נועם שוהם

ביום שלישי בערב השבוע יהיה יום ירושלים - 57 שנים לשחרור ירושלים, יהודה ושומרון וחזרת עם ישראל למקומות ההיסטוריים! השבת יסיימו את ספר ויקרא כשיקראו את הפרשה האחרונה, פרשת ויקרא. פרשת בחוקותי "אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם" פותחת הפרשה, "ונתתי גשמיכם בעתם, ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו" כשהיא מוסיפה ברכות רבות, ביניהם "ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד; והשבתי חיה רעה מן הארץ, וחרב לא תעבור בארצכם." במידה ולא תצייתו לדברי, מזהיר אותם האלוקים, אעניש אתכם קשות. בפרשה זו מופיעים פסוקי ה"תוכחה" המכילים את העונשים הצפויים, חלילה, לבני-ישראל במידה ולא יקיימו את מצוות התורה, אך הם מסתיימים בנימה אופטימית: "גם בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם, כי אני ה' אלוקיהם." כמה אתה שווה? כאשר אדם נודר סכום מסויים כתרומה, הוא יכול לומר "אתן כ'ערכו' (שוויו) של איש מסויים" או "אישה מסויימת". אלו הם ה'תעריפים' אותם יהיה עליו לשלם: לתינוק זכר מגיל חודש עד גיל חמש: חמישה שקלים. מגיל חמש עד גיל עשרים: עשרים שקלים. מגיל עשרים עד גיל שישים: חמישים שקלים. מגיל שישים והלאה: חמישה עשר שקלים. לתינוקת מגיל חודש עד גיל חמש: שלושה שקלים. מגיל חמש עד גיל עשרים: עשרה שקלים. מגיל עשרים עד שישים: שלושים שקלים. מגיל שישים ומעלה: עשרה שקלים. במידה ולתורם אין את היכולת הכלכלית לשלם את הסכומים האמורים, ישום הכוהן את נכסיו ויחייב אותו בהתאם. אדם הנודר בהמה, בית, שדה לצדקה · אדם הנודר בהמה טהורה עליו להביא אותה למקדש ואין באפשרותו להמיר אותה בבהמה אחרת. במידה והוא עשה זאת גם הבהמה המקורית וגם זו שהמיר בה קדושות, כקנס על מעשהו. · אדם הנודר בהמה טמאה או בית כתרומה רשאי לפדות אותם תמורת השווי המקורי בתוספת חומש. · אדם הנודר שדה יכול לפדות אותה תמורת חמישים שקל לכל שטח המכונה 'חומר שעורים'. אם הוא מחליט שלא לגאול את השדה היא תשוב אליו ביובל כל עוד והיא נותרה בידי גזבר ההקדש ולא נמכרה לאחר. אם הוא עצמו רכש את השדה מאחר, השדה תשוב לבעלים המקורי. דיני מעשר בהמה מן הבקר והצאן יש להפריש "מעשר", בהמה אחת לכל עשר בהמות. https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/1519917 שבת שלום ויום ירושלים שמח לכולם! (:

פרשת בהר כאשר בני ישראל ייכנסו לארץ המובטחת יהיה עליהם לציין שני שנים מיוחדות: שמיטה ויובל. השנה השביעית מכונה שמיטה, ואילו לאחר 7 מחזורים של שבע שנים יש לציין את השנה ה-50 כשנת היובל. גם בשנת השמיטה וגם בשנת היובל אין לחרוש, לזרוע או לקצור את יבול הארץ. בשנים אלה היבול יהיה מופקר לכל. "וכי תאמרו: מה נאכל בשנה השביעית?" שואל בורא העולם ומשיב בעצמו: אתן ברכה מיוחדת בארץ, כך שמיבול שנה אחת (השנה השישית) תתפרנסו שלוש שנים: השנה השישית, השביעית והשנה השמינית עד שתוכלו לקצור מן היבול החדש. שנת היובל את שנת היובל מציינים באמצעות תקיעה בשופר ביום הכיפורים. שנת היובל מסמלת שחרור: כל העבדים משתחררים ושבים לביתם, וכל השדות שנמכרו חוזרים לבעלים הראשון. לפיכך, כאשר אדם מוכר שדה עליו לחשב כמה שנים יחלפו עד ליובל ולדרוש סכום הגון. בתים שנמכרו: אם הבית נמצא בעיר מוקפת חומה, ניתנת למוכר הזדמנות בת שנה לרכוש את הבית שוב מדי הקונה. לאחר השנה הוא לא יכול לרכוש שוב את הבית, וגם ביובל הבית יישאר ביד הקונה. בית שנמצא בעיר שאינה מוקפת חומה, המוכר זכאי לשוב ולרכוש אותו בכל עת. במידה והוא לא עשה זאת הבית ישוב אליו ביובל – חינם אין כסף. דיני אדם שירד מנכסיו מצווה לסייע לאדם שירד מנכסיו, לסייע לו למצוא עבודה ולהלוות לו כספים בעת הצורך. אין להלוות בריבית. כאשר יהודי הגיע למצב כספי נואש כל כך ומכר את עצמו לעבד בבית יהודי, על האדון להתייחס אליו כשכיר ולהעניק לו יחס נאות. הוא ישתחרר לאחר שש שנים או בשנת היובל – המוקדם מביניהם. לעומת זאת, ניתן לרכוש עבד נוכרי לעולם ואף להעביר אותו בירושה לבני האדון. יש לעשות כל מאמץ כדי לפדות אדם שמכר את עצמו לגוי כעבד. גם אם הוא לא נפדה קודם לכן, כאשר מגיעה שנת היובל הוא יוצא לחופשי, "כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים, אני ה' אלוקיכם." שוב מצווה האלוקים על איסור עבודת אלילים, מצוות שמירת השבת ושמירת קדושת המקדש. https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/1513045 שבת שלום לכולם! (:

ביום רביעי הקרוב יהיה י"ד אייר. בתאריך זה חל פסח קטן, בו מי שלא יכל לחגוג את חג הפסח בתאריך בחודש ניסן, ערך את הפסח בי"ד אייר (ציווי זה גם מוזכר בפרשת השבוע כאן). בימנו שאין בית מקדש, נהגו לאכול מצות ביום זה וחלק מהעדות לא אומרים תחנון ביום זה. פרשת אמור פרשת אמור היא הפרשה השמינית בספר ויקרא. היא עוסקת בדינים שונים, ביניהם היא מביאה לראשונה בתנ"ך את רשימת חגי ישראל אותם אנו חוגגים מדי שנה. הנה סיכום קצר של פרשת אמור: הכוהנים "אמור אל הכוהנים בני אהרון" פוקד האלוקים את משה, ומעביר לו רשימת ציווים הרלבנטיים לכוהנים ולכהן הגדול. מגע באדם מת מטמא את נפש האדם. אל להם לכהנים המשרתים בקודש להיטמא למת מלבד קרובי משפחה מדרגה ראשונה: הורים, בנים, אחים ואחיות לא נשואות. לכוהנים מותר להתחתן עם בתולה או אלמנה, אך אישה גרושה, זונה וחללה (בת כהן שהתחתן עם גרושה או זונה) נחשבים עבורם כפסולי חיתון. לכוהנים (כמו גם לבני ישראל) אסור לגלח את זקנם או לגלח שערות כאבל על פטירת מת. אלו הם הכוהנים שנאסר עליהם לשרת בבית המקדש ולהקריב קורבנות: כוהנים שנטמאו, מצורעים וזבים שלא עברו את הליך הטהרה הנדרש; וכן כוהנים בעלי מום. הכהן הגדול לכהן הגדול הנמצא בדרגת קדושה גבוהה מזו של הכוהנים דינים שונים מאלה של אחיו: * אסור לו להיטמא גם לקרובי משפחה מדרגה ראשונה שנפטרו. כמו-כן, אסור לו לקרוע את בגדיו או לגדל את שערות ראשו כאות אבל לאחר פטירתם. * גם לאחר מיתת קרובי משפחתו מותר לו להמשיך ולעבוד בבית המקדש. * אישה אלמנה נחשבת כפסולת חיתון עבורו. מותר לו לשאת רק בתולה. משפחות הכוהנים ורכושם ישנם קורבנות שונים שאכילתם מותרת לאכילה לכוהנים בלבד ואסור לזר לאכול אותם, אך עבדיו ושפחותיו מותרים באכילה. בת כהן יכולה לאכול גם היא את הקורבנות, אך אם היא מתחתנת עם גבר שאיננו כהן היא אסורה באכילתן; אם בעלה נפטר ואין לה בנים ממנו, שוב מותר לה לאכול את הקורבנות בבית אביה. דיני הקורבנות אסור להביא לבית המקדש קורבן בעל מום. דינים נוספים הקשורים להבאת קורבנות לבית המקדש: אין להביא שור, כבשה או עז בשבוע הראשון לאחר לידתו; אין לשחוט פרה ואת ולדה ביום אחד. חגי ישראל פרשת אמור כוללת גם את דיני חגי ומועדי ישראל. המועד הראשון המתרחש בכל שבוע הוא השבת. "ששת ימים תעשה מלאכה, וביום השביעי שבת שבתון מקרא קודש". (לחצו כאן לכניסה למדור מיוחד על השבת) בי"ד בניסן יש לחגוג את חג הפסח. החג נמשך שבעה ימים ויומו הראשון אסור בעשיית מלאכה. לאחר הכניסה לארץ יש להביא לבית המקדש למחרת היום הראשון של חג הפסח מנחה המורכבת מכמות מסויימת של שעורים. עד הבאת מנחה זו אין לאכול מן היבול החדש. כמו-כן, למחרת היום הראשון של חג הפסח יש לספור שבע שבועות (חמישים יום) כשבתומם חל חג השבועות בו מביאים קורבן המורכב ממאפה חמץ לצד קורבנות נוספים. (עוד על ספירת העומר, לחצו כאן) ביום הראשון של החודש השביעי, חודש תשרי, חוגגים את "יום הזיכרון" – ראש השנה. היום העשירי הוא יום הכיפורים. יש לצום בו ואסור לעשות בו כל מלאכה. אדם אשר יעבור על דיני יום מיוחד זה ייכרת מן הארץ. היום החמישה עשר של חודש תשרי הוא חג הסוכות. החג נמשך שבעה ימים ויומו הראשון אסור בעשיית מלאכה. בחג זה יש לקחת את ארבעת המינים (לולב, אתרוג, הדסים וערבות) ולשמוח לפני האלוקים שבעת ימים. כמו-כן יש לשבת בסוכות, כזכר לענני הכבוד בהם הקיף האלוקים את בני ישראל כשיצאו ממצרים. לאחר חג הסוכות חוגגים יום נוסף, שמיני עצרת. (בישראל חוגגים זאת יחד עם חג שמחת תורה) הדלקת המנורה, לחם הפנים האלוקים מצווה למשה לומר לבני ישראל להביא אליו שמן זית זך, בו ישתמש אהרון כדי להדליק את הנרות במנורה הטהורה העומדת מחוץ לקודש הקודשים. בנוסף, עליו לקחת סולת ולאפות ממנה 12 חלות אותם יש להניח על שולחן הזהב. מדי שבת יש להחליף את החלות בחלות טריות; את החלות הישנות יאכלו הכוהנים. (לחצו כאן כדי ללמוד על לחם הפנים, הלחם המיוחד של בית המקדש) דיני המקלל אחד מבני ישראל – שאביו היה מצרי – קילל את השם. מכיוון שדינו לא היה ידוע הניחו אותו בכלא, ולאחר-מכן הורה האלוקים לרגום אותו באבנים. בהזדמנות זו העביר האלוקים את דיני אדם ההורג אדם (מוות), אדם ההורג בהמה (עליו לשלם), ואדם שפצע אדם אחר (עליו לשלם את הנזק שגרם). קישורים לפרשת אמור לחצו כאן לכניסה למדור מיוחד לפרשת אמור כולל מאמרים וסרטוני וידאו לחצו כאן לקריאת התורה של פרשת אמור עם פירוש רש"י וההפטרה לחצו כאן לרמזים וגימטריאות לפרשת אמור לחצו כאן לדפי צביעה לילדים לפרשת אמור https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/887381 שבת שלום לכולם! (:

