמם ראויים לנבואה נשארו במחנה אך גם שם שרתה עליהם הרוח והם התנבאו. יהושע בן נון משרת משה ביקש ממשה לכלוא אותם כעונש על נבואתם, אך משה הגיב "מי יתן עם ה' כולם נביאים", הלוואי ואלוקים יאציל מרוחו על כל עם ישראל. לאחר-מכן אלוקים ממטיר על המחנה שלוים. העם ממהר לאסוף את העופות כדי לאכול מהם ובאמצע אכילתם הורג בהם האלוקים כעונש על תלונתם. את המקום ההוא מכנים בני-ישראל בשם "קברות התאוה". חטא מרים מרים פותחת בשיחה עם אהרן על העובדה שמאז התגלה האלוקים למשה פרש משה מחיי זוגיות עם אשתו. "האם רק איתו דיבר האלוקים" הם תמהים. "הלא הוא מדבר גם עמנו!" "והאיש משה" אומרת התורה, "ענו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה". אלוקים נגלה אליהם לפתע ומשיב על תמיהתם. "בשונה משאר הנביאים, אני מדבר עם משה פה אל פה. ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי, במשה?" כעונש על דבריה לוקה מרים בצרעת. אחיה משה מתפלל עליה לאלוקים שירפא אותה, והבורא משיב כי הצרעת תימשך שבעה ימים במהלכה היא תשהה מחוץ למחנה. העם מחכה למרים שבעה ימים וכשהיא מבריאה הם ממשיכים בנדודיהם במדבר. קישורים לפרשת בהעלותך · למדור מיוחד לפרשת בהעלותך, כולל מאמרים, סיפורים וסרטוני וידאו לחצו כאן · לקריאת התורה של פרשת בהעלותך עם ההפטרה ופירוש רש"י, לחצו כאן · לרמזים וגימטריאות לפרשת בהעלותך, לחצו כאן · לדפי צביעה לילדים, לחצו כאן https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/912873 שבת שלום לכולם! (:
  18. במוצ"ש ייכנס חג שבועות, היום בו קיבלו עם ישראל את התורה בהר סיני. חג שבועות הוא יום טוב בו מותר לבשל, בתנאי שלא מדליקים אש חדשה, אלא מעבירים אש מנר שהודלק לפני כניסת החג (ובמקרה השנה ששבת מחוברת עם חג שבועות, אש שהודלקה לפני שבת). מותר לבשל רק לצורך היום טוב עצמו ולא בשביל יום אחר. לשים לב שאסור לבשל בשבת. רק במוצ"ש מותר לבשל מאש שהודלקה לפני שבת. איך מכבים את האש ביום טוב ולהרחבה בנושא: https://www.hidabroot.org/article/109643 חג שבועות מה זה חג השבועות ולמה חוגגים אותו? חג השבועות הוא החג1 שמגיע לאחר תום ימי 'ספירת העומר'. בארץ ישראל זוהי עונת קציר החיטים ולקורבנות המיוחדים בבית המקדש לכבוד החג מצרפים שתֵּי כיכרות לחם "בִּיכּוּרִים" הנאפות מהחיטים הטריות שזה עתה הבשילו2 . חג השבועות, שנקרא גם 'חג מתן תורה', חל בתאריך ו' בסיוון3 שבו קיבלנו את התורה בהר סיני בשנת 2488 לבריאת העולם ואנו מציינים זאת דרך התפילות והמנהגים המיוחדים של החג. אבל רגע לפני שנדבר על המנהגים של חג השבועות ומה בדיוק עושים בו, בואו נכיר קודם את השמות של החג. ראו כאן: כיצד קיבלנו את התורה? סיפור מתן תורה בחמש דקות השמות של חג השבועות כולנו מכירים אותו בשם 'חג השבועות' אבל מתברר שיש לו שמות נוספים. הנה רשימת השמות המלאה של החג לצד ההסבר על כל שם: 1. חג השבועות – החג שמגיע לאחר ספירת שִׁבְעַת השָבוּעוֹת של ספירת העומר. "שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ, מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת. וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַה' אֱלוֹקֶיךָ..."4 . 2. חג הקציר – החג של עונת הקציר ובו מודים לה' על התבואה שחדשה שנתן לנו "וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה..."5 . 3. חג הבִּיכּוּרִים – על שם קרבן 'שתי הלחם' שמביאים מהתבואה החדשה "הבְּכוֹרָה"; וגם משום שמיום זה, ועד סוף הקיץ, מביאים את ה'ביכורים' של שבעת המינים לבית המקדש. ראו גם: "סלינו על כתפינו" – על טקס הבאת הביכורים לבית המקדש. 4. 'עַצֶרֶת' – פירוש המילה: חגיגת סיום. ככה קוראים חז"ל לחג השבועות כי זו חגיגת הסיום של חג האביב: חג הפסח ממשיך דרך ספירת העומר ומסתיים בחג השבועות. 