פרשת קדושים פרשת קדושים כוללת דינים יסודיים רבים ולפיכך נמסרה לבני-ישראל בהתכנסות רבתי של העם כולו. הציווי הראשון שנאמר ליהודים: "קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלוקיכם". ציוויי האלוקים כוללים (לא לפי הסדר): דינים שבין אדם לחברו יש לכבד את ההורים, אך כיבוד אב ואם לא יכול לבוא על חשבון השבת אותה יש לשמור; המקלל את הוריו דינו – מיתה; אסור לגנוב ולגזול בכל דרך שהיא, או להישבע לשקר במשפט על דיני ממון; אסור לקלל; אין להכשיל עור או לייעץ לאדם שלא מתמצא בתחום מסויים עצה לא הוגנת; אסור לרכל; אם ניתן להציל אדם מסכנת חיים, יש לעשות את כל האפשר כדי להצילו; אסור לשנוא יהודי נוסף, אך יש להוכיח אותו כשהוא מתנהג לא כראוי; אסור לנקום באדם שגמל לנו רע או לנטור את שנאתו בלב ולהזכיר לו את מעשיו לאחר מכן; ואהבת לרעך כמוך; יש לקום מפני שיבה ולהדר פני זקן; אין לבזות את הגר; יש להקפיד על מסחר הגון ולא לרמות. דינים בשדה ובכרם על בעל שדה להקפיד על הדינים הבאים: בשדה שיבולים, יש להותיר חלק מוגדר מן השדה המכונה "פאה" המוקדש לעניים שרשאים ליטול ממנו כשיחפצו; כאשר קוצרים את שיבולי השדה ומן הקציר נושרים שיבולת אחת או שניים, יש לאפשר לעניים לקחת אותם; בשעת בצירת כרם, יש לאפשר לעניים לקחת ענבים שנשרו מן האילן או אשכולות שלא התפתחו כל צורכן. בשלושת השנים הראשונות לנטיעת אילן אין לאכול את פרותיו. בשנה הרביעית הפרות מכונים "נטע רבעי" ויש להביא אותם לירושלים ולאוכלם בטהרה, או לחילופין לפדות אותו בכסף עמו ניתן לרכוש בירושלים מאכלים אחרים ולאכול אותם שם בטהרה; אסור להרכיב שני מינים שונים בכלאיים (כמו גפן וחיטה). איסור זה חל גם על הרכבת חיות ממינים שונים ועל לבישת בגד המורכב מצמר ומפשתן ("שעטנז"). חיזוי עתידות ואיסור עבודת אלילים אין לעסוק בחיזוי עתידות או לפנות לאובות וידעונים הפועלים בכוח הטומאה כדי לחזות עתידות. בימי קדם היו נוהגים עובדי האלילים לערוך מדורה ולהעביר בה את הילדים. אדם העושה זאת דינו מיתה ואם הוא לא ייענש בידי אדם הוא ימות בידי שמים. מנהג עובדי האלילים הוא לגלח את פאת ראשם ואת זקנם ולפיכך נאסר על היהודים לעשות זאת. כמו-כן המנהגים האליליים לשרוט בבשר האדם כאות אבל או נתינת כתובת קעקע בגוף האדם אסורים אף הם. דינים נוספים אדם שהביא קורבן שלמים לבית המקדש רשאי לאכול אותו רק ביומיים לאחר-מכן; אין למעביד להשהות את משכורת עובדיו; על הדיין לשפוט בהגינות, ולא להטות את הדין בשל מסכנות העני או בשל כבוד העשיר; אדם ששכב עם שפחה חצי משוחררת ("חרופה") יביא קורבן אשם לבית המקדש; "לא לאכול על הדם". מפסוק זה נלמדים דינים רבים, ביניהם הצורך להמתין למיתת הבהמה הנשחטת לפני האכילה ממנה; לשמור את קדושת השבת וכן את קדושת המקדש; אין להפקיר את הבת לזנות. קדושת בני ישראל בשל קדושתם של בני-ישראל, עליהם להיזהר שלא להיכשל בדיני העריות השונים, באיסור נידה, במשכב זכר ובהמה. רק בזכות שמירת דינים אלו לא תקיא הארץ את בני ישראל שייכנסו אליה. חלק נוסף מקדושה זו הוא קדושת האוכל: על בני-ישראל לאכול רק אוכל כשר, ולהבדיל בין הבהמה והעוף הטהורים ובין אלו הטמאים. https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/1501646 שבת שלום לכולם! (: *התוכן בדף זה מיוצר על-ידי Chabad.org, והוא מוגן בזכויות יוצרים על ידי המחבר ו / או "בית חב"ד". אם אתם נהנים ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו עוד יותר, בתנאי שאתם לא משנים אף חלק ממנו, ואתם מצרפים את ההערה הזו, קרדיט למחבר, וקישור ל www.he.chabad.org. אם ברצונכם לפרסם מחדש מאמר זה בכתב עת, ספר או אתר, שלחו דוא"ל

פרשת אחרי מות אחרי מיתת שני בני אהרון שאירעה בשל כניסתם לקודש הקודשים ללא רשות, מצווה האלוקים למשה כי אהרון ייכנס לקודש הקודשים רק פעם בשנה: ביום הכיפורים. בהזדמנות זו הוא מוסר לו את ההלכות המיוחדות הקשורות ליום זה. היום הקדוש בשנה מדי שנה ביום הכיפורים יצומו בני ישראל ולא יעשו כל מלאכה. ביום זה יכפר עליהם האלוקים מכל חטאיהם בשנה שחלפה. לקודש הקודשים ייכנס הכוהן הגדול כשהוא לבוש בבגדים לבנים (בשונה מבגדי הזהב הרגילים אותם הוא לובש במשך השנה) ויקטיר שם קטורת. הוא יביא פר לחטאת (ככפרה עליו ועל בני משפחתו); איל לעולה; שני שעירים עליהם הוא עורך הגרלה: האחד משמש ככפרה על חטאי בני ישראל ונהרג על-ידי שליח מיוחד המוביל אותו למדבר ("לעזאזל"), והשני מוקרב על המזבח. מדם הקורבנות השונים הוא יזה על פרוכת קודש הקודשים ועל קרנות המזבח. אסור להקריב מחוץ למשכן או לאכול דם הקרבת קורבנות לבורא העולם מותרת רק באוהל מועד ואדם שיעלה קורבן מחוצה לו ייכרת מקרב בני ישראל. כמו-כן, אסור לאכול דם "כי נפש הבשר בדם היא". האוכל דם ייענש אף הוא וייכרת מקרב העם. כאשר שוחטים חיה או עוף, יש לכסות את דמם בעפר. איסורי העריות "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו" מזהיר בורא העולמים את בני ישראל, ו"כמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו, ובחוקותיהם לא תלכו". הפרשה מפרטת את קרובי המשפחה השונים אותם אסור לשאת או לקיים יחסי אישות עמם, לצד האיסור לקיים יחסי אישות עם אישה נידה, משכב זכר או בהמה. "אל תטמאו בכל אלה כי בכל אלה נטמאו הגויים אשר אני משלח מפניכם ותטמא הארץ; ואפקוד עונה עליה, ותקיא הארץ את יושביה". אם בני ישראל ייזהרו לשמור איסורים אלו, הארץ לא תקיא אותם כפי שהקיאה את יושבי הארץ הקודמים. https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/1493338 שבת שלום לכולם! (:

חג שביעי של פסח הערב ומחר יהיה חג שביעי של פסח, שהוא למעשה היום האחרון של חג פסח, בו קרה נס קריעת ים סוף. יש עניין גדול להגיד את שירת הים בשמחה גדולה היום (בין ראשון לשני) בחצות הלילה (00:38) או לחילופין בבוקר יום שני או מתי שרק אפשר. שירת הים זאת השירה שאמרו בני ישראל לאחר שנבקע הים כהודיה לקב"ה על הנס הגדול. נוסח שירת הים בלינק הבא: https://he.wikipedia.org/wiki/שירת_הים אמירת שירת הים כל יום היא דבר גדול. להרחבה: https://www.hidabroot.org/article/187052 היום השביעי של חג הפסח הוא יום טוב החותם את חג הפסח. בחוץ לארץ מוסיפים יום שני של יום טוב (ראה כאן להסבר מדוע) והוא מכונה "אחרון של פסח". מה קרה בשביעי של פסח? בט"ו בניסן יצאו בני-ישראל מארץ מצרים הארץ בה היו עבדים במשך עשרות שנים. למרות סירובו הראשוני, לאחר עשר מכות שהיכה האלוקים בו ובעמו נעתר פרעה והרשה לבני-ישראל לצאת מהארץ למשך שלושה ימים בלבד. כשחלפו שלושה ימים מיציאת מצרים ופרעה הבין כי ליהודים אין כוונות לשוב לארצו, הוא רתם את סוסיו וקרא לכל עמו להצטרף למרדף אחרי היהודים במטרה לשוב ולהשתעבד בהם. לאחר מרדף קצר השיג פרעה את היהודים בכ' בניסן וסגר עליהם משלושה צדדים, כאשר לפניהם עומד רק ים סוף. האלוקים הורה למשה להניף את המטה על הים שנקרע לגזרים והיהודים עברו בתוך הים ביבשה. כשהמצרים ניסו לרדוף אחריהם בים, שבו המים וכיסו אותם. צבא מצרים, רכבו ופרשיו טבעו בים סוף. כתודה לבורא העולם על נס קריעת ים סוף אמרו משה ובני-ישראל את "שירת הים", ומרים אמרה עם נשי ישראל שירה בליווי תופים ובמחולות. נס קריעת ים סוף אירע בשעות הבוקר המוקדמות של "שביעי של פסח". מה עושים בשביעי ובאחרון של פסח? שביעי ואחרון של פסח הוא "ימים טובים", ולפיכך כל מנהגי יום טוב (כגון: איסור עשיית מלאכה מלבד מלאכות הקשורות ישירות באוכל נפש, וכדומה) נוהגים בו. בנוסף, ישנם מנהגים מיוחדים לימים אלו: • ערים כל הלילה. בקהילות רבות נהוג להקדיש את ליל שביעי של פסח ללימוד התורה, כתודה לבורא העולם על נס קריעת ים סוף. • אמירת 'יזכור'. בדרך כלל, את תפילת 'יזכור' – אזכרה לעילוי נשמות ההורים שהלכו לעולמם – אומרים לאחר קריאת התורה בבוקר שביעי של פסח בארץ-ישראל, ובחוץ לארץ באחרון של פסח. לחצו כאן לנוסח תפילת יזכור. • סעודת משיח. הבעל שם טוב אמר כי באחרון של פסח "מאיר גילוי הארת משיח", ותיקן לערוך סעודה מיוחדת ביום זה. בארץ-ישראל עורכים את הסעודה בשביעי של פסח. הרבי החמישי מליובאוויטש, רבי שלום דוב בער שניאורסאהן, תיקן לשתות ארבע כוסות של יין במהלך סעודה זו. הרבי מליובאוויטש קרא לקיים סעודה זו מתוך אמונה ותקווה לגאולה הקרובה על-ידי משיח צדקנו. https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/665289/jewish/-.htm חג שמח לכולם! (:

השבת לא קוראים לפי סדר פרשות השבוע, אלא יש קריאה מיוחדת לשבת ולחול המועד פסח. ביום ראשון בערב יחול חג שביעי של פסח. שבת שלום ופסח כשר ושמח לכולם! (:

בהודעה שלפני אפשר למכור חמץ לפני פסח שבת הגדול שבת לפני פסח נקראת "שבת הגדול", בה נהגו לדרוש בבתי הכנסת בהלכות הפסח. להרחבה: https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/2170521/jewish/-.htm?gclid=CjwKCAjwur-SBhB6EiwA5sKtjtPfUrQ2kzSbXVispFubQtSLCr4tpBzdbxgpU3O_LYDJNhZsu2WhHxoCL6AQAvD_BwE פרשת מצורע הליך ההיטהרות מן הצרעת לאחר שהכוהן בוחן את המצורע וקובע כי הוא נרפא מצרעתו, מבצעים את הטקס הבא כדי לטהר את המצורע: נוטלים שתי ציפורים חיות, מקל מעץ הארז, צמר צבוע וצמח איזוב. שוחטים ציפור אחת ומכנסים את דמה בתוך כלי חרס שבתוכו מי מעיין. טובלים את הציפור השניה ואת המקל, הצמר וצמח האיזוב, מזים על המצורע שבע פעמים ומשלחים את הציפור החיה לנפשה. בתום הטקס טובל המצורע במקווה טהרה וממתין שבוע נוסף – במהלכו הוא פורש מאשתו. כשחלפו שבעה ימים עליו לגלח את כל שערותיו ולטבול שוב במקווה טהרה. למחרת הוא מביא קורבן מיוחד לבית המקדש הכולל: שני כבשים, כבשה אחת, מנחת סולת ושמן. גם בבית המקדש נערך למצורע טקס טהרה מיוחד הכולל משיחת תנוך אוזנו הימנית, אגודל היד הימנית ובוהן רגלו הימנית של המצורע בדם אחד הכבשים וכן בשמן; הזיית השמן שבע פעמים לפני ה'; ושפיכת יתרת השמן על ראש המצורע. מצורע מחוסר אמצעים יכול להביא שני יונים כתחליף לכבש ולכבשה. צרעת בבית "כאשר תיכנסו לארץ המובטחת", אומר האלוקים למשה, "יהיה עליכם לוודא כי אין צרעת בביתכם". במידה וקיים חשש לנגע צרעת בבית יש לקרוא לכהן (קודם לכן מפנים את הרהיטים והכלים מן הבית, כדי שלא ייטמאו אם הכוהן יקבע כי הבית טמא). הכוהן יצווה לסגור את הבית למשך שבוע ימים. אם הנגע התפשט במשך השבוע, הוא יורה לשבור את הלבנים הנגועות ולהחליפן בלבנים טהורות. במידה ונגע הצרעת שוב הופיע בבית, יש להחריב את הבית ולבנות אותו מחדש. בית אשר פשט בו הנגע מטמא את הרהיטים והחפצים הנמצאים בבית ואת האנשים הנמצאים בו. הליך היטהרות הבית מן הצרעת אם לאחר החלפת הלבנים הנגועות בחדשות לא הופיע שוב נגע הצרעת, יקיים הכוהן טקס מיוחד כדי לטהר את הבית. הטקס דומה למדי לטקס היטהרות האדם המצורע והוא מתנהל כדלהלן: נוטלים שתי ציפורים, מקל מעץ ארז, צמר צבוע וצמח איזוב. את אחת הציפורים שוחטים ואת דמה שופכים אל כלי חרס המכיל מי מעיין. את הציפור החיה יחד עם המקל, הצמר והצמח טובלים בדם ומזים על הבת שבע פעמים, ולאחר-מכן משלחים את הציפור. זב, זבה, נידה המשך הפרשה מכיל דיני טומאה נוספים: זב, זבה ונידה. הם מטמאים את מי שנוגע בהם ואף את מי שנוגע בכיסא עליו ישבו או במיטה עליה שכבו. יהיה עליהם לטבול במקווה טהרה כדי להיטהר, כאשר במקרים מסויימים עליהם להמתין שבעה ימים וכן להביא קורבן טהרה מיוחד אל המשכן. https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/1485730 שבת שלום לכולם! (:

מכירת חמץ, שימו לב: ניתן למלא עד יום שני בשעה 10:30. בפסח יש איסור שיהיה ברשותינו חמץ. מה עושים אם נשאר הרבה חמץ שלא ניתן לסיימו עד פסח? מרכזים את החמץ בארון בבית אותו לא נפתח כל ימי חג הפסח, מוכרים את החמץ למי שאינו יהודי ולאחר שביעי של פסח ניתן להשתמש שוב בחמץ, מכיוון שהוא חזר לרשותינו עם סיום פסח. שימו לב! חמץ שנשאר בבעלות יהודי במהלך הפסח ולא נמכר לגוי, אסור באכילה ובהנאה לאחר פסח! לינק למכירת חמץ: https://landing.hidabroot.org/mechirat-hametz-2023/?utm=1&campaignId=מכירת_חמץ_תשפג&fromRef=google&gclid=Cj0KCQjwla-hBhD7ARIsAM9tQKu99-ALpARfu55dnxf-EFogmmFI5NyStzcwH24OegRbULDxy4A9RRwaAuzsEALw_wcB פסח כשר ושמח לכולם! (:

פרשת תזריע דינים מיוחדים ליולדת האלוקים מצווה על משה את דיני היולדת: כאשר נולד בן זכר, יש לערוך לו ברית מילה בגיל שמונה ימים. היולדת תהיה טמאה במשך שבוע בתומו תטבול במקווה טהרה, תמתין 33 יום נוספים ולאחריהם תקריב קורבן מיוחד. אם היא ילדה בת טומאתה תימשך שבועיים בתומם תטבול, תמתין 66 יום ולאחריהם תביא את קורבן היולדת. קורבן היולדת כולל כבש לעולה ובן יונה או תור (עוף ממשפחת היוניים) לחטאת על המזבח. אם אין באפשרותה להביא כבש לעולה, היא רשאית להביא בן יונה או תור במקום הכבש. דיני הצרעת כאשר מופיעה צרעת (מחלה שהייתה בזמן המקרא ונכחדה מן העולם) בגוף האדם, בבגדו או בבית בו הוא מתגורר, עליו לגשת אל הכוהן כדי שיקבע האם אכן מדובר בנגע הצרעת שעלול לטמא אותו, את בגדו ואת ביתו. צרעת אדם: פרשתנו מפרטת סוגי פצעים שונים: כאלו המטמאים את האדם, אחרים הנחשבים טהורים ופצעים בהם על הכוהן לשלוח את האדם להסגר של שבוע או שבועיים כדי לראות האם הנגע יתפשט ויטמא את האדם. בתקופה בה הוא חולה בצרעת, עליו להתגורר מחוץ למחנה ולנהוג במנהגי אבלות: לקרוע את בגדיו ולא להסתפר. (הליך הטהרה של המצורע כאשר תסור ממנו המחלה מתואר בפרוטרוט בפרשה הבאה, פרשת מצורע). צרעת בגדים: כאשר קיים חשש לנגע צרעת בבגד, יניח הכוהן את הבגד בבידוד למשך שבוע ימים. אם בתום השבוע הנגע התפשט יש לשרוף את הבגד; במידה והנגע לא התפשט, יש לכבס את הבגד ולהניח אותו בבידוד במשך שבוע נוסף. אם הנגע סר לאחר כיבוס הבגד, הבגד טהור אך יש להטביל אותו במקווה טהרה; אם הנגע לא התפשט אך גם לא סר לגמרי, יש לקרוע את החלק הנגוע ויתרת הבגד מותרת; במידה והנגע התפשט, הבגד טמא ויש לשרוף אותו. https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/1478264 שבת שלום לכולם! (: *התוכן בדף זה מיוצר על-ידי Chabad.org, והוא מוגן בזכויות יוצרים על ידי המחבר ו / או "בית חב"ד". אם אתם נהנים ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו עוד יותר, בתנאי שאתם לא משנים אף חלק ממנו, ואתם מצרפים את ההערה הזו, קרדיט למחבר, וקישור ל www.he.chabad.org. אם ברצונכם לפרסם מחדש מאמר זה בכתב עת, ספר או אתר, שלחו דוא"ל

השבת יקראו שתי פרשות ביחד, פרשות שמיני ובנוסף יקראו את פרשת החודש אותה קוראים לפני ראש חודש ניסן שיחול בשבוע הבא. פרשת החודש פרשת החודש היא הפרשה הרביעית מתוך ארבעת הפרשיות שקוראים בין ראש חודש אדר הסמוך לניסן ועד לראש חודש ניסן. https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php/פרשת_החודש פרשת שמיני תמו להם שבעת הימים בהם ביצע משה את כל העבודות במשכן כשהוא מאמן את אהרן ובניו לקראת הרגע בו הם יקבלו באופן רשמי את שרביט הכהונה במשכן. ביום השמיני, ראש חודש ניסן, קיבץ משה את כל בני ישראל ליד המשכן. "זהו היום בו יראה אליכם ה'" הוא אמר להם. לאחר מכן הוא קרא לאחיו: "קרב אל המזבח ועשה את חטאתך ואת עולתך, וכפר בעדך ובעד העם; ועשה את קרבן העם וכפר בעדם כאשר צוה ה'." כשבניו נוטלים חלק פעיל, שחט אהרן את הקרבנות והעלה מהם על המזבח; הוא גם הקריב מנחה, ולבסוף נשא את ידיו והעניק לעם ברכת כוהנים: "יברכך ה' וישמרך, יאר ה' פניו אליך ויחונך, ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום." לאחר-מכן נכנסו משה ואהרן לבדם אל המשכן שם לימד משה את אחיו את סוד הקטורת – מרקחת הבשמים שהייתה מוקטרת על גבי המזבח המיוחד לכך – וכשיצאו העניקו ברכה משותפת לעם. והנה הגיע הרגע המיוחל: אש ירדה מן השמים ואכלה את הקורבנות שהיו על המזבח. ההתגלות האלוקית שימחה את בני ישראל. הם ידעו כי כעת נמחל להם על חטא העגל! הם נפלו על פניהם כשהם משבחים ומודים לבורא העולם. טרגדיה באמצע החגיגה בעיצומם של הרגעים המשמחים בשל חנוכת המשכן נמהלה טרגדיה: נדב ואביהוא, שני בני אהרן, לקחו מחתה והניחו בה קטורת. הם הקריבו את הקטורת לפני בורא העולם למרות שלא הצטוו לעשות זאת. האש שיצאה מן השמים הרגה את נדב ואביהוא כעונש על מעשיהם. משה ביקש לנחם את אחיו. "מיתתם של בניך מראים כי הם היו בדרגה רוחנית גבוהה" הוא אמר לו, "שכן האלוקים אמר ששמו יתקדש דווקא באמצעות הענשת הקרובים אליו – 'בקרובי אקדש.'" אהרן לא השיב למשה על דברי ניחומיו ולא כלום. דיני אבלות המיתה הפתאומית של בני אהרן יצרה מצב בו אהרן ובניו, שזה עתה איבדו בן ואח, נכנסו להגדרה ההלכתית של 'אוננים' – הזמן המידי לאחר פטירת קרוב משפחה ולפני קבורתו. "אסור לכם לנהוג את דיני האבלות השגרתיים" אמר להם משה. כל עם ישראל יתאבל עבורכם על האבידה הגדולה" אמר וציווה על בני דודו של אהרן – מישאל ואלצפן – להוציא את הגופות מן המשכן. בנוסף הוא העביר להם את הצו האלוקי כי למרות היותם אוננים עליהם לאכול מן הקורבנות שהוקרבו באותו היום. ביום בו נחנך המשכן הוקרבו כמה סוגי קורבנות: מהם קורבנות יחודיים ליום זה לרגל חנוכת המשכן, ומהם קורבנות שהפכו להיות שגרתיים והוקרבו באופן קבע במשכן. אהרן ובניו צייתו להוראת האלוקים ואכלו רק מן הקורבנות המיוחדים, וכשמשה קצף עליהם וביקש הסבר טען בפניו אהרן כי לדעתו הצו האלוקי המתיר את אכילת הקורבנות גם לאוננים התייחס רק לקורבנות המיוחדים ולא לאלו השגרתיים. משה שמע את הסברו של אהרן והודה לדבריו. כהנים שיכורים אסורים לעבוד במשכן לאחר מיתת שני בניו של אהרן, התגלה האלוקים לאהרן והורה לו כי אל להם לכוהנים להיכנס אל המשכן כשהם שיכורים מיין. גם לדייני ישראל אין להורות ולפסוק הלכה כשהם שיכורים. דיני הכשרות בורא העולם הורה למשה ואהרן את דיני הכשרות, וכיצד לזהות את בעלי החי הכשרים ואת אלו שאינם כשרים. בין היתר נמנים החיות האסורות לאכילה (בהם החזיר, השפן, הגמל והארנבת), העופות והשרצים האסורים באכילה. לא רק שאין לאכול את בעלי החי הטמאים אלא שמגע בנבלתם או נשיאתם מביאה עמה טומאה לאדם שנגע או נשא את הנבילה. כדי להיטהר על האדם לטבול במקוה טהרה ולהמתין עד הערב. במידה והנבלה נגעה בכלי עשוי חרס אין לו טהרה אלא באמצעות שבירה. גם מגע ואכילת נבילות בהמות טהורות מביא עמו טומאה. הלכות כשרות אלו ניתנו במיוחד לבני ישראל כדי להתקדש ולהידמות לאלוקים. "כי אני ה' אלוקיכם, והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני." https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/1174985 שבת שלום לכולם! (:

עבודה משרדית, לא צריך שום ידע מיוחד (לומדים הכל במשרד), 9 שעות ביום, מרכז תל אביב. סביבת עבודה ממש כיפית וצהובה! (: דרישות: אחריות, רצינות, ראש גדול. מי שמעניין אותו מוזמן לשלוח לי הודעה פרטית. מי שאין לו פה יוזר מוזמן לשלוח לי מייל: zivy1985@gmail.com