5. חג מתן תורה - היום שבו ניתנה התורה לעם ישראל. הדלקת נרות וקידוש לפני כניסת החג מדליקים נרות ומברכים שתי ברכות: "בָּרוּךְ אַתָּה אֲ-דוֹנָי אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל יוֹם טוֹב" "בָּרוּךְ אַתָּה אֲ-דוֹנָי אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה" לחצו כאן כדי לדעת את זמן הדלקת הנרות וכניסת החג בעירכם. בלילה וגם ביום עושים 'קידוש' ועורכים סעודות חגיגיות. בבתי הכנסת מתקיימות תפילות מיוחדות, כולל תפילת 'יזכור'. לומדים תורה כל הלילה בליל חג השבועות, יהודים ברחבי העולם מקיימים מסורת בת מאות שנים ומקדישים את הלילה ללימוד תורה והכנות לקבלת התורה מחדש. אחת הסיבות למנהג: בבוקרו של יום מתן תורה, עם ישראל היה עדיין שקוע בשינה וה' בכבודו ובעצמו היה צריך לבוא ולהעיר אותם. כדי לכפר על טעות זו, קיבלו היהודים על עצמם שלא לישון בלילה זה. בקהילות רבות נהוג ללמוד את "תיקון ליל שבועות". הנה 4 דברים שלא ידעתם על 'תיקון ליל שבועות'. וגם: למה נשארים ערים בליל שבועות? – צפו בהסבר מרתק על פי הקבלה. קריאת עשרת הדברות: מקבלים את התורה מחדש יום חג השבועות הוא היום בו קיבל עם ישראל את התורה על הר סיני, , לפני 3,333 שנה בדיוק. המדרש מספר כי כל הנשמות של עם ישראל – גם אני אתה ואת, והסבים שלנו והסבים שלהם (וכן הלאה) – עמדו למרגלות הר סיני כדי לקבל את התורה מאת השם בכבודו ובעצמו. ומאז, בכל שנה מתאספים בבית הכנסת וקוראים את 'עשרת הדברות' מתוך ספר התורה כדי לקבל את התורה מחדש. הביאו את הילדים לבית הכנסת! לשמיעת עשרת הדברות מגיעים גם הילדים והילדות הקטנים ביותר, אפילו תינוקות רכים. זאת בגלל שבמעמד מתן תורה גייס עם ישראל את הילדים בתור "ערֵבים" לכך שהברית עם אלוקים תתקיים. מאז, בכל שנה נוכחים הילדים במעמד קבלת התורה מחדש בקריאת עשרת הדברות בחג השבועות בבית הכנסת. מגילת רות נוהגים לקרוא במהלך החג את "מגילת רות", המתארת את סיפורה של רות, גיורת מוֹאַבִיָה שהצטרפה לחיק העם היהודי. מתי קוראים את מגילת רות? זמן קריאת מגילת רות משתנה מקהילה לקהילה: בלילה, בבוקר או אחרי הצהריים. ויש בתי כנסת שבהם לא קוראים את מגילת רות בציבור אלא כל אחד קורא אותה לעצמו6 . מדוע קוראים את מגילת רות בחג השבועות? חג השבועות הוא יום ההולדת, וגם יום הפטירה, של דוד המלך שהוא צאצא ישיר של רות ובועז שמגילת רות מספרת את סיפור החתונה שלהם. מגילת רות התרחשה בעונת הקציר והיא מתאימה ל'חג הקציר'. רות היא סמל לגיורת-צדק שקיבלה על עצמה את חוקי התורה בלב שלם. בחג השבועות כולנו נחשבים במובן מסוים 'גֵרֵי צדק' המקבלים על עצמם את עול התורה מחדש בשמחה. לחצו כאן כדי לקרוא את סיפורה המרתק של רות, האלמנה המכובדת שזנחה את הכול למען היהדות. למה אוכלים מאכלי חלב בחג השבועות? וכמובן, עוד מנהג עתיק וגם אהוב במיוחד בחג השבועות הוא מנהג אכילת מאכלי חלב. הנה כמה הסברים עיקריים למנהג: בחג השבועות היו מביאים אל בית-המקדש את "שתי הלחם", קרבן המורכב משתי לחמים. כדי לציין זאת, אנו אוכלים במהלך החג שתי ארוחות: הראשונה ארוחה חלבית, ולאחריה (לאחר הפסקה מתאימה) ארוחה בשרית. במתן תורה ניתנו לעם היהודי חוקי הכשרות. מכיוון שהתורה ניתנה בשבת, לא ניתן היה לשחוט בהמות לאכילה ולכן הסתפקו באכילת מוצרי חלב. התורה נמשלה לחלב המזין את הנפש. כמו-כן, לפי שיטת הגימטרייה, הערך המספרי של המילה "חלב" שווה 40. רמז ל-40 הימים הרצופים שבהם שהה משה בהר סיני לאחר שקבלנו את התורה. לחצו כאן למתכונים מיוחדים למאכלי חלב לחג השבועות. קישוטי פרחים ישנם הנוהגים לקשט את הבית ואת בית-הכנסת בפרחים ובפירות לכבוד 'חג הקציר'. בנוסף לכך, חכמינו זיכרונם לברכה מספרים כי לקראת מתן תורה הר סיני התכסה כולו בירוק ובפריחה לכבוד המעמד. ואנו משחזרים גם היום את החוויה והתחושה המרגשת של מעמד הר סיני. חשוב לסיים את סידור הפרחים עוד בערב החג, כדי לשמור על קדושת החג. לחצו כאן כדי לדעת את זמן הדלקת הנרות בעירכם. צוות האתר מאחל לכם 'קבלת התורה בשמחה ובפנימיות' וחג שמח! ראו גם: סיפורים לחג השבועות מאמרים ותובנות לחיים מחג השבועות https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/521044 חג שמח לכולם!! (:
  19. פרשת נשא כחלק ממינוי הלויים לעבודה פעילה במשכן, הורה האלוקים בפרשת השבוע הקודמת (במדבר) לספור את הגברים במשפחת קהת מגיל שלושים ועד לגיל חמישים ולהטיל עליהם את משימת שינוע כלי הקודש השונים. בפרשת נשא ממשיך המפקד בקרב שבט לוי: הגברים הראויים לעבודה ממשפחת גרשון יהיו אחראיים על שינוע יריעות המשכן השונות שכיסו את הדפנות והתקרה וחלק מגדרות החצר. בני משפחת מררי יהיו אחראיים על שינוע קרשי המשכן, הבריחים והאדנים (התשובות) וחלק מגדרות החצר. המפקד העלה את המספרים הבאים: הגברים הראויים לעבודה ממשפחת קהת: 2,750. ממשפחת גרשון: 2,630. ממשפחת מררי: 3,200. בסה"כ: 8,580. עוד צוים אלוקיים עוד ציויים אלוקיים שנאמרו למשה ביום בו הוקם המשכן: · כהכנה לשכינה האלוקית שתשרה במשכן, האלוקים מצווה את בני ישראל לשלח מחוץ למחנה את הטמאים שבהם (מצורעים וזבים וטמאים) והם ממהרים למלא את פקודתו. · אדם שגזל מחברו והכחיש את הגזילה ונשבע לשקר, ישיב את הגזילה בתוספת עשרים וחמישה אחוזים וכן יביא קורבן מיוחד ("אשם") למקדש. אם הנגזל מת ללא יורשים עליו לשלם את הסכום לכוהנים. · כאשר בעל חושד באשתו כי היא בוגדת בו עם אדם מסויים והוא מתרה בה שלא לשהות בחדר לבד עם אותו אדם והיא עשתה זאת למרות ההתראה, בתנאים מסויימים יהיה עליו להביא את אשתו (המכונה: "אישה סוטה") אל המשכן, שם ימחקו פסוקים מן התורה במים, יקריבו מנחת שעורים וישקו אותה בטקס מיוחד. אם היא בגדה, המים יגרמו לה לחלות ולמות מידית; אם לא, היא תזכה להתעבר וללדת. · אדם שנדר להיות 'נזיר' אסור בשתיית יין, באכילת ענבים למיניהם, בתספורת ובטומאה למתים. במידה והוא נטמא למת עליו להביא קורבן מיוחד לכפרה. לאחר תום תקופת הנזירות הוא יביא אל המשכן כבש (כקורבן עולה), כבשה (כקורבן חטאת) איל (כקורבן שלמים) וכן מנחה העשויה ממצות. במשכן הוא גם יגלח את שערותיו בטקס מיוחד. ברכת הכוהנים "דבר אל אהרן ואל בניו לאמר" מורה האלוקים למשה ומעביר להם את הציווי לברך את עם ישראל באהבה ולומר בלשון זו: "יברכך ה' וישמרך; יאר ה' פניו אליך ויחונך; ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום". אם הכוהנים יעשו זאת, אומר האלוקים, אני אברך את בני-ישראל. מתנות וקורבנות הנשיאים ביום חנוכת המשכן הביאו נשיאי השבטים מתנה משותפת: שש עגלות ושתים עשר בהמות שיירתמו לעגלות. האלוקים ציווה לחלק את העגלות: שתי עגלות עם ארבע בהמות לבני גרשון וארבע עגלות עם שמונה בהמות לבני מררי. בני קהת לא קיבלו כל עגלה מכיוון שהם נושאים את כלי הקודש על כתפיהם. לרגל השמחה הגדולה של הקמת המשכן, הביאו הנשיאים קורבן מיוחד. על-פי ציווי האלוקים לכל נשיא ניתן יום נפרד לצורך הקרבת הקורבן. הקורבן הכיל את הפריטים הבאים: קערת כסף (במשקל 130 שקלים), מזרק כסף (70 שקלים) מלאים בסולת; כף זהב מלאה בקטורת; פר, איל, כבש ושעיר עיזים; בנוסף, לקורבן שלמים מיוחד הובאו שני בקר, חמישה אילים חמישה גדיים וחמישה כבשים. התגלותו של האלוקים למשה רבינו כאשר היה משה מגיע לאוהל מועד, הוא היה שומע את קולו של האלוקים מדבר אליו מעל הכפורת. שבת שלום לכולם! (: https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/906144 *בהודעה הבאה על חג שבועות. *התוכן בדף זה מיוצר על-ידי Chabad.org, והוא מוגן בזכויות יוצרים על ידי המחבר ו / או "בית חב"ד". אם אתם נהנים ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו עוד יותר, בתנאי שאתם לא משנים אף חלק ממנו, ואתם מצרפים את ההערה הזו, קרדיט למחבר, וקישור ל www.he.chabad.org. אם ברצונכם לפרסם מחדש מאמר זה בכתב עת, ספר או אתר, שלחו דוא"ל
  20. השבת התחילו לקרוא את הספר הרביעי מתוך חמשת חומשי התורה, ספר במדבר. פרשת במדבר מפקד האוכלוסין במדבר בשנה השניה ליציאתם ממצרים, ציווה האלוקים את משה לערוך מפקד אוכלוסין של כל הגברים בבני-ישראל מגיל עשרים ומעלה. המפקד ייערך בניהול משה, אהרון ונשיאי השבטים. כשהסתיים המפקד התקבלו הנתונים הבאים: שבט ראובן מונה 46,500 אלף; שבט שמעון: 59,300; שבט גד: 45,650; שבט יהודה: 74,600; שבט יששכר: 54,400; שבט זבולון: 57,400; שבט אפרים: 40,500; שבט מנשה: 32,200; שבט בנימין: 35,400; שבט דן: 62,700; שבט אשר: 41,500; שבט נפתלי: 53,400; בסך הכול: 603,550 אלף גברים מגיל עשרים ומעלה. שבט לוי לא השתתף במפקד זה על פי ציווי האלוקים. מיקום המשכן, הלויים ושבטי ישראל הלויים יהיו אחראיים על שינוע המשכן וכליו; הם יהיו אלו שיפרקו אותו לפני היציאה לדרך, ישנעו אותו במדבר וירכיבו אותו מחדש כאשר בני-ישראל יגיעו למחוז חפצם. את אוהלם הם יקבעו בסמוך למשכן העדות. שאר השבטים יחולקו לארבעה קבוצות ולכל קבוצה דגל מיוחד שיסייע לבני הקבוצה למצוא את מקומם. בצד מזרח ימוקמו השבטים: דגל יהודה הכולל גם את השבטים יששכר וזבולון; בצד דרום: דגל ראובן עם שמעון וגד; למערב המשכן: דגל אפרים עם מנשה ובנימין; ולצפונו: דגל דן עם אשר ונפתלי. גם כשהם יצעדו במדבר יהיה עליהם לצעוד בסדר זה. ההיסטוריה והתפקיד של שבט לוי בנקודה זו מפרטת התורה את בניו של אהרון: נדב, אביהוא, אלעזר ואיתמר. נדב ואביהוא הקריבו לפני ה' אש זרה ולפיכך מתו ללא בנים; אלעזר ואיתמר שימשו ככוהנים. האלוקים מצווה את משה להפקיד את בני שבט לוי כאחראיים על תיפקוד ושמירת המשכן. "כאשר הרגתי את הבכורות בארץ מצרים" אומר האלוקים, "הקדשתי לי את בכורות בני-ישראל. אך לאחר שהם נכשלו בחטא העגל לקחתי את בני שבט לוי במקומם". מפקד שבט לוי גם בשבט לוי נערך מפקד נפרד על פי צו האלוקים, אלא שבשונה מהמפקד הכללי הפעם נספרו כל הגברים מבן חודש ומעלה בשלושת משפחות השבט: גרשון, קהת ומררי. המפקד העלה את התוצאות הבאות: בני משפחת גרשון: 7,500. בני משפחת קהת: 8,600. בני משפחת מררי: 6,200. מסביב למשכן, ימוקמו משפחות שבט לוי בסדר הבא: בני משפחת גרשון תמוקם ממערב למשכן. בזמן המסע במדבר הם יופקדו על נשיאת יריעות המשכן, קלעי (חלק מגדרות) החצר ואת הפרוכות השונות. בני משפחת קהת תהיה מדרום למשכן וישאו את כלי המשכן השונים. בני משפחת מררי ימוקמו צפונית למשכן והם ישאו את קרשי המשכן, האדנים, עמודי החצר ועוד. מזרחית למשכן יחנו משה, אהרון ומשפחותיהם. פדיון בכורות כאמור, הלויים נבחרו לשרת במשכן כתחליף לבכורות שחטאו בעגל: כל לוי שימש תחליף לאחד מבכורות בני ישראל. אך לאחר המפקד שנערך בבני לוי התגלה כי ישנם 22,000 לויים (לא כולל הבכורות שבהם), לעומת 22,273 בכורות. על 273 בכורות היה, איפוא, לפדות את עצמם בסכום של חמישה שקלים. על פי ציווי האלוקים נערכה הגרלה ו-273 בכורות עלו בגורל ופדו את עצמם בחמישה שקלים שניתנו לכוהנים. הזהירות המיוחדת בשינוע כלי הקודש בורא העולם מצווה את משה לערוך מפקד אוכלוסין בקרב בני משפחת קהת ולספור את הגברים מגילאי שלושים עד חמישים שיקבלו תפקיד בעבודת המשכן. תפקידם יהיה לשנע את כלי הקודש השונים שהיו במשכן. מכיוון שעל בני משפחת קהת הוטל תפקיד קדוש ואחראי זה, יהיה על אהרון ובניו לכסות את הכלים ורק לאחר-מכן יוכלו בני משפחת קהת לשאת אותם. "זאת עשו להם וחיו ולא ימותו" אומר האלוקים, שכן כך הם לא יצטרכו להביט בכלי המשכן הקדושים ללא רשות. https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/893489 הערב 55 שנה לשחרור ירושלים וחזרתה לריבונות יהודית אחרי חורבן הבית לפני כאלפיים שנה!! שבוע טוב לכולם ויום ירושלים שמח! (:
  21. פרשת בחוקותי אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם" פותחת הפרשה, "ונתתי גשמיכם בעתם, ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו" כשהיא מוסיפה ברכות רבות, ביניהם "ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד; והשבתי חיה רעה מן הארץ, וחרב לא תעבור בארצכם." במידה ולא תצייתו לדברי, מזהיר אותם האלוקים, אעניש אתכם קשות. בפרשה זו מופיעים פסוקי ה"תוכחה" המכילים את העונשים הצפויים, חלילה, לבני-ישראל במידה ולא יקיימו את מצוות התורה, אך הם מסתיימים בנימה אופטימית: "גם בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם, כי אני ה' אלוקיהם." כמה אתה שווה? כאשר אדם נודר סכום מסויים כתרומה, הוא יכול לומר "אתן כ'ערכו' (שוויו) של איש מסויים" או "אישה מסויימת". אלו הם ה'תעריפים' אותם יהיה עליו לשלם: לתינוק זכר מגיל חודש עד גיל חמש: חמישה שקלים. מגיל חמש עד גיל עשרים: עשרים שקלים. מגיל עשרים עד גיל שישים: חמישים שקלים. מגיל שישים והלאה: חמישה עשר שקלים. לתינוקת מגיל חודש עד גיל חמש: שלושה שקלים. מגיל חמש עד גיל עשרים: עשרה שקלים. מגיל עשרים עד שישים: שלושים שקלים. מגיל שישים ומעלה: עשרה שקלים. במידה ולתורם אין את היכולת הכלכלית לשלם את הסכומים האמורים, ישום הכוהן את נכסיו ויחייב אותו בהתאם. אדם הנודר בהמה, בית, שדה לצדקה · אדם הנודר בהמה טהורה עליו להביא אותה למקדש ואין באפשרותו להמיר אותה בבהמה אחרת. במידה והוא עשה זאת גם הבהמה המקורית וגם זו שהמיר בה קדושות, כקנס על מעשהו. · אדם הנודר בהמה טמאה או בית כתרומה רשאי לפדות אותם תמורת השווי המקורי בתוספת חומש. · אדם הנודר שדה יכול לפדות אותה תמורת חמישים שקל לכל שטח המכונה 'חומר שעורים'. אם הוא מחליט שלא לגאול את השדה היא תשוב אליו ביובל כל עוד והיא נותרה בידי גזבר ההקדש ולא נמכרה לאחר. אם הוא עצמו רכש את השדה מאחר, השדה תשוב לבעלים המקורי. דיני מעשר בהמה מן הבקר והצאן יש להפריש "מעשר", בהמה אחת לכל עשר בהמות. https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/1519917 שבת שלום לכולם! (:
  22. פרשת בהר כאשר בני ישראל ייכנסו לארץ המובטחת יהיה עליהם לציין שני שנים מיוחדות: שמיטה ויובל. השנה השביעית מכונה שמיטה, ואילו לאחר 7 מחזורים של שבע שנים יש לציין את השנה ה-50 כשנת היובל. גם בשנת השמיטה וגם בשנת היובל אין לחרוש, לזרוע או לקצור את יבול הארץ. בשנים אלה היבול יהיה מופקר לכל. "וכי תאמרו: מה נאכל בשנה השביעית?" שואל בורא העולם ומשיב בעצמו: אתן ברכה מיוחדת בארץ, כך שמיבול שנה אחת (השנה השישית) תתפרנסו שלוש שנים: השנה השישית, השביעית והשנה השמינית עד שתוכלו לקצור מן היבול החדש. שנת היובל את שנת היובל מציינים באמצעות תקיעה בשופר ביום הכיפורים. שנת היובל מסמלת שחרור: כל העבדים משתחררים ושבים לביתם, וכל השדות שנמכרו חוזרים לבעלים הראשון. לפיכך, כאשר אדם מוכר שדה עליו לחשב כמה שנים יחלפו עד ליובל ולדרוש סכום הגון. בתים שנמכרו: אם הבית נמצא בעיר מוקפת חומה, ניתנת למוכר הזדמנות בת שנה לרכוש את הבית שוב מדי הקונה. לאחר השנה הוא לא יכול לרכוש שוב את הבית, וגם ביובל הבית יישאר ביד הקונה. בית שנמצא בעיר שאינה מוקפת חומה, המוכר זכאי לשוב ולרכוש אותו בכל עת. במידה והוא לא עשה זאת הבית ישוב אליו ביובל – חינם אין כסף. דיני אדם שירד מנכסיו מצווה לסייע לאדם שירד מנכסיו, לסייע לו למצוא עבודה ולהלוות לו כספים בעת הצורך. אין להלוות בריבית. כאשר יהודי הגיע למצב כספי נואש כל כך ומכר את עצמו לעבד בבית יהודי, על האדון להתייחס אליו כשכיר ולהעניק לו יחס נאות. הוא ישתחרר לאחר שש שנים או בשנת היובל – המוקדם מביניהם. לעומת זאת, ניתן לרכוש עבד נוכרי לעולם ואף להעביר אותו בירושה לבני האדון. יש לעשות כל מאמץ כדי לפדות אדם שמכר את עצמו לגוי כעבד. גם אם הוא לא נפדה קודם לכן, כאשר מגיעה שנת היובל הוא יוצא לחופשי, "כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים, אני ה' אלוקיכם." שוב מצווה האלוקים על איסור עבודת אלילים, מצוות שמירת השבת ושמירת קדושת המקדש. https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/1513045 שבת שלום לכולם! (:
  23. פרשת אמור פרשת אמור היא הפרשה השמינית בספר ויקרא. היא עוסקת בדינים שונים, ביניהם היא מביאה לראשונה בתנ"ך את רשימת חגי ישראל אותם אנו חוגגים מדי שנה. הנה סיכום קצר של פרשת אמור: הכוהנים "אמור אל הכוהנים בני אהרון" פוקד האלוקים את משה, ומעביר לו רשימת ציווים הרלבנטיים לכוהנים ולכהן הגדול. מגע באדם מת מטמא את נפש האדם. אל להם לכהנים המשרתים בקודש להיטמא למת מלבד קרובי משפחה מדרגה ראשונה: הורים, בנים, אחים ואחיות לא נשואות. לכוהנים מותר להתחתן עם בתולה או אלמנה, אך אישה גרושה, זונה וחללה (בת כהן שהתחתן עם גרושה או זונה) נחשבים עבורם כפסולי חיתון. לכוהנים (כמו גם לבני ישראל) אסור לגלח את זקנם או לגלח שערות כאבל על פטירת מת. אלו הם הכוהנים שנאסר עליהם לשרת בבית המקדש ולהקריב קורבנות: כוהנים שנטמאו, מצורעים וזבים שלא עברו את הליך הטהרה הנדרש; וכן כוהנים בעלי מום. הכהן הגדול לכהן הגדול הנמצא בדרגת קדושה גבוהה מזו של הכוהנים דינים שונים מאלה של אחיו: * אסור לו להיטמא גם לקרובי משפחה מדרגה ראשונה שנפטרו. כמו-כן, אסור לו לקרוע את בגדיו או לגדל את שערות ראשו כאות אבל לאחר פטירתם. * גם לאחר מיתת קרובי משפחתו מותר לו להמשיך ולעבוד בבית המקדש. * אישה אלמנה נחשבת כפסולת חיתון עבורו. מותר לו לשאת רק בתולה. משפחות הכוהנים ורכושם ישנם קורבנות שונים שאכילתם מותרת לאכילה לכוהנים בלבד ואסור לזר לאכול אותם, אך עבדיו ושפחותיו מותרים באכילה. בת כהן יכולה לאכול גם היא את הקורבנות, אך אם היא מתחתנת עם גבר שאיננו כהן היא אסורה באכילתן; אם בעלה נפטר ואין לה בנים ממנו, שוב מותר לה לאכול את הקורבנות בבית אביה. דיני הקורבנות אסור להביא לבית המקדש קורבן בעל מום. דינים נוספים הקשורים להבאת קורבנות לבית המקדש: אין להביא שור, כבשה או עז בשבוע הראשון לאחר לידתו; אין לשחוט פרה ואת ולדה ביום אחד. חגי ישראל פרשת אמור כוללת גם את דיני חגי ומועדי ישראל. המועד הראשון המתרחש בכל שבוע הוא השבת. "ששת ימים תעשה מלאכה, וביום השביעי שבת שבתון מקרא קודש". (לחצו כאן לכניסה למדור מיוחד על השבת) בי"ד בניסן יש לחגוג את חג הפסח. החג נמשך שבעה ימים ויומו הראשון אסור בעשיית מלאכה. לאחר הכניסה לארץ יש להביא לבית המקדש למחרת היום הראשון של חג הפסח מנחה המורכבת מכמות מסויימת של שעורים. עד הבאת מנחה זו אין לאכול מן היבול החדש. כמו-כן, למחרת היום הראשון של חג הפסח יש לספור שבע שבועות (חמישים יום) כשבתומם חל חג השבועות בו מביאים קורבן המורכב ממאפה חמץ לצד קורבנות נוספים. (עוד על ספירת העומר, לחצו כאן) ביום הראשון של החודש השביעי, חודש תשרי, חוגגים את "יום הזיכרון" – ראש השנה. היום העשירי הוא יום הכיפורים. יש לצום בו ואסור לעשות בו כל מלאכה. אדם אשר יעבור על דיני יום מיוחד זה ייכרת מן הארץ. היום החמישה עשר של חודש תשרי הוא חג הסוכות. החג נמשך שבעה ימים ויומו הראשון אסור בעשיית מלאכה. בחג זה יש לקחת את ארבעת המינים (לולב, אתרוג, הדסים וערבות) ולשמוח לפני האלוקים שבעת ימים. כמו-כן יש לשבת בסוכות, כזכר לענני הכבוד בהם הקיף האלוקים את בני ישראל כשיצאו ממצרים. לאחר חג הסוכות חוגגים יום נוסף, שמיני עצרת. (בישראל חוגגים זאת יחד עם חג שמחת תורה) הדלקת המנורה, לחם הפנים האלוקים מצווה למשה לומר לבני ישראל להביא אליו שמן זית זך, בו ישתמש אהרון כדי להדליק את הנרות במנורה הטהורה העומדת מחוץ לקודש הקודשים. בנוסף, עליו לקחת סולת ולאפות ממנה 12 חלות אותם יש להניח על שולחן הזהב. מדי שבת יש להחליף את החלות בחלות טריות; את החלות הישנות יאכלו הכוהנים. (לחצו כאן כדי ללמוד על לחם הפנים, הלחם המיוחד של בית המקדש) דיני המקלל אחד מבני ישראל – שאביו היה מצרי – קילל את השם. מכיוון שדינו לא היה ידוע הניחו אותו בכלא, ולאחר-מכן הורה האלוקים לרגום אותו באבנים. בהזדמנות זו העביר האלוקים את דיני אדם ההורג אדם (מוות), אדם ההורג בהמה (עליו לשלם), ואדם שפצע אדם אחר (עליו לשלם את הנזק שגרם). קישורים לפרשת אמור לחצו כאן לכניסה למדור מיוחד לפרשת אמור כולל מאמרים וסרטוני וידאו לחצו כאן לקריאת התורה של פרשת אמור עם פירוש רש"י וההפטרה לחצו כאן לרמזים וגימטריאות לפרשת אמור לחצו כאן לדפי צביעה לילדים לפרשת אמור https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/887381 שבת שלום לכולם ובשורות טובות בע"ה לכל עם ישראל! *התוכן בדף זה מיוצר על-ידי Chabad.org, והוא מוגן בזכויות יוצרים על ידי המחבר ו / או "בית חב"ד". אם אתם נהנים ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו עוד יותר, בתנאי שאתם לא משנים אף חלק ממנו, ואתם מצרפים את ההערה הזו, קרדיט למחבר, וקישור ל www.he.chabad.org. אם ברצונכם לפרסם מחדש מאמר זה בכתב עת, ספר או אתר, שלחו דוא"ל