פרשת פרה השבת יקראו גם את פרשת פרה, שהיא חלק מארבע הפרשות שקוראים מראש חודש אדר ועד ראש חודש ניסן. הפרשה עוסקת בנושא המעניין של פרה אדומה שבעזרתה מטהרים את מי שנטמא. כיום יש מקומות שמנסים לגדל פרה אדומה בהתאם לתנאי ההלכה, כדי שבע"ה שיגיע המשיח יהיה אפשר לטהר את כולנו ולעלות לבית המקדש. סיבת הקריאה: https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php/פרשת_פרה פרשת צו פרשת צו מופיעה בהמשך לפרשה הקודמת, פרשת ויקרא, בה דובר על המשכן החדש שזה-עתה הוקם, וכן על עבודת הקורבנות. הקורבנות שמקריבים על המזבח "צו את אהרון ואת בניו לאמר" פוקד האלוקים על משה ומעביר לו רשימת הנחיות הקשורות לקורבנות שיועלו על המזבח במשכן. (קורבנות רבים המוזכרים בפרשת השבוע נידונו כבר בפרשה שעברה, אך בעוד בפרשת ויקרא הופיעו הדינים המיועדים לאדם המביא את הקורבנות, בפרשת השבוע מופיעים הציווים לאהרון ובניו המקריבים את הקורבנות). על המזבח תיקוד אש תמיד; בבוקר, יש לגרוף את האפר שהצטבר על המזבח משריפת הקורבנות ולהניח אותו בצד המזבח, לאחר-מכן מקריבים את "קורבן התמיד" הנחשב לקורבן עולה ורק לאחר-מכן מותר להקריב את קורבנות נוספים. כאשר תצטבר כמות גדולה של אפר, יחליף הכוהן את בגדיו ויוציא את האפר אל מחוץ למחנה. (קיראו על "אש התמיד, האש שצריכה לבעור בנו" במשנתו של הרבי מליובאוויטש). כאמור בפרשת השבוע שעבר, קורבן העולה נשרף כולו על המזבח. עם זאת מפשיטים את עור הבהמה ומעניקים אותו לכוהנים. מן המנחות שיקטירו בני ישראל יקמוץ הכוהן חלק ויקטיר אותו על המזבח עם לבונה, ואת יתר המנחה הוא יאכל בחצר אוהל מועד תוך שהוא מקפיד שלא תחמיץ. מאלה שמקטירים הכהנים – כגון אותן אלו שהכוהנים מביאים ביום הראשון לעבודתם במשכן וכן המנחה היומית אותה מקטיר הכוהן הגדול – יישרף כליל על המזבח. את קורבנות החטאת והאשם יש לשחוט בחלק הצפוני של המשכן. חלקים מסויימים מקריבים על גבי המזבח, והיתר יאכלו הכוהנים המשרתים במשכן באותו היום. את קורבן התודה מביא האדם כאשר הוא נקלע לסכנה פוטנציאלית ויצא ממנה בשלום. יחד עם הקורבן עליו להביא ארבעה סוגים של חלות – עשר מכל סוג – כאשר מתוכם מקבל הכוהן חלה אחת מכל סוג ואת היתר יאכל מביא הקורבן עם משפחתו וידידיו ביום ההקרבה וכן למחרת. הכוהן והאדם המביא את קורבן השלמים יניפו יחדיו את החזה ואת החלבים. את החלבים מקריבים על המזבח, ואת החזה יחד עם השוק הימנית מעניקים לכוהן. את היתר יאכל בעל הקורבן בטהרה באותו יום. אין לאכול ממנו ביום למחרת. איסור אכילת חלב ודם בהקשר הקרבת החלבים והזאת הדם על המזבח, אוסר האלוקים לבני-ישראל לאכול חלב או דם. חנוכת המשכן בכ"ג באדר, שבוע לפני ראש חודש ניסן, מכנס משה את כל העדה לפתח אוהל מועד לטכס חנוכת המשכן. וכך מתנהל הטכס: הוא רוחץ את אהרון ואת בניו במים. לאחר-מכן הוא מלביש את אהרון את בגדי הכוהן הגדול, ועל ראשו מניח את המצנפת ואת ציץ הזהב. הוא מושח את המשכן ואת כליו בשמן המשחה ויוצק ממנה על ראש אהרון. גם את בני אהרון הוא מלביש את בגדי הכהונה המיוחדים להם. אל המזבח הוא מקריב שלושה קורבנות: פר אחד ושני אילים. לפני שחיטת הקורבנות משעינים אהרון ובניו את ידיהם על ראש הקורבנות בתפילה לאלוקים. את הפר שוחט משה, מזה מדמו על המזבח, מקריב ממנו חלקים מסויימים ושורף את היתר מחוץ למחנה; את האיל הראשון, המכונה איל העולה, שוחט משה ומעלה את כולו המזבחה; את האיל השני, המכונה איל המילואים שוחט משה, מדמו הוא מושח את תנוך האוזן הימנית של אהרון ובניו ואת האגודל והבוהן בידיהם ורגליהם הימניות. לאחר-מכן הוא לוקח את החלקים המוקרבים על המזבח ואת חלות המצות, מניף אותם יחד עם אהרון ובניו ומקריב אותם על המזבח. הוא מזה מן הדם ומשמן המשחה על אהרן, בניו ובגדיהם, ומצווה עליהם לבשל את יתר הבשר ולאכול אותו בחצר אוהל מועד. "יהיה עליכם להישאר במשך שבעה ימים באוהל מועד ולא לצאת ממנו" אומר משה לאחיו אהרון ולבניו והם אכן עושים זאת. קישורים נוספים לפרשת צו קריאת התורה לפרשת צו עם פירוש רש"י מה הקשר בין בגדי הכהונה ושבעת הרקיעים? ועוד רמזים וגימטריאות לפרשת צו מדור לפרשת צו עם מאמרים וסרטונים https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/864882 שבת שלום לכולם.1 (:

בהודעה הקודמת על פרשת זכור ופרשת ויקרא. כל מי שרוצה לשמח עניים ביום פורים עצמו, מוזמן לקרוא את סעיף ג' במצוות חג הפורים ולהכנס ללינק ולתרום כמה שהוא רוצה חג פורים במוצ"ש הקרוב יכנס חג הפורים. ובערים שהיו מוקפות חומה בימי יהושע בן נון (ירושלים למשל) פורים יהיה השנה ביום ראשון בערב. https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/5431030 ארבע מצוות יש בחג הפורים: א. קריאת מגילה - בלילה וביום קוראים את מגילת אסתר. מי שמפספס את הקריאה בבית כנסת, חב"ד עושים קריאות בלי הפסקה במוקדים ברחבי הערים - אפשר לבדוק בעמוד הפייסבוק/באתר שלהם. ב. משתה ושמחה - עושים בצהריי החג סעודה עם בשר ויין. ג. מתנות לאביונים - מצווה לתת לשני אביונים ביום הפורים עצמו כסף המספיק למנת אוכל, על מנת לשמח אותם. צריך לתת לשני אביונים כ"א מתנה (כסף) בשווי של ארוחה, כדי לצאת לידי חובת המצווה. זה בערך 30-50 שקל לעני, סה"כ אזור 60-100 ש"ח לשני העניים ביחד. מי שרוצה להוסיף יותר, בוודאי שמוזמן! מי שרוצה לקיים את המצווה מוזמן להכנס עכשיו לאחד מהלינקים הבאים ולתרום והכסף יגיע ביום פורים עצמו לעניים. אני שם שני לינקים. תבחרו לאן שבא לכם לתרום: https://give.hidabroot.org/matanot_evyonim_2024/?donate_category=259&donate_page_id=172059&campaignId=&fromRef=&audience=&commercialRef=&aff=1google&gad_source=1&gclid=Cj0KCQjw2PSvBhDjARIsAKc2cgMOtOmZK3qsBM7EugZWft0eX_Vq8JJqm36KozTw78MdvBUjvjMG2R4aAtp3EALw_wcB תרומות למשפחות נזקקות מהדרום: https://chabad-purim.org.il/gifts/ הזדמנות נהדרת לשמח אנשים ומשפחות נזקקות בחג! ד. משלוח מנות - מצווה לשלוח לאדם אחד משלוח מנות הכולל לפחות שתי מנות אוכל (קופסת טונה, בקבוק יין, קופסת שימורים, קופסת קופה, תבשילים). את משלוח המנות שולחים ביום הפורים ולא בלילה. לשים לב שבמבה או שוקולד לא נחשב מנה לעניין לצאת לידי חובת המצווה. כמובן שאפשר להדר ולהוסיף על שתי המנות גם הרבה ממתקים (: הרעיון מאחורי מצוות משלוח המנות הוא להרבות אהבה בין איש לרעהו! אתמול היה צום תענית אסתר שהשנה הוקדם בגלל שקוראים את המגילה במוצ"ש ולא צמים בשבת. לידיעה כללית, בשנה בה קריאת המגילה מתרחשת ביום חול, הצום מתחיל לפנות בוקר ומסתיים עד אחרי קריאת המגילה לזכר התענית שצמו אסתר ועם ישראל כדי להעביר את רוע הגזרה על השמדת העם היהודי. במסגרת התענית לא אוכלים ולא שותים. מותר להתקלח ולהשתמש בחשמל ולעבוד. עוד עניין שקשור לפורים הוא מצוות זכר למחצית השקל. עד לקריאת המגילה בלילה, נוהגים לקיים את מצוות זכר למחצית השקל כזכר לתשלום ששילם כל יהודי בימי בית המקדש כהשתתפות ברכישת הקורבנות שהוקרבו במזבח. היום שאין לנו בית מקדש, נותנים זכר למחצית השקל. יש שנהגו לתת שלוש מטבעות של חצי שקל ויש כאלה שנהגו לתת את השווי המעורך של חצי שקל תנכ"י (30 ש"ח לפי ערך הכסף השנה). לתרומות למצוות זכר למחצית השקל: https://purim.beit-chabad.org.il/machatzit_t_he/?utm_term=מחצית השקל&utm_machsir=c&utm_atama=p&utm_mikum=&utm_id=584068885163&utm_target=&utm_placement=&gad_source=1&gclid=Cj0KCQjw2PSvBhDjARIsAKc2cgMX2w1cwfm6SpBKkho-6H5DlVa4Xudb1XJHIw-fZBVB1bVYGvhuKX0aAoiXEALw_wcB פורים שמח!!

פרשת זכור במוצ"ש יחול חג פורים בערים שלא מוקפת חומה בימי יהושע בן נון (רוב הארץ חוץ מירושלים ועוד כמה ערים שפורים יהיה שום ביום ראשון בערב). בשבת שלפני פורים, בנוסף לפרשת השבוע קוראים גם את פרשת זכור. פרשת זכור היא הפרשה השנייה מתוך ארבעת הפרשות שקוראים החל מהשבת הסמוכה לראש חודש אדר ועד לראש חודש ניסן והיא עוסקת במצוות זכירת עמלק ובמצוות מחיית עמלק. נוסח הקריאה: (סוף פרשת כי תצא, דברים כה, יז-יט). מצוות קריאת פרשת זכור היא מהתורה ורבים נהגו לפקוד את בתי הכנסת בשבת בבוקר כדי לשמוע את הקריאה. https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php/פרשת_זכור פרשת ויקרא פרשת ויקרא היא הפרשה הראשונה בספר ויקרא, ספר שמוקדש כולו להקרבת קורבנות על גבי המזבח ולעבודת המשכן. חלק עיקרי במשכן – שעל בנייתו והקמתו קראנו בפרשות ויקהל ופקודי – היה העלאת הקורבנות על-גבי המזבח. פרשת ויקרא סוקרת את סוגי הקורבנות השונים וכיצד יש להקריבם. על קורבן עולה הקורבן הראשון המוזכר בפרשת השבוע הוא קורבן עולה. קורבן העולה כשמו כן הוא: עולה ונשרף כולו על המזבח (חוץ מעורו). הוא מובא בהתנדבות, וניתן להביא אותו מן הבקר, הצאן או העוף. את עולת הבקר או הצאן יש להביא מזכרים בלבד. לפני שחיטת הבהמה ישעינו בעלי הבהמה את ידיהם על ראשה; לאחר השחיטה יפשיטו את עורה, ינתחו אותה לנתחים וישטפו אותם במים, ורק לאחר-מכן יקריבו אותם על המזבח. את עולת העוף ישחט הכהן בצפרנו, יסיר את בני מעיה ויקטיר אותה לעולה על המזבח. (לחצו כאן כדי לקרוא עוד על העולה במשנתו של הרבי) מנחה קורבן נוסף המובא בהתנדבות הוא קורבן המנחה. המנחה עשויה מסולת חיטים ומשמן. יש לוודא כי היא לא תחמיץ, אסור לערב בה מי פירות ויש להקטיר אותה על המזבח עם מלח. ישנם כמה סוגי מנחות: מנחת סולת מוקרבת כשהיא סולת, והכהן קומץ מן הסולת והשמן ומקטיר אותה על המזבח עם לבונה; מנחת מאפה תנור מורכבת מחלות בלולות בשמן, או רקיקים משוחים בשמן שנאפו; מנחת מחבת היא סולת מטוגנת בשמן במחבת; ומנחת מרחשת היא סולת מטוגנת בשמן עמוק בכלי מיוחד הנקרא מרחשת. את המנחות חותכים לחתיכות, הכוהן קומץ מהם ומקטיר על המזבח והיתר נאכל לכהנים. מכיוון שהתורה עוסקת בדיני המנחות, היא מזכירה גם את מנחת הביכורים אותה מביאים משעורים קלויים אשר נותנים עליהם שמן. קורבן השלמים קורבן נוסף הוא קורבן השלמים. בניגוד לעולה המוקרבת כולה על המזבח, רק חלק מקורבן השלמים מוקרב ואילו חלקו מתחלק בין האנשים המביאים את הקורבן ובין הכוהנים המקריבים אותו. כמו-כן, בשונה מקורבן העולה ניתן להביא את קורבן השלמים גם ממין הזכר וגם ממין הנקבה, מן הבקר, כבשים ועיזים. לפני ההקרבה ישעינו (יסמכו) הבעלים את ידיהם על ראש הקורבן. חטאות קורבן החטאת הוא קורבן אותו מביאים החוטאים כדי שיתכפר להם על חטאיהם. לפני שחיטת הקורבן, האדם החוטא משעין את ידיו על ראש הבהמה לבקשת כפרה מבורא העולמים. סוגי החטאות השונים הם כדלהלן: אדם מן השורה שחטא בשגגה מביא קורבן חטאת. הקורבן יהיה שעירת עיזים או כבשה, החוטא ישעין את ידיו על ראש הבהמה לפני שחיטתה, זורקים את דמה על קרנות מזבח העולה (ואת שאריות הדם על בסיס המזבח) ואת החלב מקריבים על המזבח. אם החוטא הוא נשיא ישראל הוא יבצע את ההוראות לעיל בשינוי אחד: עליו להביא שעיר עיזים ממין זכר. אם החוטא הוא הכהן הגדול, עליו להביא פר זכר. לאחר שישעין את ידיו על ראש הבהמה בבקשת כפרה, הוא יזה את הדם שבע פעמים על הפרוכת העומדת בין הקודש וקודש הקודשים, על קרנות מזבח הקטורת, את החלב יקריב על המזבח ויתר הפר יישרף באש מחוץ למחנה. במידה ובית הדין הגדול של ישראל הורה לבצע עבירה מסויימת בשוגג וגרם לעם ישראל לחטוא, הליך הכפרה יהיה דומה לזה של הכהן הגדול: זקני העדה יביאו פר בן בקר עליו הם ישעינו את ידיהם, ולאחר-מכן הכוהן הגדול יבצע את ההליכים המוזכרים בפיסקה הקודמת. קורבן עולה ויורד ישנם קורבנות המשתנים מאדם לאדם לפי מצבו הכספי של החוטא. במידה והוא עשיר עליו להביא כבשה או שעירה, עני יוכל להביא שני תורים או בני יונה ואילו אדם שמצבו הכספי לא מאפשר לו אף זאת יוכל להביא מנחה. קורבנות אלו מובאים ככפרה על אדם שטען כי הוא לא יודע עדות מסויימת בעוד הוא יכל להעיד ולהכריע את פסק הדין; אדם שנכנס לבית המקדש או אכל קודשים כשהוא טמא ללא ידיעתו; ואדם שנשבע ועבר על שבועתו בשוגג. אשמות סוג קורבן נוסף המובא ככפרה על חטא ועוון מכונה בשם קורבן אשם. · אדם שמעל בשגגה ברכוש ההקדש יביא איל זכר ובנוסף לכך ישיב את המעילה בתוספת 20%. אשם זה מכונה אשם מעילה. · אדם שמסתפק אם עבר עבירה עליה חייבים כרת (כאכילת חלב) או שלא עבר, יביא אשם תלוי. · אדם שגזל מחבירו רכוש או ממון ישיב את הגזילה לבעליה בתוספת 20%, ובנוסף לכך יביא קורבן אשם שיכפר על חטאו. בין אם מדובר בגזילה לאור היום, באדם שמצא אבידת חברו ונטלה לעצמו כשהוא מכחיש שמצא אותה, באדם שהופקד בידו חפץ או ניתנה לו הלוואה והוא מכחיש, או במעביד שממאן לשלם את שכר עובדיו – כאשר הוא שב מחטאו, עליו להביא את אשם הגזילות. קישורים נוספים לפרשת ויקרא לקריאת התורה של פרשת ויקרא עם פירוש רש"י, לחצו כאן לקריאת סיכום הפטרת פרשת ויקרא לחצו כאן לקריאת רמזים וגימטריאות לפרשת ויקרא לחצו כאן לכניסה למדור מיוחד עם מאמרים על פרשת השבוע, לחצו כאן https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/859626 שבת שלום ופורים שמח לכולם! (:

השבת יסיימו לקרוא את ספר שמות כשיקראו את הפרשה האחרונה בספר, פרשת פקודי. פרשת פקודי כמה ולמה התורה מונה את התרומות שהתקבלו עבור בניית המשכן ואת השימושים שנעשו בהם. זהב: 29 ככרות, ו-730 שקל של אותם הימים (הככר מכיל 3000 שקלים של אותם הימים). כסף: 100 ככרות, 1775 שקלים. הכסף נאסף במסגרת איסוף מחצית השקל, עליה סופר בפרשת כי תשא. הכסף שימש ליציקת האדנים, התושבות לקרשי המשכן ולפרוכת, וכן לציפוי עמודי גדר חצר המשכן. נחושת: 70 ככרות, 2400 שקלים. הנחושת שימשה לאדני הכניסה לאוהל מועד, למזבח הנחושת, ולאדנים של גדר חצר המשכן. התכלת, הארגמן ותולעת השני שימשו לאריגת הבגדים. יצירת הבגדים השונים לאחר שסיימו להקים את המשכן וכליו (בפרשת ויקהל), התפנו האומנים ליצור את הבגדים השונים. הם יצרו את האפוד, בגד עשוי כמין סינר ארוך ועל כתפיו שתי אבנים טובות שעליהם נחקקו שמות בני ישראל; הם יצרו את החושן, בד ארוג ובו קבועות שתים עשרה אבנים, על כל אבן שם של שבט משבטי ישראל; את המעיל, אשר בשוליו פעמונים ורימונים; את הכתונת, החלוק אותה ילבשו הכוהנים על בשרם; את המצנפת לאהרן הכהן ואת המגבעות לבניו; את האבנט – החגורה; ואת הציץ, רצועת זהב שהכהן הגדול עונד על מצחו עליה כתוב "קודש לה'". כשסיימו האומנים את מלאכתם הם הביאו את המשכן, את כליו ואת הבגדים למשה רבינו, שבירך אותם על כך שקיימו בדיוק כפי שנצטוו. חנוכת המשכן בורא העולם מצווה את משה רבינו כי בראש חודש בניסן עליו להקים את האוהל, להניח בו את הארון ולקבוע את הפרוכת המבדילה בין הקודש וקודש הקודשים. לאחר-מכן יהיה עליו להביא את הכלים השונים אל תוך המשכן ולהשתמש בהם על פי הציווי האלוקי. כך אכן עושה משה. הוא מביא את השולחן ומניח עליו את לחם הפנים, מביא את המנורה ומדליק את נרותיה, על מזבח הקטורת הוא מקטיר את קטורת הסמים, ואת הכיור הוא ממלא במים בהם ישתמשו הכהנים בטרם שישרתו בבית המקדש. הוא מושח את המשכן ואת כליו ואת אהרן ואת בניו – לאחר שהם רוחצים במים – ומקדש אותם לעבודת המשכן. הענן מכסה את אוהל מועד ושכינת האלוקים שורה בבית אשר בנו לו בניו. מכאן ואילך הענן מנחה את בני ישראל במסעותיהם במדבר: כאשר הענן מתרומם, הם יודעים שעליהם להמשיך בנדודיהם; כאשר הענן חונה, חונים בני ישראל. https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/855902 שבת שלום לכולם! (:

ביום ראשון ושני זה ראש חודש אדר ב' (השנה היא שנה מעוברת ויש שני חודשי אדר). אין ספק שהמציאות הלאומית היא מאתגרת, אבל דווקא מתוך המצב הזה חובה עלינו להשתדל לשמוח ובעיקר לשמח אחרים עם כניסת חודש אדר ב' ובכלל. האוייב רוצה לשבור את רוחנו וחודש אדר הוא חודש נהדר להוסיף שמחה בעם שחיונית להשגת הניצחון. בשבת שלפני ראש חודש אדר (ובשנה מעוברת לפני אדר ב'), קוראים את פרשת שקלים שהיא אחת מתוך ארבעת הפרשיות שקוראים בנוסף לפרשת השבוע מהשבת הסמוכה לראש חודש אדר ועד לראש חודש ניסן. פרשת שקלים עוסקת בציווי על כל איש מישראל להביא מחצית השקל לבית המקדש לצורך קורבנות הציבור. כיום נוהגים לקיים את מצוות זכר למחצית השקל כתרומה לצדקה, כאשר עדות המזרח נהגו לתת כ-30 שקלים כשווי מחצית השקל הקדום וחלק מעדות אשכנז ממש מטבע של חצי שקל, כלשון הציווי. ניתן לתרום החל מחודש אדר הסמוך לראש חודש ניסן ועד לקריאת המגילה (ואולי אף אחרי) כדי לקיים את המצווה. להרחבה: https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php/פרשת_שקלים פרשת ויקהל בני ישראל מתגייסים לבניית המשכן משה רבינו מכנס את כל ישראל ומעביר להם את ציווי ה' לבנות לו בית. קודם לכן, הוא מזהיר אותם לשמור את השבת שכן בניית המשכן לא תדחה שבת. היהודים הנלהבים ממהרים לתרום מרכושם – תכשיטי זהב, בדים יקרים, כסף, נחושת, עצים ועורות – לבניית המשכן. הנשים האומנות טוו את צמר העיזים, ונשיאי שבטי ישראל הביאו את האבנים הטובות, את סממני הקטורת ואת השמנים. "בצלאל בן אורי בן חור ממטה יהודה, ויחד עמו אהליאב בן אחיסמך למטה דן, יהיו האומנים שיפקחו על בניית המשכן וכליו" אומר משה. תוך זמן קצר העוסקים במלאכה מעדכנים את משה כי יש ברשותם די והותר חומרים לבניית המשכן, ומשה קורא לבני-ישראל להפסיק לתרום שכן אין עוד צורך בכך. בניית המשכן האומנים שוזרים את היריעות ואת המכסה למשכן. הם מנסרים את הקרשים שיהוו קירות למשכן, מצפים אותם זהב ומכינים את האדנים (התושבות) לקרשים. הם שוזרים את הפרוכות שיפרידו בין הקודש וקודש הקודשים וכן את הפרוכת שתכסה על הכניסה למשכן. בצלאל יחד עם צוות האומנים מקים את ארון הזהב ואת הכפורת, את השולחן ואת כליו, את המנורה וכליה, את מזבח הקטורת, את שמן המשחה ואת קטורת הסמים. לאחר-מכן הוא מקים את מזבח העולה, את כיור הנחושת ואת הגדר שתשמש את חצר המשכן. https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/855899 שבת שלום וחודש טוב לכולם! (: *התוכן בדף זה מיוצר על-ידי Chabad.org, והוא מוגן בזכויות יוצרים על ידי המחבר ו / או "בית חב"ד". אם אתם נהנים ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו עוד יותר, בתנאי שאתם לא משנים אף חלק ממנו, ואתם מצרפים את ההערה הזו, קרדיט למחבר, וקישור ל www.he.chabad.org. אם ברצונכם לפרסם מחדש מאמר זה בכתב עת, ספר או אתר, שלחו דוא"ל