  24. פרשת קדושים פרשת קדושים כוללת דינים יסודיים רבים ולפיכך נמסרה לבני-ישראל בהתכנסות רבתי של העם כולו. הציווי הראשון שנאמר ליהודים: "קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלוקיכם". ציוויי האלוקים כוללים (לא לפי הסדר): דינים שבין אדם לחברו יש לכבד את ההורים, אך כיבוד אב ואם לא יכול לבוא על חשבון השבת אותה יש לשמור; המקלל את הוריו דינו – מיתה; אסור לגנוב ולגזול בכל דרך שהיא, או להישבע לשקר במשפט על דיני ממון; אסור לקלל; אין להכשיל עור או לייעץ לאדם שלא מתמצא בתחום מסויים עצה לא הוגנת; אסור לרכל; אם ניתן להציל אדם מסכנת חיים, יש לעשות את כל האפשר כדי להצילו; אסור לשנוא יהודי נוסף, אך יש להוכיח אותו כשהוא מתנהג לא כראוי; אסור לנקום באדם שגמל לנו רע או לנטור את שנאתו בלב ולהזכיר לו את מעשיו לאחר מכן; ואהבת לרעך כמוך; יש לקום מפני שיבה ולהדר פני זקן; אין לבזות את הגר; יש להקפיד על מסחר הגון ולא לרמות. דינים בשדה ובכרם על בעל שדה להקפיד על הדינים הבאים: בשדה שיבולים, יש להותיר חלק מוגדר מן השדה המכונה "פאה" המוקדש לעניים שרשאים ליטול ממנו כשיחפצו; כאשר קוצרים את שיבולי השדה ומן הקציר נושרים שיבולת אחת או שניים, יש לאפשר לעניים לקחת אותם; בשעת בצירת כרם, יש לאפשר לעניים לקחת ענבים שנשרו מן האילן או אשכולות שלא התפתחו כל צורכן. בשלושת השנים הראשונות לנטיעת אילן אין לאכול את פרותיו. בשנה הרביעית הפרות מכונים "נטע רבעי" ויש להביא אותם לירושלים ולאוכלם בטהרה, או לחילופין לפדות אותו בכסף עמו ניתן לרכוש בירושלים מאכלים אחרים ולאכול אותם שם בטהרה; אסור להרכיב שני מינים שונים בכלאיים (כמו גפן וחיטה). איסור זה חל גם על הרכבת חיות ממינים שונים ועל לבישת בגד המורכב מצמר ומפשתן ("שעטנז"). חיזוי עתידות ואיסור עבודת אלילים אין לעסוק בחיזוי עתידות או לפנות לאובות וידעונים הפועלים בכוח הטומאה כדי לחזות עתידות. בימי קדם היו נוהגים עובדי האלילים לערוך מדורה ולהעביר בה את הילדים. אדם העושה זאת דינו מיתה ואם הוא לא ייענש בידי אדם הוא ימות בידי שמים. מנהג עובדי האלילים הוא לגלח את פאת ראשם ואת זקנם ולפיכך נאסר על היהודים לעשות זאת. כמו-כן המנהגים האליליים לשרוט בבשר האדם כאות אבל או נתינת כתובת קעקע בגוף האדם אסורים אף הם. דינים נוספים אדם שהביא קורבן שלמים לבית המקדש רשאי לאכול אותו רק ביומיים לאחר-מכן; אין למעביד להשהות את משכורת עובדיו; על הדיין לשפוט בהגינות, ולא להטות את הדין בשל מסכנות העני או בשל כבוד העשיר; אדם ששכב עם שפחה חצי משוחררת ("חרופה") יביא קורבן אשם לבית המקדש; "לא לאכול על הדם". מפסוק זה נלמדים דינים רבים, ביניהם הצורך להמתין למיתת הבהמה הנשחטת לפני האכילה ממנה; לשמור את קדושת השבת וכן את קדושת המקדש; אין להפקיר את הבת לזנות. קדושת בני ישראל בשל קדושתם של בני-ישראל, עליהם להיזהר שלא להיכשל בדיני העריות השונים, באיסור נידה, במשכב זכר ובהמה. רק בזכות שמירת דינים אלו לא תקיא הארץ את בני ישראל שייכנסו אליה. חלק נוסף מקדושה זו הוא קדושת האוכל: על בני-ישראל לאכול רק אוכל כשר, ולהבדיל בין הבהמה והעוף הטהורים ובין אלו הטמאים. https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/1501646 שבת שלום לכולם! (:
  25. לתשומת לבכם, לגבי מתי מותר לאכול חמץ השנה, כבר בשישי בערב או במוצ"ש, לאור הסמיכות של החג עם השבת - למרות שפסח מסתיים עם כניסת השבת ביום שישי בערב, יש מחלוקת אם לאכול חמץ כבר בשישי בערב או לחכות למוצ"ש וזה בין היתר בגלל השאלה אם החמץ שנמכר חוזר לבעליו עם יציאת החג, שזה אומר בשבת, או שבשבת החמץ לא יכול לחזור לבעליו ויש לחכות למוצ"ש. יש גם עניינים של הלכות מוקצה, שיש אומרים שהחמץ בזמן בין השמשות (הזמן שבין היום ללילה) של בן שישי לשבת הוא מוקצה (כי אין שימוש בחמץ בפסח) ומה שמוקצה בזמן בין השמשות הוא מוקצה כל השבת. בכל מקרה, אחרי פסח מותר לאכול רק חמץ שנמכר לגוי, כך שמי שלא מכר את החמץ שלו, לא יכול לאכול אותו בכלל בכל מקרה. גם לא במוצ"ש ואחרי פסח בכלל. בהודעה הקודמת על חג שביעי של פסח ופרשת השבוע השנה חג שביעי של פסח יוצא צמוד לשבת, כך שאסור למשל, לנסוע ברכב החל מהערב עד למוצ"ש. מה שכן, מותר לבשל בחג לצורך הארוחה שבאותו יום (דהיינו, מותר לבשל היום בערב בשביל הארוחה של הערב, ומחר בבוקר בשביל הבוקר) וזה בשני תנאים: 1. בתנאי שהדלקנו נר לפני כניסת החג, שממנו נעביר אש לבישול. אסור להדליק אש חדשה. חייבים רק להעביר אש מנר שהודלק לפני החג. 2. שיש עניין של טריות ואיכות באותו אוכל - אם אין הבדל באיכות המזון אם אני מכין אותו לפני החג לבין שאני אכין אותו צמוד לאכילה בחג עצמו, אז אסור לבשל. אם יש הבדל והמזון יוצא יותר טוב שאני מכין אותו צמוד לאכילה, אז מותר לבשל. כמו כן, מחר עד כניסת שבת, מותר גם לבשל לכבוד שבת, אבל בשביל זה צריך לעשות עירוב תבשילין ולדאוג להדליק היום נר, שממנו נעביר אש (פרטים בהמשך ההודעה). חג שביעי של פסח הוא יום טוב לכל דבר בו לא נוהגים ברכב ולא מדליקים אור (בדיוק כמו בשבת), למעט העניין שמותר לבשל לצורך החג, בתנאי שהדלקנו לפני החג נר שממנו נעביר אש לבישול (אסור לבשל על ידי הדלקה של אש חדשה שלא העברנו מנר שדלק לפני החג ושמתקיים התנאי של איכות המזון כמו שרשמנו בסעיף 2). שימו לב שאת הגז שעליו בישלנו לא מכבים כרגיל. נותנים לגז להכבות מעצמו, על ידי כך שהמים גולשים מהסיר ומכבים את הנר. בכל מקרה, בשבת אסור לבשל בכל צורה. מה זה עירוב תבשילין ואיך עושים אותו? השנה חג שביעי של פסח יוצא מחובר עם שבת. שביעי של פסח נכנס היום בחמישי בערב ויוצא בשישי בערב ואז בדיוק נכנסת השבת. בשביעי של פסח מותר לבשל לצורך הארוחה שבאותו היום, בתנאי שלא מדליקים אש חדשה, אלא מעבירים אש מנר שהדלקנו לפני כניסת החג ביום חמישי. אבל מה עושים עם אוכל מבושל לשבת? בשבת הרי קיים איסור בישול בלי שום קשר אם העברנו אש מנר שדלק לפני שבת או שהדלקנו אש חדשה ומקודם אמרנו שבשביעי של פסח מותר לבשל אוכל רק בשביל הארוחה שבאותו היום (מה שאומר שאי אפשר לבשל משישי בבוקר לארוחת שבת שבשישי בערב, כי הם נחשבים ימים אחרים ביהדות, שבה היום מתחלף בצאת הכוכבים). לכן, מה שעושים זה מה שנקרא עירוב תבשילין. לפני כניסת החג לוקחים מצה ותבשיל (ביצה מבושלת או דג וכדומה) ומברכים את הברכה שנמצאת בלינק שבסוף ההודעה. העירוב תבשילין מאפשר לנו לבשל (על ידי העברת אש שהדלקנו לפני החג) בחג שביעי של פסח ביום שישי בשביל שבת (כמובן שמותר לבשל רק עד כניסת השבת ולא אחרי). כמו כן, אפשר גם לאפות דבר שהוא לא חמץ (המאפה/מצה שבעירוב היא בשביל אפייה והביצה זה בשביל הבישול) בשישי לקראת שבת אם התנור כוון לפעול על ידי שעון שבת לפני כניסת החג. שימו לב, מי שעשה עירוב לא יכול לבשל בשביל שבת כבר היום בערב ביום חמישי, אלא יכול לבשל רק בסמוך לשבת, דהיינו החל משישי בבוקר. כמו כן, חייבים עירוב תבשילין גם אם לא מבשלים כלום, כי צריך ביום שישי להדליק נרות שבת לפני כניסת השבת, ומכיוון שיש פה פעולה שעושים בשביל השבת, כדי לעשות אותה צריך עירוב תבשילין. מה עושה מי ששכח לערב תבשילין? רב העיר עושה עירוב תבשילין גם בשביל כל העיר, צריך ללכת אליו ולהגיד לו שסומכים על העירוב שלו והוא יאשר ואפשר לבשל. החל משישי בערב, בשבת, כמובן שכבר לא מבשלים בכלל על ידי אש שהודלקה לפני חג שבועות או על ידי הדלקת אש חדשה. את המצה והביצה של העירוב נהגו לאכול בסעודה שלישית שבשבת (שזמנה בערך שעה-שעה וחצי לפני זמן יציאת השבת). לנוסח הברכה שאומרים בעירוב ולהרחבה: http://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/564868 https://he.m.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%91_%D7%AA%D7%91%D7%A9%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%9F חג שמח ושבת שלום לכולם! (:
×
×
  • Create New...

הודעה חשובה

בשימוש אתר זה אתה מסכים לתנאים הללו תנאי השימוש.