פרשת כי תשא פרשת כי תשא מכילה גם את סיפור חטא העגל, שאירע בהמשך למתן תורה (עליו קראנו בפרשת יתרו), וכן ציווים נוספים שקשורים למשכן (עליו למדנו בפרשת תרומה ותצוה). הנה סיכום של פרשת כי תשא: 39 יום לאחר המעמד רווי ההוד של מתן תורה ממתינים בני-ישראל לשובו של משה רבינו וכשהוא מתמהמה לשוב הם יוצרים עגל זהב אליו הם משתחווים. סיפור חטא העגל מופיע באמצע הפרשה, אך עוד קודם לכן, בתחילת הפרשה, מופיע ציווי האלוקים למשה לאסוף מכל יהודי מגיל עשרים ומעלה מחצית שקל. מחצית זו תשמש ליציקת אדני המשכן, ותכפר על בני-ישראל. (לחצו כאן כדי לקרוא עוד על מצוות מחצית השקל) הכיור, שמן המשחה והקטורת הוראות נוספות הקשורות להקמת המשכן: יש להקים כיור מנחושת שישב על בסיס נחושת. ממימי הכיור יטלו הכהנים את ידיהם ואת רגליהם לפני העבודה במשכן; משה ירקח מרקחת עשבים ושמן מיוחדת בשם "שמן המשחה". בשמן זה הוא ימשח את המשכן, את כליו ואת הכהנים. אין להשתמש בשמן המשחה לצרכים אחרים, ואין לרקוח מרקחת דומה למטרות חולין; מרקחת עשבים נוספת היא "הקטורת", המורכבת מ-11 רכיבים, אותה מקטירים פעמיים ביום על "מזבח הקטורת". אין להכין קטורת דומה למטרות חולין; (לחצו כאן כדי ללמוד עוד על "פיטום הקטורת" וכיצד היו מכינים אותה) האחראים על בניית המשכן יהיו: בצלאל בן אורי בן חור משבט יהודה, ויחד עמו אהליאב בן אחיסמך משבט דן; אין לבנות את המשכן ביום השבת, אשר מוקדש למנוחה. יש לשמור את השבת כי היא האות בין בורא העולם ובין ישראל. חטא העגל לאחר מתן תורה מעניק האלוקים למשה שני לוחות, עליהם נחרטו עשרת הדיברות באצבע אלוקים. 39 יום לאחר שעלה להר סיני, בני-ישראל טועים בחישוביהם ומסיקים כי על משה לשוב באותו יום. כששקעה החמה והוא לא הופיע, הם פונים אל אהרן בדרישה "עשה לנו אלוקים אשר ילכו לפנינו, כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו"! בניסיון להרוויח זמן פוקד עליהם אהרן לתת לו את תכשיטי הזהב שלהם אותם הוא משליך אל האש; קבוצת ה"ערב-רב", קבוצת גויים שהסתפחה אל עם ישראל ביציאת מצרים, יוצרים בכשפיהם עגל זהב. "הבה נחגוג מחר לעגל" מבקש אהרן בתקווה כי עד אז ישוב משה, אך העם השכים קום לעבוד את עגל הזהב, לזבוח לו קרבנות ולערוך חגיגה פרועה. ובהר סיני... "לך רד" אומר האלוקים למשה, "כי שיחת עמך אשר העלית מארץ מצרים; סרו מהר מן הדרך אשר ציויתים, עשו להם עגל מסכה". כעונש על החטא הגדול מבקש האלוקים להשמיד, חלילה, את עם ישראל ולהקים עם חדש מצאצאיו של משה. משה מתחנן לפני האלוקים לבטל את הגזירה. "המצרים יאמרו" הוא טוען, "כי הוצאת את בני-ישראל ממצרים כדי להשמיד אותם בהרים". בנוסף הוא מזכיר את זכות אברהם, יצחק ויעקב אשר כרת עמם האלוקים ברית והבטיח לתת את ארץ ישראל לזרעם. תחנוניו של משה ממתיקים את הגזירה ואלוקים חוזר בו. משה שובר את הלוחות כאשר יורד משה מן ההר ולוחות הברית בידו, הוא פוגש במשרתו יהושע הממתין לו ליד ההר. לקול רעש המסיבה הפרועה אומר יהושע "אני שומע קול מלחמה במחנה", אך משה מתקן אותו "אין זה רעש של מלחמה, אלא קול של חירופים וגידופים". כשהוא רואה את עגל הזהב, הוא משליך את הלוחות על הארץ ושובר אותם. הוא תובע הסברים מאחיו אהרן על המתרחש המספר לו על התרחשות הדברים שאירעה בהיעדרו. על החוטאים בעגל נגזר עונש מוות: בני שבט לוי, שלא עבדו את העגל, מסתובבים במחנה והורגים את החוטאים; מגיפה פורצת בעם; בנוסף לכך, משה שורף וטוחן את עגל הזהב ומערבב את האפר במים ומשקה את העם, כאשר שתיית המשקה הורגת את החוטאים. מאז חטא העגל, מעביר משה את אוהלו אל מחוץ למחנה שם נגלה אליו האלוקים כאשר בני ישראל עומדים ומביטים במתרחש ביראת כבוד עמוקה. אל ההר, בפעם השניה לאחר-מכן הוא שב ועולה אל הר סיני כדי להתחנן לבורא העולם למחול לעמו על חטאיהם. "אם לא תרצה למחול להם" הוא מבקש, "מחוק את שמי מספר התורה, שלא יאמרו עליי שלא ביקשתי עליהם רחמים"! אלוקים נעתר לדברי משה וסולח לעמו. עם זאת, הוא מציין כי מלאך – ולא השכינה בעצמה – יוביל אותם לארץ ישראל, וגם על כך מבקש משה: "אם אין פניך הולכים עמנו, אל נא תעלנו מזה". לבסוף בורא העולם מבטיח כי הוא עצמו יוביל את העם אל הארץ המובטחת. כאות להבטחה זו הוא יתגלה אל משה ויראה לו את כבודו, אך, הוא מבהיר, "תראה רק אחורי ולא את פני". באותה הזדמנות אף יקרא האלוקים בפניו של "שלוש עשרה מידות הרחמים" אותם משה ובני-ישראל יוכלו לומר בעת צרה כדי לעורר את רחמי האלוקים. אל ההר, בפעם השלישית "פסול לך לוחות שניות" אומר האלוקים למשה ופוקד עליו לעלות שוב אל ההר בפעם השלישית, שם הוא מתגלה אליו וקורא את שלוש עשרה מידות רחמיו. הוא כורת עמו ברית מיוחדת, מצווה אותו שלא ללכת בדרכי יושבי ארץ כנען או לעבוד את אליליהם, לשמור את חג הפסח, לפדות את הבכורות, לשמור את השבת, לחגוג את חג השבועות, לעלות לרגל בשלושת הרגלים, להביא ביכורים אל בית המקדש ושלא לבשל גדי בחלב אמו. גם בפעם השלישית שוהה משה בהר סיני ארבעים יום וארבעים לילה. כשהוא יורד ובידו הלוחות, חוששים בני ישראל ואהרן לגשת אליו כי במשך שהותו בהר סיני זרח אור פניו. הוא מרגיע אותם ומלמד אותם את דברי האלוקים, ולאחר-מכן מכסה את פניו. מאותו יום ואילך לובש משה את הבגד המיוחד על פניו, אותו הוא מסיר רק בעת הדיבור עם האלוקים ובעת מסירת דברי האלוקים לעם. לחצו כאן כדי לקרוא עוד על סיפור חטא העגל לפי המדרשים. קישורים נוספים לפרשת כי תשא לחצו כאן למדור על פרשת כי תשא, כולל מאמרים, סיפורים ושיעורי תורה בוידאו לקריאת התורה של פרשת כי תשא עם פירוש רש"י, לחצו כאן לסיכום הפטרת פרשת כי תשא, לחצו כאן לרמזים וגימטריאות לפרשת כי תשא, לחצו כאן https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/483404 שבת שלום לכולם! (:

היום זה י"ד באדר א', ויום זה נקרא פורים קטן. מכיוון שהשנה יש שני אדר, התאריך של פורים (י"ד) שחל באדר א' נקרא "פורים קטן". ביום זה לא אומרים תחנון בתפילה ויש עניין להרבות בסעודה. פורים עצמו השנה יהיה בי"ד אדר ב'. להרחבה: https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/1436509/jewish/-.htm פרשת תצוה בפרשה הקודמת, פרשת תרומה, קראנו על הציווי האלוקי על הכנת המשכן – המקדש העראי שינדוד עם עם ישראל במהלך נדודיהם במדבר. בפרשת תצוה האלוקים ממשיך ומפרט למשה ציווים שונים העוסקים בבניית המשכן ובהקמתו. הדלקת המנורה בכל לילה ידליק אהרן את המנורה עם שמן זית זך. המנורה תדלק מערב עד בוקר. (קיראו: מדוע היו שבעה קנים למנורה בבית המקדש?) הכהנים ובגדי הכהונה משה יקרב את אהרון אחיו ואת בניו – נדב ואביהוא, אלעזר ואיתמר – כדי שישמשו ככהנים במשכן. אומנים יתפרו עבורם בגדים מיוחדים אותם ילבשו בעת העבודה במשכן. לאהרן, שישמש ככהן הגדול, הם יכינו שמונה בגדים ואילו לבניו ארבעה בגדים בלבד. עבור אהרן הכהן שישמש ככהן הגדול יכינו האומנים את הבגדים המיוחדים הבאים: אפוד: בגד עשוי כמין סינר מן החזה ועד לעקביים, על כתפי האפוד יהיו קבועות שתי אבנים ועליהם שמות בני ישראל; החושן הוא בד ארוג ובו קבועות שתים עשרה אבנים יקרות, על כל אבן חקוק שם של שבט משבטי ישראל; מתחת לאפוד, ילבש הכהן את המעיל אשר בשוליו ייקבעו פעמונים ורימונים שישמיעו קול תוך כדי הליכה ותנועה; על מצחו הוא יענוד את הציץ, רצועת זהב עליה נחקק "קודש לה'" (לחצו כאן לכתבה נרחבת על הציץ). ואת הבגדים הבאים יכינו האומנים גם עבור בניו של אהרון: כותנת – חלוק אותה ילבשו על בשרם; מגבעת – רצועת בד שלופפה על ראשם של הכוהנים (הכהן הגדול חבש אותה על ראשו בצורה שונה מעט); אבנט – חגורה ארוגה מרכיבים שונים אותה היו הכוהנים חוגרים סביב לגופם, ומכנסיים שאורכם נמשך עד לברכיים. טקס קידוש הכהנים והמזבח על משה יהיה לקדש את הכהנים בטקס שיימשך שבעה ימים, ויכלול העלאת קורבנות ומנחות שונות על גבי המזבח, הזיית דם הקורבנות, יציקת שמן ("שמן המשחה") עליהם והלבשתם בבגדי הכהונה המיוחדים. גם בעתיד, לאחר פטירת אהרן, יהיה על הכהן הגדול שימלא את מקומו לשרת שבעה ימים עם מינויו לתפקיד הרם. במשך שבעת הימים יעלו קורבנות על-גבי המזבח וימשחו גם אותו בשמן המשחה. כשיסתיימו פעולות אלו, הבטיח האלוקים למשה, אשרה את שכינתי על המשכן ושם גם אדבר עמך. מזבח הקטורת פריט נוסף אותו יש להקים במשכן הוא: מזבח הקטורת, הוא יצופה זהב, ייקבעו בו שתי טבעות לצרכי שינוע, ועליו יקטיר הכהן פעמיים ביום את "קטורת הסמים" (בה תעסוק התורה בהזדמנות אחרת). לקריאה נוספת על הקטורת וממה היא הייתה עשויה, לחצו כאן. קישורים נוספים לפרשת תצוה מדור מיוחד לפרשת תצוה כולל מאמרים ושיעורי תורה לפרשת השבוע משה מסתתר, הגימטריאות מופיעות: גימטריאות ורמזים בפרשת תצוה קריאת התורה עם פירוש רש"י של פרשת תצוה סיכום קצר של ההפטרה לפרשת תצוה https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/480851 שבת שלום לכולם! (:

שלום, אנחנו מחפשים עובד/ת למשרה מלאה לעבודה במרכז תל אביב. התפקיד מצריך מעקב אחר הזמנות שהחברה ביצעה מול מוסדות רפואה, כך שיש לעשות כמה טלפונים ביום. מי שזה מעניין אותו, מוזמן לשלוח לי הודעה פרטית ולקבל יותר פרטים.

פרשת תרומה בפרשת תרומה, אנו קוראים על הציווי האלוקי להכנת המשכן וכליו. ציווי זה נמשך גם בפרשת תצווה וביצועו מופיע בפרשיות ויקהל ופקודי. בורא העולם מבקש: הכינו לי משכן "בני ישראל יעשו לשמי מקדש" אומר בורא העולמים למשה רבינו, "ואז אשכון בתוכם". בפרשת השבוע מפורטים הכלים אותם יש להכין עבור ה'משכן', אותו מקדש עראי שינדוד עם בני-ישראל במדבר ובו יעבדו את האלוקים. ראשית יש לגייס תרומות מבני-ישראל. התרומות יורכבו מחומרים שונים שישמשו לבניית המשכן: מתכות יקרות (זהב כסף ונחושת); בדים מצמר ומפשתן, חלקם צבועים בצבעים מיוחדים (תכלת, ארגמן, תולעת שני, שש ועיזים); עורות אילים ותחשים; עצי שטים; שמן זית זך; בשמים; ואבנים טובות. עם חומרים אלו יש לייצר את הכלים הבאים עבור המשכן הנוכחי (וכן יש לעשות בעתיד, בהקמת בית המקדש בירושלים): ארון הברית ארון הברית, בו מונחות שני לוחות הברית, יהיה עשוי עץ אך מצופה מזהב. כדי לעשות זאת יקים האמן שייצור את הארון שלושה ארונות העשויים כמו ארגזים פתוחים: הארון האמצעי עשוי עץ, ואילו החיצוני והפנימי עשויים זהב כך שהארון האמצעי מכוסה מבפנים ומבחוץ בזהב. בארבע זוויות הארון ייצקו טבעות זהב – טבעת בכל זווית, ובטבעות אלו ישחילו מוטות שיעמדו שם דרך קבע. באמצעות מוטות אלו ניתן יהיה לשנע את הארון ממקום למקום. מגוש זהב אחד יצרו את ה"כפורת", מכסה לארון, ועליו את הכרובים – שתי דמויות עם פרצוף של תינוק וכנפיים פרושות – שיעמדו זה מול זה. מבין שני כרובים אלו ידבר האלוקים עם משה וימסור לו את כל ציוויו לבני ישראל. השולחן השולחן, עליו יניחו לחם בעל צורה מיוחדת ("לחם הפנים"), ייעשה אף הוא מעצי שיטים ויצופה בזהב. לשולחן תהיה מסגרת, קישוט מיוחד מזהב ('זר'), וגם לו ארבע טבעות בהם יהיו מוטות עץ המצופים זהב שיאפשרו לשנע אותו בעת הנדודים במדבר. כלי השולחן השונים יהיו עשויים זהב. המנורה מנורת הזהב תשמש להדלקת הנרות במשכן. יש להכין אותה מגוש זהב טהור ויהיו בה שבעה קנים: קנה מרכזי, ושלושה קנים היוצאים באלכסון משני צידי הקנה המרכזי. בקנים וכן בבסיס המנורה יעוצבו צורות כוסות, כפתורים ופרחים. (קיראו עוד במאמר הבא: מדוע היו שבעה קנים למנורה בבית המקדש?) בניית המשכן כך יקימו בני-ישראל את המשכן: מעצי שיטים הם יצרו קרשים ויצפו אותם בזהב. מידות כל קרש יהיו עשר אמות גובה (אמה = בערך חצי מטר, עשר אמות = כ-5 מטר), ואמה וחצי רוחב (כ-0.75 מטר). הקרשים יחוברו זה אל זה באמצעות מוטות עץ וייקבעו בתחתיתם באדני (לבנות) כסף. בסך-הכול, רוחב המשכן יהיה עשר אמות ואורכו שלושים אמה. על המשכן ומסביבו יונחו יריעות העשויות מבדים ומעורות. יריעות אלו יחוברו זו לזו באמצעות חמישים קרסי זהב. (קיראו על בצלאל ואהליאב, האמנים שהופקדו לבנות את המשכן) הקודש וקודש הקודשים המשכן יורכב משני חלקים: קודש הקודשים (בו יהיה ארון הברית), והקודש (בו יונחו רוב כלי המשכן האחרים). בכניסה למשכן, וכן בכניסה לקודש הקודשים, יעמדו עמודי עץ המצופים זהב. על עמודים אלו יתלו פרוכות העשויות מיריעות ארוגות בצורות שונות משני צידיהן. בתוך הקודש יעמדו המנורה בצד הדרומי (שמאל) והשולחן בצד הצפוני (ימין). מזבח החיצון בחצר המשכן יוקם מזבח חלול עשוי עצי שיטים, אשר לו ארבע 'קרנות', פינות בולטות. המזבח יהיה מצופה נחושת, וכלי המזבח השונים יהיו עשויים אף הם נחושת. באמצעות ארבע טבעות ומוטות עץ מצופים נחושת שיושחלו בהם, ניתן יהיה לשנע את המזבח ממקום למקום. חצר המשכן המשכן ימוקם בשטח גדול יותר, חצר המשכן, שיהיה מוקף בקרשים המונחים באדני (לבנות) נחושת, ועליהם רשת קלועה. מידות חצר המשכן: מאה אמות אורך, וחמישים אמה רוחב. גם על שער החצר יש לתלות פרוכת רקומה ומעוטרת. קישורים נוספים לפרשת תרומה ההיסטוריה של עם ישראל מסתתרת בפרשת תרומה! ועוד רמזים וגימטריאות לפרשת תרומה קריאת התורה עם פירוש רש"י לפרשת תרומה מדור לפרשת תרומה עם מאמרים, סיפורים וסרטוני וידאו שאלות ותשובות לפרשת תרומה https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/478169 שבת שלום לכולם! (:

מי שנכנס אדר מרבין בשמחה!! היום ומחר זה ראש חודש אדר א'. השנה זאת שנה מעוברת מה שאומר שיש שני חודשי אדר. פורים יחול באדר ב'. פרשת משפטים לאחר הסיפור העוצמתי של מתן תורה שמופיע בפרשת יתרו, פרשת משפטים כוללת דווקא ציווים ורשימת דינים העוסקים בהתנהלות שבין אדם לחברו. עם זאת, בסוף הפרשה מובאים פרטים נוספים בסיפור מתן תורה - מאורעות שקרו לפני ואחרי המעמד בהר סיני. הנה סיכום קצר של פרשת משפטים:. "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" אומר בורא העולמים למשה ומצווה אותו להעביר לבני-ישראל רשימת דינים ארוכה העוסקים במצוות שבין אדם לחברו. במאמר זה נביא את רשימת הדינים כשהם מחולקים לפי נושאים, ולא לפי סדר הפרשה. דיני עבדים מותר לבית-דין למכור לעבד יהודיט שנתפס בגניבתו ואין באפשרותו לשלם את הגניבה. תקופת העבדות תהיה שש שנים לכל היותר. מותר לאדון להעניק לו שפחה כדי שתוליד ממנו בנים אך כשהוא משתחרר השפחה לא משתחררת. במידה והעבד אוהב את אשתו ומסרב להשתחרר, ירצע אדונו את אוזניו במרצע והוא ישאר עבד עד לשנת היובל. מותר לאב למכור את בתו הקטנה לשפחה. היא תשתחרר לאחר שש שנים, בשנת היובל או כשתתבגר (המוקדם מביניהם). אדם שהיכה את עבדו הכנעני ובתוך 24 שעות מת העבד חייב מיתה. אם העבד מת לאחר-מכן הוא פטור. במידה והוא פצע איבר של עבדו או שפחתו, הם ישתחררו לחופשי. רצח, פציעה הרוצח את חברו בכוונה תחילה חייב מיתה. אם הוא עשה זאת בשגגה, עליו להימלט ל"עיר מקלט" שם לא יוכל גואל הדם המבקש נקמה לפגוע בו. הפוצע את חברו ישלם לו תשלומים שונים על הפציעה: דמי אבטלה על כך שלא יכל לעבוד כשנפצע, כסף עבור הטיפולים הרפואיים, תשלום על הכאב והבושה שנגרמו לו וכן תשלום על הפיחות בשוויו שאירע כתוצאה מן הפציעה. הפוצע – או מקלל – את אביו או אמו, חייב מיתה. המכה אישה בהריון וגרם לה להפיל את עוברה, ישלם על הנזק כפי שיקבע בית-הדין. (אם גם היא נפצעה כתוצאה מן המכה, יחולו על המכה גם דיני הפציעה הרגילים). שמירת רכוש (ושור) על האדם לשמור את שורו ולוודא כי לא יזיק אחרים. במידה ושור הרג אדם: אם אין לו עבר של שלוש נגיחות הוא מכונה 'שור תם', יש לסקול אותו אך בעל השור פטור. אם יש לו עבר כזה, הוא מכונה 'שור מועד' ובנוסף לסקילת השור בעליו חייב מיתה בידי שמים על כך שלא שמר עליו שלא יזיק ועליו לשלם כופר. שור 'תם' שנגח שור אחר, בעל השור הנוגח ישלם חצי מהנזק. שור 'מועד' שנגח אחר, בעל השור ישלם את מלוא הנזק. שור שנגח עבד, בעל השור ישלם קנס של שלושים שקלים (במטבע של אותם הימים) לבעל העבד. גנבים ומזיקים דיני הגנב: במידה והוא נתפס בגניבתו, עליו לשלם כפול משווי הגניבה. אם הוא גנב שור או שה ושחט אותם ומכרם, עליו לשלם כפול ארבע בגניבת שה, וכפול חמש בגניבת שור. כאשר בעל הבית הנגנב חשש לחייו וכהגנה עצמית הרג את הגנב פטור. דיני המזיק: אדם שכרה, או הסיר, כיסוי של בור ונפל שם שור או חמור, עליו לשלם לבעל הבהמה את שוויה לאחר חישוב שווי הנבילה. אדם שלקח את צאנו לרעות בשדה חברו, או שילח אש שהזיקה את שדה חברו, ישלם את מלוא הנזק. שומרים ישנם ארבעה סוגי שומרים, כאשר לכל אחד דין שונה. שומר חינם (המקבל על עצמו לשמור חפץ ללא כל תשלום), שומר שכר (המקבל שכר על שמירתו), שוכר (המשתמש בחפץ תמורת תשלום) ושואל (המשתמש בחפץ ללא כל תשלום). השומר בחינם פטור מנזקים שאירעו לחפץ שלא באשמתו, אך במידה והתרשל בשמירה או שגנב את החפץ בעצמו, עליו לשלם כפל. השומר בשכר חייב אם החפץ נאבד או נגנב, אך פטור אם אירע נזק לחפץ בדרכים לא טבעיות. בדין השוכר נחלקו החכמים. יש הסוברים שהוא כשומר בחינם, ואחרים סוברים שהוא כשומר בשכר. השואל חייב בכל נזק, מלבד נזק שנבע משימוש תקין בחפץ. (קיראו עוד על השומרים לאור תורת הנסתר, כאן) יחס הוגן אין להונות או לגזול אדם שהחליף מקום מגורים, כי גם בני ישראל היו 'גרים' בארץ מצרים. אין לענות אף אדם ובמיוחד אלמנה ויתום שקול תפילתם נשמע תמיד לפני האלוקים. אין להלוות בריבית. כאשר תמורת ההלוואה נלקח משכון והוא חיוני לחיי הלווה, יש לאפשר לו להשתמש בו בשעת הצורך. אין לשמוע ללשון הרע. על אדם המוצא אבידה להשיב אותה לבעליה, גם אם הוא שונא אותו. כך גם אדם הפוגש את בהמת שונאו רובצת בדרך תחת משאה, אסור לו להתעלם ועליו לסייע לו. (לקריאה נוספת על מצוות השבת אבידה, לחצו כאן) בבתי-הדין ועוד אסור לקלל את האלוקים או את הדיין. אין לדיין לשמוע תלונת צד אחד ללא נוכחות הצד השני. בנוסף, אין לו להטות את הדין או להעניק יחס מכובד יותר לעני ולמסכן מתוך רגש של רחמים. אסור לדיין לקחת שוחד. כאשר בית-הדין עוסק בדיני נפשות, ניתן לחייב אדם מיתה רק אם הדיינים הפוסקים את הדין לחובה רבים בשניים על אלו הפוסקים לזכות. אם הנאשם יצא זכאי אין להשיב אותו גם אם מתעוררת טענה שעלולה לחייב אותו; אם הוא יצא חייב והתעוררה טענה לזכותו, יש להשיב אותו לבית-הדין לדיון מחודש בענינו. עוד דינים אדם שפיתה בתולה ושכב עמה, חייב לשאתה לאישה. במידה ואביה מסרב לתיתה לו, עליו לתת קנס לאביה. * העוסק בכשפים, השוכב עם בהמה והזובח לעבודת אלילים חייב מיתה. * יש להפריש מן יבול השדה את התרומות והמעשרות הקבועים לפי הסדר ולא לשנות ממנו. יש להפריש את הבכור לאחר שלושים יום. * אין לאכול בשר טריפה. * יש להיזהר בכבוד הגר. * במשך שש שנים יש לזרוע את הארץ, ובשנה השביעית היא שנת השמיטה בה יש לנוח מן העבודה. בשנה זו היבול הוא הפקר וכל החפץ יכול לקחתו. * יש לעבוד ששה ימים, וביום השביעי – שבת בו ינוח האדם, בהמתו ורכושו. * יש להיזהר לקיים את כל מצוות התורה. * אין להזכיר את שמה של עבודת אלילים. * יש לעלות לרגל בשלושת הרגלים: פסח, שבועות וסוכות. * מותר לשחוט את הפסח רק לאחר ביעור החמץ. * אין להותיר מן הקורבן עד הבוקר. * יש להביא ביכורים לבית המקדש. * אין לבשל, להנות או לאכול בשר בחלב. הארץ המובטחת אלוקים מבטיח כי הם יכנסו לארץ המובטחת. "הנה אנוכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך" אומר האלוקים, ובכך רומז כי בני-ישראל עתידים לחטוא ורק המלאך יתלווה אליהם ולא השכינה עצמה. הישמרו שלא ללמוד ממעשיהם הרעים של יושבי הארץ, מזהיר אותם בורא העולם. הוא מציין כי הוא לא ישמיד את יושבי הארץ בבת-אחת כדי שהארץ לא תהפוך לשממה, אלא בשלבים. הכנות למתן תורה למרות שמתן תורה תואר בפרשה הקודמת, בסוף פרשת משפטים התורה מתארת את ההכנות לקראת המעמד הגדול. יחד עם אהרון, נדב ואביהוא ושבעים זקני ישראל ניגש משה אל ההר אך רק הוא ניגש אל הענן. כשהוא שב הוא מוסר לעם את דברי האלוקים והם משיבים לו בפה אחד "כל הדברים אשר דיבר ה' נעשה". משה רבינו מעלה על כתב את כל דברי התורה מסיפור בריאת העולם ועד ליום הכתיבה. למחרת הוא מקריב קורבנות ובונה ומצבה לכל שבט. מדם הקורבנות הוא מזה על המזבח ועל העם ובני ישראל אומרים "נעשה ונשמע". שני לוחות הברית לאחר-מתן תורה משה עולה אל הר סיני לקבל את הלוחות ומפקיד את הזקנים יחד עם אהרון וחור לדון את העם כאשר הוא ישהה בהר. הוא שוהה בהר ארבעים יום וארבעים לילה. (לקריאה נוספת: כל מה שרציתם לדעת על שני לוחות הברית) קישורים נוספים לפרשת משפטים רמזים וגימטריאות לפרשת משפטים קריאת התורה לפרשת משפטים עם פירוש רש"י תקציר הפטרת פרשת משפטים https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/475545 שבת שלום וחודש טוב לכולם! (: *התוכן בדף זה מיוצר על-ידי Chabad.org, והוא מוגן בזכויות יוצרים על ידי המחבר ו / או "בית חב"ד". אם אתם נהנים ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו עוד יותר, בתנאי שאתם לא משנים אף חלק ממנו, ואתם מצרפים את ההערה הזו, קרדיט למחבר, וקישור ל www.he.chabad.org. אם ברצונכם לפרסם מחדש מאמר זה בכתב עת, ספר או אתר, שלחו דוא"ל

פרשת יתרו הפרשה הקודמת, פרשת בשלח, סיפרה על המכשולים שעמדו בפני עם ישראל ביציאה ממצרים ועל נס קריעת ים סוף. פרשת יתרו מספרת על המשך המסע ועל ההגעה אל היעד המובטח: קבלת התורה על הר סיני. יתרו מגיע אל המדבר יתרו, חותנו של משה, שומע על הניסים שחולל האלוקים לבני-ישראל ביציאת מצרים. הוא לוקח עמו את ציפורה אשת משה ואת שני בניהם גרשום (שאביו העניק לו את שמו כי "גר הייתי בארץ נכריה") ואליעזר ("כי אלוקי אבי בעזרי", ויוצא אל המדבר שם משה מקבל את פניו ומספר לו בפרוטרוט את כל הקורות אותם. הניסים והנפלאות שעשה האלוקים משמחים את לב יתרו. הוא מקריב קורבן לאלוקים, ויחד עם אהרון וכל זקני ישראל הם עורכים סעודה משותפת. שרי העשרות, החמישים, המאות והאלפים למחרת מבחין יתרו כי משה בעצמו יושב ושופט את העם. "מדוע אתה עושה זאת" הוא שואל את חתנו שמסביר לו: כאשר יש להם סכסוך הם באים אליי כדי שיפסוק עם מי הצדק. "אם תמשיך לעשות זאת" קורא יתרו, "לא תוכל להחזיק מעמד! כיצד תוכל לשפוט את העם הגדול הזה לבדך"? הוא מציע למנות היררכיה של דיינים ושופטים. לדיינים אלו יהיו התכונות הבאות: הם יהיו אנשי חיל, יראי אלוקים, אנשי אמת ושונאי בצע. לכל עשרה יהודים ימונה שופט מיוחד הנקרא שר עשרות. על כל חמישים יהודים – שר חמישים. על כל מאה שר מאה ועל כל אלף שר אלפים. במידה ותתעורר שאלה ששרי העשרות לא ידעו לפתור היא תועבר לערכאה הגבוהה יותר – שרי החמישים וכך הלאה. רק במקרים קשים במיוחד תגיע השאלה לפני משה. משה מקבל את עצת חותנו ומבצע אותה. (עוד על הנושא, קיראו במאמר הבא: "78,000 שופטים? על המערכת המשפטית שהציע יתרו") לקריאה נוספת על יתרו לאור תורת החסידות, לחצו כאן. אל הר סיני בתחילת חודש סיון מגיעים בני-ישראל אל מדבר סיני וחונים מול הר סיני כאיש אחד בלב אחד. משה עולה אל האלוקים שם הוא מצטווה לומר לבני ישראל: "אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים... אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי, והייתם לי סגולה מכל העמים". בכך הופך עם ישראל להיות העם הנבחר. לאחר שהוא מעביר לעם את דברי האלוקים והם משיבים לו כי יעשו את כל אשר דיבר ה', מצווה האלוקים את משה להכין את העם לקראת מתן תורה. יהיה עליהם לכבס את שמלותם ולהתנזר מיחסי אישות במשך שלושה ימים. בנוסף, אסור יהיה עליהם להתקרב או לעלות להר סיני. מתן תורה בבוקר יום השלישי מתעוררים בני-ישראל למחזה מיוחד במינו: קולות וברקים, ענן כבד וקול שופר חזק מאוד הנשמע על הר סיני. משה מוביל את העם אל תחתית ההר וקול השופר רק הולך ומתחזק. לאחר שמשה שוב מזהיר את העם במצוות האלוקים לא להתקרב אל הר סיני מתרחש המעמד רווי ההוד של מתן תורה. אלוקים אומר את עשרת הדיברות, וזו תמציתם: א) אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים; ב) לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני; ג) לא תישבע לשווא בשמי; ד) זכור את יום השבת לקדשו. בו אתה, משפחתך ורכושך ינוחו; ה) כבד את אביך ואת אמך; ו) לא תרצח; ז) לא תנאף; ח) לא תגנוב; ט) לא תענה ברעך עד שקר; י) לא תחמוד במה שיש לרעך: באשתו, עבדו ואמתו, שורו וחמורו. העם שרואה את הקולות ואת הלפידים מפחד ומתרחק אחורנית. בני-ישראל מבקשים ממשה "דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלוקים פן נמות". משה מרגיע אותם שלא יחששו כי התגלותו של האלוקים נעשתה כדי לגדל את שמם בעולם ועל-מנת להטיל את יראתו עליהם. לסיפור מתן תורה בקצרה, לחצו כאן. לכניסה למדור מיוחד על עשרת הדברות, לחצו כאן. עוד מצוות העם נשאר לעמוד מרחוק, ומשה ניגש אל הערפל שם מצווה אותו האלוקים שלא לעשות פסלים מכסף ומזהב; לבנות מזבח אדמה שם יעלו את קורבנותיהם, וכאשר בונים מזבח אבנים לא להשתמש בכלי ברזל לצורך הבניה. כמו-כן, אין להשתמש במדריגות כדי לעלות אל המזבח. קישורים לפרשת יתרו טקסט של קריאת התורה לפרשת יתרו עם פירוש רש"י רמזים וגימטריאות לפרשת יתרו מאמרים ופירושים לפרשת יתרו https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/473008 שבת שלום לכולם! (:

אתמול היה ט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות, בו כידוע יש מנהג יפה לאכול פירות ומאכלים משבעת המינים. שבעת המינים: חיטה (עוגות/עוגיות עם קמח חיטה), שעורה, גפן (יין), תאנה, רימון, זית ודבש (שלפי המקרא זה תמרים). להרחבה על ט"ו בשבט: https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/472220 פרשת בשלח הפרשות הקודמות, פרשת שמות, וארא ובא, הביאו לנו את הסיפור המרתק של גלות מצרים ועשרת המכות שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים. פרשת בשלח מספרת את היציאה ממצרים, המרדף של פרעה ונס קריעת ים סוף, לצד מאורעות נוספים שאירעו באותה תקופה. עם ישראל יוצא, פרעה מתחרט ביציאה ממצרים עומדות בפני היהודים שתי אפשרויות: מסע דרך ארץ פלשתים הקרובה יותר, ומסע דרך המדבר. מחשש כי מלחמות עתידיות עלולות לגרום לעם לרצות לשוב מצרימה, אלוקים מוביל אותם דרך המדבר כך שאפשרות החזרה למצרים תהיה נגישה פחות. את ארונו של יוסף, שהשביע את אחיו לפני פטירתו "כאשר יפקוד אתכם האלוקים, תעלו את עצמותי ממצרים", נוטל משה יחד עמם. ביום השלישי ליציאתם מורה האלוקים לבני-ישראל להטעות את המצריים ולצעוד לכיוון מצרים. מעשה זה יגרום לפרעה לחשוב כי בני-ישראל טועים במדבר, הוא ירדוף אחריהם כדי להשיבם למצרים ואז יתנקם האלוקים בפרעה ובכל חילו. כאשר פרעה מבין כי בני-ישראל ברחו ממצרים והם לא מתכננים לשוב ליבו נהפך והוא ועבדיו אומרים לעצמם: "מה זאת עשינו? כיצד איפשרנו לבני-ישראל לצאת ממצרים"? הם רודפים אחרי בני-ישראל, ומוצאים אותם כשהם חונים על פני הים. בני-ישראל חוששים מהמפגש הצפוי היהודים המבחינים שפרעה רודף אחריהם יראים מהמפגש הצפוי. הם צועקים אל בורא העולם ומתלוננים למשה: מדוע הוצאת אותנו ממצרים? האם אין קברים במצרים, ולפיכך ביקשת להפוך את המדבר למקום קבורתנו לאחר שנמות במערכה עם פרעה? עדיפה עלינו עבדות במצרים ממוות במדבר. אל תיראו! מרגיע אותם משה. התיצבו וראו את ישועת ה'. לא עליכם יהיה להילחם במצרים, כי האלוקים ילחם עבורכם. האלוקים מורה למשה להרים את מטהו על הים והים יבקע, אזי בני-ישראל ילכו בתוך הים ביבשה. לילה דרמטי במשך כל הלילה עמדו מחנה ישראל ומחנה מצרים זה לצד זה כשרק עמוד ענן מפריד ביניהם. משה נוטה את ידו על המים, הים נקרע ובני-ישראל עוברים בתוך הים ביבשה. המצרים ממהרים לרדוף אחריהם ולהיכנס אל הים; האלוקים מטיל מהומה במחנה מצרים, כשהוא מוריד עמוד אש השורף את אופני העגלות. המצרים מבינים כי האלוקים נלחם בהם ומבקשים לשוב על עקבותיהם, אך אז מורה האלוקים למשה לשוב ולנטות את ידו על הים והמים שבים ומכסים את כל חיל מצרים עד האחרון שבהם. בני ישראל הצופים בנס המתרחש מול עיניהם מתמלאים ביראת אלוקים ובאמונה בו ובמשה עבד ה'. שירת הים משה ובני-ישראל שרים את מה שלאחר-מכן מקבל את הכינוי "שירת הים". השירה כוללת הודאה לאלוקים על הניסים שחולל מול עיניהם, היא מזכירה את הפחד והאימה הנופלים על כל האומות ששמע הנס מגיע לאזניהם, ומדברת על הארץ המובטחת ועל בית המקדש שיבנה בה. גם מרים הנביאה שרה יחד עם נשי ישראל שירה בתופים ובמחולות. לחצו כאן כדי לקרוא על סיפור קריעת ים סוף לאור המדרשים. המים המרים לאחר הליכה בת שלושה ימים במדבר במהלכה לא מצאו מים, מגיעים היהודים אל מרה שם הם מוצאים מים. אך השמחה מוקדמת מדאי: המים מרים ולא ניתנים לשתיה. העם מתלונן למשה, הוא צועק אל בורא העולם שמורה לו להשליך עץ מסויים אל המים. העץ ממתיק את המים המרים ואלוקים אומר לעם כי אם הם ישמעו בקולו הוא יסיר מהם כל מחלה. בתחנתם הבאה, אילים, מוצאים היהודים שתים עשרה מעיינות מים ושבעים תמרים. המן שוב מתלוננים היהודים למשה ולאהרן מדוע הוא הוציא אותם ממצרים. הפעם הם עושים זאת לאחר שהלחם שהוציאו ממצרים כצידה לדרך תם מכליהם. "אנו זוכרים את סיר הבשר עליו ישבנו במצרים" הם קובלים, "ואילו כעת אנו עומדים למות ברעב במדבר". משה משיב להם את דברי האלוקים: "שמעתי את תלונות בני ישראל. בערב תאכלו את בשר השליו ובבוקר אמטיר לכם לחם מן השמים". כאשר בני-ישראל מגלים את שכבת הלחם בבוקר הם שואלים זה את זה "מן הוא"? "מה זה"? כך מקבל הלחם את השם: 'מן'. האלוקים מצווה: יש ללקוט מן ה'מן' עומר (מידה מסויימת) לכל בן משפחה. אסור להותיר ממנו עד בוקר (כמה אנשים עוברים על הציווי והמן שהותירו מעלה תולעים); ביום שישי יש ללקוט מנה כפולה, שכן בשבת לא ירד 'מן' מהשמיים (גם כאן, קבוצת אנשים יוצאת ללקוט ביום השבת אך לא מוצאת מאום בשדה). בהזדמנות זו מצווה אותם האלוקים על שמירת השבת. כדי לזכור את הנס בדורות הבאים, מניח אהרן בפקודת האלוקים מן בצנצנת. בסך הכול אכלו היהודים את המן במשך ארבעים שנה, עד שנכנסו לארץ ישראל. (להרחבה נוספת לחצו על הקישור הבא: ה'מן', הלחם שירד מהשמיים) מים מן הסלע ברפידים שוב צמא העם למים, ובורא העולם מצווה את משה לקחת את מטהו ולהכות את הצור ממנו יצאו מים. משה עושה זאת, והמקום מקבל את השם 'מסה ומריבה', על שם שבני ישראל רבו וניסו את ה'. מלחמת עמלק בחנייתם ברפידים מגיע העם העמלקי ונלחם בישראל. משה מצווה את יהושע תלמידו לבחור לו אנשים ולצאת להילחם בעמלק. הוא עצמו יושב על ראש הגבעה יחד עם אהרון וחור, ומטה האלוקים בידו. בכל פעם שמשה מרים את ידו השמימה גוברים ישראל, ובכל פעם שהניח אותה גובר עמלק; ידיו של משה כבדות, והוא ישב על אבן כאשר אהרון וחור תומכים בידיו עד לשקיעת החמה, אז הוכרע עמלק. האלוקים אומר למשה לכתוב את סיפור מלחמת עמלק בספר, "כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים". משה בונה מזבח במקום כתודה על נס הניצחון. הוא מציין כי האלוקים נשבע בכסאו להילחם בעמלק לנצח. (לקריאה נוספת: עמלק, קווים לדמותו על-פי הקבלה) קישורים נוספים לפרשת בשלח קריאת התורה לפרשת בשלח עם פירוש רש"י רמזים וגימטריאות לפרשת בשלח https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/470950 שבת שלום לכולם! (:

לא מבין למה זה מפעל מומצא וחסר חשיבות. זה מפעל שרץ בארץ קרוב ל-40 שנה. בהרבה מדינות יש מפעל שלישי. הוא כמובן רחוק בפער ענק מאליפות וגביע, אבל עדיין בהחלט תואר לגטימי במסגרת תואר שלישי בחשיבות.